ט"ו בשבט בשנת השמיטה

האם ישנה משמעות הלכתית לט"ו בשבט בשנת השמיטה?

ראש השנה לפירות האילן

ט"ו בשבט נקרא ראש השנה לאילנות. מעבר למנהגים ולסגולות, יש ליום זה משמעות הלכתית מקיפה בנוגע לדיני תרומות ומעשרות וכן בנוגע לדיני ערלה ורבעי.

ביום זה 'מתחלפת' השנה עבור פירות האילן. פירות האילן שחנטו לפני ט"ו בשבט – נחשבים כפירות השנה שעברה, ואילו פירות שחנטו אחרי ט"ו בשבט – נחשבים כפירות השנה החדשה.

מהי חנטה, לדעת הרבה מן הראשונים החנטה היא בעת נשירת הפרח כשניכרת צורת הפרי, ולדעת הרמב"ם חנטה היא בהגיע הפרי לשלב הבשלה ראשונית כשהוא מתחיל להיות ראוי לאכילה, להלכה אנחנו מחמירים כשתי השיטות לענין חנטה.

ולכן אין להפריש תרומות ומעשרות מן הפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט על הפירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט, וכן להיפך. שהרי אין מפרישים תרומות ומעשרות מפירות שנה זו על פירות שנה אחרת, שנאמר (דברים יד, כב): "עשר תעשר את כל תבואת זרעך כו' שנה שנה", ודרשו חז"ל: מלמד שאין מפרישים משנה על חברתה.

וכן בנוגע למעשר שני ומעשר עני. בשנים א, ב, ד, ה למחזור השמיטה – מפרישים מעשר שני, ואילו בשנים ג, ו – מפרישים מעשר עני. פירות שחנטו לפני ט"ו בשבט מתעשרים במעשר הנוהג בשנה הקודמת, ואילו פירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט מתעשרים במעשר הנוהג בשנה החדשה.

ראש השנה לשמיטה

האמור לעיל הוא ביחס לתרומות ומעשרות, אך ביחס לדיני השמיטה, ראש השנה לאילן הוא א' בתשרי[1]. פירות האילן שחנטו בשמיטה, אפילו לפני ט"ו בשבט, קדושים בקדושת שביעית ופטורים מתרומות ומעשרות. וכן פירות האילן שחנטו בשמינית, אפילו לפני ט"ו בשבט, אין בהם קדושת שביעית, חייבים בהפרשת תרומות ומעשרות, ומפרישים מהם מעשר שני.

ומשכך, לכאורה אין משמעות לט"ו בשבט של שנת השמיטה – בנוגע לתרומות ומעשרות, שהרי גם הפירות שחנטו לפני ט"ו בשבט פטורים מתרומות ומעשרות.

אך לאמיתו של דבר גם בשנת השמיטה יש משמעות לט"ו בשבט בנוגע לתרומות ומעשרות, בעיקר בנוגע לפירות הדר, וכפי שנסביר.

אתרוג ופירות הדר

לענין תרומות ומעשרות שונה האתרוג מכל הפירות, שאינו נקבע לפי החנטה אלא לפי הלקיטה. כלומר: אתרוג שנלקט אחרי ט"ו בשבט משתייך לשנה החדשה אפילו חנט לפני ט"ו בשבט. אך לענין שביעית, גם אתרוג נקבע לפי החנטה כשאר הפירות. (כך נקט החזון איש כדעה עיקרית, כדעת הראב"ד ורוב הראשונים).

ונמצא, שאתרוג שחנט בשנה השישית ונלקט בשביעית, אין בו קדושת שביעית, והוא חייב בתרומות ומעשרות. אך לענין מעשרות הלקיטה קובעת, ולכן אם נלקט לפני ט"ו בשבט – הוא נחשב כפירות השישית, ואם נלקט אחרי ט"ו בשבט – הוא נחשב כפירות השביעית. ועל אף שבשני האופנים יפרישן ממנו מעשר עני, אך מכל מקום לא יהיה ניתן להפריש מזה על זה, כיון שאין מפרישים משנה על חברתה.

