עוד על מצוות שמיטה

תגיות קשורות

שאלה

בשנה שעברה גידלנו פלפלים בעציץ קטן שבפינת המטבח. בשנה זו, שנת השמיטה, צמחו בו מאליהם מספר פלפלים, מבלי שזרענו אותם. האם פלפלים אלו אסורים באיסור ספיחין?

תשובה

אין איסור ספיחין בירקות אלו, ומותר לאוכלם, אך יש לנהוג בהם קדושת שביעית.

[ואמנם יש שחששו לאיסור ספיחין גם במה שצומח בתוך הבית, אך אף הם לא חששו אלא בספיחין שצמחו בעציץ נקוב, ולרוב – העציץ שבבית נחשב לאינו נקוב, שהרי בדרך כלל מניחים צלחת מתחתיו, ועוד שפעמים שהמרצפות שבבית מפסיקות את היניקה, כמבואר כאן].

הרחבה

בתשובות הקודמות נתבאר שגזירת ספיחין חלה על כל הירקות שגדלו בשביעית, בין אם נזרעו ובין שצמחו מעצמם, ובלבד שגדלו במקום שדרך בני אדם לזרוע. אבל ירקות שצמחו מעצמם במקום שאין דרך בני אדם לזרוע בו, כגון אותן ארבע שדות שהוזכרו בירושלמי (בבא בתרא פרק ה בתחילת הלכה א) וברמב”ם (שמיטה פרק ד הלכה ד): שדה בור, שדה ניר, כרם ושדה זרע, אין בהן גזירת ספיחין.

בתשובה זו נדון האם גזרו חכמים איסור ספיחין על גידולים שצמחו בעציץ שבתוך הבית. ויש בזה שני נידונים: האחד, האם גזרו חכמים איסור ספיחין על הגדל בתוך הבית. והשני, האם גזרו איסור ספיחין על הגדל בעציצים, והאם יש חילוק לענין זה בין עציץ נקוב לעציץ שאינו נקוב.

ונקדים שישנו ספק בירושלמי (ערלה פרק א סוף הלכה ב) האם בכלל נוהגים דיני שביעית על הגידולים שבתוך הבית. וזה לשון הירושלמי: “רבי יוחנן בשם רבי ינאי, אילן שנטעו בתוך הבית חייב בערלה ופטור מן המעשרות, דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה. [ובתוך הבית אינו נקרא שדה]. ובשביעית צריכה [כלומר, הדבר ספק וצריך הכרעה], דכתיב ושבתה הארץ שבת לה’ [וקרקע שבתוך הבית נקראת ארץ], וכתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור [וקרקע הבית אינה נקראת שדה].

וכך פירשו שם רוב מפרשי הירושלמי, המהר”א פולדא, הפני משה, הגר”א ועוד מפרשים, שהירושלמי מסתפק האם נוהגים דיני שביעית בקרקע שבתוך הבית.

ומכיון שהדבר נשאר בספק, הכריע הפאת השולחן (כ סעיף נב) להקל, שאין דיני שביעית נוהגים בתוך הבית, משום שהשמיטה בזמן הזה מדרבנן וספק דרבנן לקולא. ולשיטתו מותר אפילו לזרוע בתוך הבית.

אמנם החזו”א (סימן כב ס”ק א) חולק, שמכיון שספק זה היה קיים גם בזמן שהשביעית נהגה מן התורה, וכבר הוכרע בזמנו לחומרא, אין לדון בו כיום דין ספק דרבנן לקולא. וכך נוקט גם המנחת שלמה (חלק א סימן נא אות ז).

ועוד טענו החזו”א והמנחת שלמה, שגם לפי הצד שאין השמיטה נוהגת בבית, היינו מן התורה, אבל מדרבנן נוהגת גם בבית. שכך מצאנו לגבי תרומות ומעשרות, שהגם שהירושלמי הכריע שקרקע הבית אינה נחשבת שדה לענין תרומות ומעשרות, מכל מקום כתב הרמב”ם (מעשר פרק א הלכה י) שהיא חייבת מדרבנן. ואם כן מסתברא שגם בשביעית תקנו חכמים שתנהג בקרקע הבית מדרבנן.

ולכאורה לפי דבריהם, גם איסור ספיחין ינהג בגידולים שגדלו בבית.

