שאלה
לפני זמן מה הלויתי כסף לחבר, והלה כתב בשטר שזמן הפירעון יהיה בתאריך לועזי מסוים. בדקתי ומצאתי שתאריך זה חל למחרת ראש השנה השמינית. שאלתי: האם דין חוב זה להישמט בשביעית, ועלי לכתוב פרוזבול כדי שלא ישמט?
תשובה
חוב זה אינו נשמט בשביעית, משום שהשביעית משמטת רק את החובות שזמן פירעונם הוא לפני זמן שמיטת הכספים – שהוא הרגע האחרון של שנת השמיטה.
הרחבה
נידון שאלתנו הוא סוגיא ערוכה בגמרא (מכות דף ג ע"א): "אמר רב יהודה אמר שמואל: המלוה את חבירו לעשר שנים שביעית משמטתו. ואף על גב דהשתא לא קרינן ביה לא יגוש, סוף אתי לידי לא יגוש". ולהלן (שם ע"ב) מובאת לישנא אחרינא: "איכא דאמרי, אמר רב יהודה אמר שמואל: המלוה את חבירו לעשר שנים אין שביעית משמטתו, ואף על גב דאתי לידי לא יגוש, השתא מיהא לא קרינן ביה לא יגוש".
מבואר שנחלקו שתי לישנות בגמרא בהלואה שזמן פירעונה נקבע לאחר עשר שנים, האם היא נשמטת בשביעית.
וכתב הריטב"א (שם) שעשר שנים שנקטה הגמרא אין זה בדוקא, והכוונה רק להלואה שזמן פירעונה לאחר השמיטה, ונקטו עשר שנים לרווחא דמילתא.
לפני שנבאר את המחלוקת בין שתי הלישנות נקדים, שזמן שמיטת הכספים הוא ברגע האחרון של שנת השמיטה. כך כתב הר"ש (שביעית פרק י משנה ח): "שעה אחרונה של שביעית משמטת דכתיב מקץ שבע שנים", וכך כתב גם הרא"ש שם, וכך כתב גם הרמב"ם (שמיטה פרק ט הלכה ד): "אין שביעית משמטת כספים אלא בסופה שנאמר מקץ שבע שנים תעשה שמטה וכו', וכשתשקע חמה בלילי ראש השנה של מוצאי שביעית אבד החוב".
ועוד נקדים ששתי מצוות נאמרו בשמיטת כספים. האחת: מצות עשה להשמיט את החוב, שנאמר (דברים טו, ב) שמוט כל בעל משה ידו. והשניה: מצות לא תעשה, שלא לתבוע את החוב מן הלווה, שנאמר (שם) לא יגוש את רעהו ואת אחיו.
ומתבאר בגמרא (וברש"י שם) ששתי הלישנות מסכימות שמצות שמיטת כספים חלה רק על חוב ששייך בו האיסור לא יגוש. וכן, שאיסור לא יגוש שייך רק לאחר שכבר הגיע זמן הפירעון, שהרי קודם זמן הפירעון אין המלוה זכאי לנגשו כלל.
ומשום כך סוברת לישנא בתרא שהמלוה לעשר שנים אין השביעית משמטתו, משום שבזמן ההשמטה, שהוא ברגע האחרון של השמיטה, עדיין לא שייך בהלואה זו איסור לא יגוש, ומכיון שלא שייך בה לא יגוש – גם לא חלה עליה מצות שמוט.
אבל לישנא קמא סוברת שגם הלואה זו נשמטת, כיון שהאיסור לא יגוש עתיד לחול עליה לאחר זמן, והיינו בהגיע זמן הפירעון. וסוברת לישנא קמא שדי בכך כדי שתחול עליה מצות השמיטה כבר עתה, ולפיכך נשמטת היא בסוף השביעית ככל החובות, על אף שזמן פירעונה טרם הגיע.
וכתבו התוספות (שם ד"ה איכא דאמרי) שרבינו תם פסק להלכה כלישנא בתרא, שהמלוה לעשר שנים אין השביעית משמטתה. וכן הסכים הרא"ש (שם סימן ג) להלכה.
וכן פסק הרמב"ם (שמיטה פרק ט הלכה ט): "המלוה את חבירו וקבע לו זמן לעשר שנים אינו משמט. אף על פי שהוא בא לידי לא יגוש, הרי הוא עתה אינו יכול לנגוש".
וכבר הבאנו בשם הריטב"א שלאו דווקא עשר שנים, אלא כל הלואה שאינו יכול לתבעה לפני ראש השנה אינה נשמטת.
וכן פסק השולחן ערוך (חושן משפט סימן סז סעיף י): "המלוה את חבירו וקבע לו זמן לעשר שנים או פחות או יותר, אין שביעית הבאה בתוך הזמן משמטתו, דהשתא לא קרי ביה לא יגוש".
ולפיכך, הלואה זו שנקבע לה תאריך פירעון לאחר ראש השנה השמינית, דינה כמלוה לעשר שנים, שלהלכה אין השביעית משמטתה.