יש הסוברים שגם שאר פירות ההדר, תפוזים לימונים וכו', דינם כאתרוג, לפי שהם דומים לו בצורתם ובטבעם. ויש לחשוש לשיטתם, ועל כן אין להפריש תרומות ומעשרות מפירות הדר שנלקטו לפני ט"ו בשבט – על פירות הדר שנלקטו לאחר ט"ו בשבט.

הלכה זו מעשית ומצויה ביותר, ובעיקר בעצי הדר שבחצרות וגינות פרטיות. בעל הגינה עשוי ללקט מידי פעם תפוזים או קלמנטינות שהבשילו ולהניחם בצד, ולהפריש תרומות ומעשרות מכולם יחד. אך עליו להזהר שלא לערב את הפירות שנלקטו לפני ט"ו בשבט עם הפירות שנלקטו אחריו, לפי שאין מעשרים מאלו על אלו.

אופנים נוספים

ישנם אופנים נוספים שבהם מפרישים תרומות ומעשרות מפירות השביעית:

פירות האילן שגדלו בשמיטה בידי נכרים ונגמרה מלאכתם על ידי ישראל, מפרישים מהם תרומות ומעשרות, ומפרישים מהם מעשר עני.

גם באופן זה אין להפריש מפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט על פירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט, שאין מעשרים משנה על חברתה – הלכה זו מצויה בפירות מסוימים בלבד, כשסק, אפרסק הבכיר, זן מסוים של שקדים שחונטים בתקופת ט"ו בשבט.

וכן פירות שגדלו בבית בעציץ שאינו נקוב, אין בהם קדושת שביעית, מפרישים מהם תרומות ומעשרות, ומפרישים מהם מעשר עני. אין להפריש מן הפירות שחנטו לפני ט"ו בשבט על הפירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט.

ט"ו בשבט לענין ערלה ורבעי

ט"ו בשבט הוא ראש השנה לפירות האילן גם לענין ערלה ורבעי.

הנוטע עץ באדמה, משתיל, גרעין או מייחור, שנת הנטיעה, וכן שתי השנים שלאחריה הן שלוש שנות הערלה. הפירות הגדלים בשנים אלו אסורים באכילה ויש לקברם.  

פירות השנה הרביעית אינם ערלה אלא רבעי, יש לחלל את קדושתם על פרוטה ואז מותר לאוכלם. ברם, הפירות שחונטים בשנה הרביעית לפני ט"ו בשבט – נחשבים עדיין כפירות השנה השלישית, והינם אסורים באיסור ערלה.

פירות השנה החמישית לנטיעה מותרים באכילה כרגיל, אך הפירות שחנטו בשנה החמישית לפני ט"ו בשבט נחשבים כפירות השנה הרביעית, ודינם כדין פירות רבעי.

לענין ערלה ורבעי מוסכם על כל הראשונים שהקובע הוא החנטה הראשונית של הפרי, וקביעת השנה תלויה רק בנפילת הפרח כשניכרת צורת הפרי.

שנת הנטיעה עולה לחשבון שנות הערלה רק לגבי נטיעות שניטעו לפני ט"ו באב. יש בדבר פרטים רבים שלא ניתן לפרטם כאן, ובכל מקרה של ספק יש לשאול לחכם.

ערלה ורבעי בשמיטה

דיני ערלה ורבעי נוהגים גם בשנת השמיטה. פירות שביעית שאסורים באיסור ערלה, אסורים באכילה ויש לקברם. פירות שביעית שקדושים בקדושת רבעי, יש לחללם על פרוטה ולאוכלם בקדושת שביעית. [המטבע שחוללה עליו קדושת רבעי נתפס גם בקדושת שביעית ולפיכך אין לשוב חללו על פחות משוויו].

[1] כך היא דעת הרמב"ם, והגם שיש מן הראשונים שחולקים, החזון איש הכריע שהלכה כהרמב"ם, וכך נוהגים.