אמנם, בפירוש מראה הפנים על הירושלמי (ערלה שם) פירש שספקו של הירושלמי הוא במיוחד לענין איסור ספיחין, האם גזרו איסור ספיחין על ירקות שעלו בתוך בית או לא. (ודלא כהפירוש שפירשו רוב מפרשי הירושלמי שספקו של הירושלמי הוא על כל דיני שביעית). ולפי זה כתב הפני משה שם, שמכיון שהרמב”ם לא הזכיר את ספק הירושלמי לענין ספיחין, משמע שהרמב”ם נוקט שלהלכה אין איסור ספיחין בבית כלל. והטעם, שאם בשדה ניר ושדה בור לא גזרו חכמים, כל שכן שלא גזרו בבית. שיותר ראוי לזרוע בשדה ניר ובור מאשר בבית. ומכיון שפסק הרמב”ם שאין איסור ספיחין בשדה בור וניר, שוב לא הוצרך לכתוב שאין איסור ספיחין בבית.

ולדברי מראה הפנים עולה שאין כלל איסור ספיחין במה שגדל בתוך הבית, בין בעציץ נקוב ובין בעציץ שאינו נקוב.

והנה בספר דרך אמונה (שמיטה פרק ד ציון ההלכה אות נא) כתב כדעת מראה הפנים: “ספיחין העולין בתוך הבית מותרין, דלא עדיף משדה בור (מראה הפנים פ”א דערלה סוף ה”ב), וכתב שכך ראה שכתבו בשם מו”ח הגרי”ש אלישיב, וכך כתבו בשמו במשפטי ארץ (פרק טז סעיף יט), וגם בספר השמיטה (עמ’ כח) נקט כך. אך במהדורה שלישית הוסיף הדרך אמונה שהחזו”א חשש גם בתוך הבית לספיחין.

ועתה נדון האם גזרו חכמים איסור ספיחין במה שגדל בעציצים.

בספר השמיטה (חלק א פרק ו הערה 2) כתב בשם הגר”ח ברלין שאין איסור ספיחין נוהג בעציץ שאינו נקוב. וכך נקט גם הגרי”ש אלישיב, והובאה דעתו במשפטי ארץ – שביעית (פרק ז סעיף טז, אמנם בספר משנת הגרי”ש (עמ’ רח במכתב יב) הסתפק בזה).

וכן כתב בחוט שני (פרק ד הלכה ב אות ו), וכן כתב בדרך אמונה (שמיטה פרק ד ס”ק יז), שהגדל בעציץ שאינו נקוב אין בו איסור ספיחין.

שהרי גדולה מזו כתב החזו”א (שביעית סימן כו ס”ק ד ד”ה מש”כ), שהזורע בעציץ שאינו נקוב בבית יש לו על מי לסמוך. וטעמו, שהגם שלהלכה אנו נוקטים שעציץ שאינו נקוב דינו כקרקע מדרבנן, בעציץ שאינו נקוב שבתוך הבית יש מקום להקל, שיש לצרף את הסברא שלא גזרו חכמים דיני שמיטה בקרקע הבית, עם הסברא שלא גזרו חכמים על עציץ שאינו נקוב בשביעית. ולכן הכריע החזו”א שהמקיל לזרוע בו יש לו על מה לסמוך. ולפיכך נראה שבעציץ שאינו נקוב שעומד בתוך הבית, אין איסור ספיחין.

ויתרה מכך כתב הגרש”ז אויערבאך זצ”ל במכתבו [הודפס במשפטי ארץ עמ’ 298], שמסתבר שאף בעציץ נקוב לא גזרו איסור ספיחין. וז”ל: “כיון שאיסור ספיחין רק מדרבנן, וגם הקילו בשדה בור וניר וכדומה, מהיכי תיתי נימא דגזרו גם על אינו נקוב שהוא מדרבנן, וגם אמרו עלה בגמ’ שבת דלאו היינו רביתיה. גם כתבתי בכרם ציון (פרק ב הערה ד) דאין יסוד ברור שדיני שביעית נוהגים מדרבנן גם בעציץ שאינו נקוב כמו שחייב מדרבנן בתרומות ומעשרות. גם כתבתי שמהרז”ה במסכת ראש השנה (דף טו ע”א) משמע קצת דלא נוהג כלל שביעית אפילו מדבריהם. ואף גם לענין נקוב, אם אמת הדבר מה שכתבנו דזריעה הוי שם רק מדרבנן, יתכן שדומה למקומות שהחזיקו עולי מצרים ולא החזיקו עולי בבל דלא גזרו שם על הספיחין, ויתכן דהוא מפני ששם זה רק מדרבנן. גם אפשר דהואיל ועציץ זוטר שיעוריה וקשה מאד לעוברי עבירה לשקר בזה ולומר שעלו מאליהם, ולכן יתכן שגם בזה לא גזרו רבנן על הספיחין. על כל פנים נראה דבכגון דא על האוסר להביא ראיה ולא על המתיר, עכ”ל.

וא”כ בנידון דידן שגדלו בעציץ שאינו נקוב בתוך בית יש להתירם ואין בהם איסור ספיחין.