ברכת שהחיינו על פירות המתחדשים מזמן לזמן

מאמר מתוך דיוור חודש טבת תשפ”א

בעקבות פניות רבות שמקבלים רבני בית ההוראה על אלו פירות אפשר לברך שהחיינו, נעסוק בעדכון זה בברכת שהחיינו על הפירות המתחדשים מזמן לזמן [1] שאפשר לברך עליהם שהחיינו.

נקדים את יסודות ודיני הברכה:
מצוה לאכול כל פרי ולברך שהחיינו
בירושלמי איתא רבי חזקיה ר’ כהן בשם רב עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראתה עינו. ועוד איתא שם ר’ אלעזר היה חושש לדברי רב והיה אוכל מכל מין פעם אחת בשנה ולא זו בלבד אלא שהיה מצמצם מכספו כדי לקנות מהפירות החדשים שהגיעו לשוק. ועי’ בפירוש הקרבן העדה שכתב שרבי אלעזר עשה כן כדי לברך שהחיינו וליתן שבח והודיה לה’ יתברך. וכתב המשנה ברורה[2] “כתבו האחרונים בשם הירושלמי דמצוה לאכול מעט מכל מין חדש בשנה והטעם כדי להראות שחביב עליו בריאתו של הקב”ה”.
  
ראוי שלא לבטל ברכה יקרה זו
אע”פ שמלשון הגמ’ בעירובין[3] משמע שברכת שהחיינו היא רשות, ביאר המשנה ברורה[4] בשם האחרונים שהכוונה שאם לא מברך אין נענש אבל ראוי שלא לבטלה. והטעם שלא קבעוה חובה ביאר הביאור הלכה[5] משום שרק במועדים שבאים מזמן לזמן קבעו ולא בפירות. ומכל מקום דעת הרבה אחרונים שהיא חובה, ולכן יש להקפיד לברך ברכה זו.   

נהגו לברך בשעת האכילה ולא בשעת הראיה 
בשו”ע[6] מבואר שברכת שהחיינו שמברכים על פרי חדש נתקנה לברך בשעת ראיית הפרי. אמנם כתב השו”ע שנהגו לברך בשעת אכילה, והטעם ביאר המשנה ברורה[7] שכיון שמי שאין לבו שמח אלא באכילה לכו”ע מברך רק בשעת האכילה ולא בראיה, לכן נהגו תמיד לברך קודם האכילה משום לא פלוג. ועוד כתבו האחרונים שפעמים אין הפרי בשל בשעת ראייתו ויתכן שעדיין לא נגמר בישולו. מאידך גיסא אדם האוכל פרי חדש ואינו שמח באכילתו הורו גדולי הפוסקים שיכול שיברך שהחיינו שכך קבעו חז”ל כיון שסוף סוף הפרי מתחדש משנה לשנה [ויש המפקפקים בזה].
ברכת הפרי וברכת שהחיינו מי קודמת
הבאר היטב[8] הביא בשם שו”ת הלכות קטנות שמברכים את ברכת הפרי ואחר כך ברכת שהחיינו, וכן הביא הכף החיים בשם כמה פוסקים. אמנם המשנה ברורה[9] הביא שדעת הפרי מגדים שיברך קודם שהחיינו ואחר כך את ברכת הפרי, ומשמע שהסכים לדבריו, והטעם הוא משום שברכת שהחיינו היא הפסק בין ברכת הפרי לאכילה. ולמעשה יש בזה ב’ מנהגים מנהג בני ספרד וכן חלק מבני אשכנז שמברכים את ברכת הפרי ואחר כך שהחיינו, וכך נהג החזון איש. ויש מבני אשכנז שנוהגים לברך תחילה שהחיינו ואחר כך מברכים על הפרי, ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד.
אם לא בירך שהחיינו
אכל את הפרי ולא בירך שהחיינו אם עדיין עוסק באכילתו הראשונה ולא הפסיק בדבר אחר יכול לברך שהחיינו, אבל לאחר שסיים אותה אכילה לא יברך שהחיינו. [במ”ב (ס”ק יא) כתב בשם הפרי מגדים שאם טועם מעט ואחר כך מברך שהחיינו אפשר שגם זה טוב, ומבואר שאם הוא ממש סמוך לאכילתו יכול לברך עדיין].  
פרי שיש בו כמה זנים
פרי שיש בו כמה זנים כמו ענבים, שזיפים, תפוחים דעת השולחן ערוך[10] שמברכים על כל מין ומין, והטעם ביאר המשנה ברורה[11] משום שהם שתי שמחות שונות, ומשום כך אין צריך שיהיו חלוקין בשמם ואפילו אם הם חלוקים בטעמם מברכים.
אמנם המשנה ברורה[12] הביא שהגר”א חולק על זה ודעתו שכיון שהוא בעצם מין אחד די במה שבירך בפעם הראשונה. ולמעשה הורו הפוסקים שטוב לפטור פרי זה בפרי אחר שמברך עליו שהחיינו. ואם הם מינים חלוקים בשמם וטעמם ומראיהם כמו סוגי פירות הדר למיניהם יש לברך על כל מין ומין.
טעות נפוצה, יש המחשיבים את הנקטרינה המכונה אפרשזיף למין אחר מאפרסק, ובאמת הוא מין אפרסק רק שקליפתו חלקה יותר [ולכן נקרא אפרשזיף אבל אין בינו לבין שזיף ולא כלום], ולכן אם בירך על אפרסק לא יברך על נקטירנה לשיטות שאין מברכים על ב’ מיני זנים מאותו פרי, וטוב שיפטרנה עם דבר אחר.     
פרי מורכב
האחרונים נחלקו האם מברכים על פרי מורכב מין בשאינו מינו, הבאר היטב[13] הביא את דעת ההלכות קטנות שאין מברכים על פרי המורכב שהחיינו. והביאור הלכה[14] כתב שבתשובת שאלת יעב”ץ חולק על זה, כדי לצאת מידי ספק עדיף שיפטור את הפירות המורכבים בפירות אחרים שמברך עליהם שהחיינו.
פירות וירקות שרובם הגדול מורכב: אבטיח, אגסים, שקדים [הכוונה לירוקים שניכר חידושם].   
ירקות
בפשטות אין חילוק בין ירק ובין פרי המתחדש משנה לשנה וצריך לברך על שניהם שהחיינו וכמבואר במשנה ברורה[15] שמברכים על גזר ולפת ומלפפון שהחיינו. אמנם כתבו הפוסקים שכיום שאצל רוב האנשים אין חשיבות לירקות אלו ולכן לא נוהגים לברך על ירקות ורק אותם ירקות שיש להם חשיבות כגון אבטיח מילון תותים מברכים.  אכן מנהג בני ספרד לברך שהחיינו גם על ירקות רגילים כגון: צנון, שומר, פול.   
פרי שמצוי כל השנה
ברכת שהחיינו נתקנה על פרי המתחדש משנה לשנה אמנם אם הפרי מצוי כל השנה אין מברכים עליו שהחיינו אע”פ שאצל אותו אדם שעברו ימים רבים שאותו אדם לא אכלם.
ולכן בזמנינו שמאחסנים פירות וירקות זמן רב בקירור וכן מייבאים פירות וירקות מארצות ששם הם גדלים בתקופה אחרת מהגידול באותו מקום הורו הפוסקים שאין לברך עליהם שהחיינו.
להלן רשימת הפירות לענין ברכת שהחיינו מסווגים לג’ חלקים פירות שמצויים כל השנה שאין מברכים עליהם פירות החורף ופירות הקיץ:

א. פירות וירקות המצויים כל השנה שאין מברכים עליהם שהחיינו:
אגוזים, אגס, אננס, בננה, פפאיה, קיוי, כמו כן אין מברכים על פירות יבשים ופירות בתוך שימורים שנמצאים כל השנה
ישנם טוענים שענבים ואבטיח נמצאים כל השנה ומחמת הספק יפטרם בדבר אחר. תפוח ענה וגאלה י”א שמברכים עליהם שהחיינו כיון שאינם נמצאים כל השנה וניכר חידושם אע”פ ששאר מיני התפוחים מצויים כל השנה.

ב. פירות החורף שמברכים עליהם שהחיינו:
אפרסמון, אשכולית, גואיבה, חבוש, ערמונים, פומלה, פיג’ויא, פיטאיה, קלמניטה תפוז, תות שדה.
בסוף החורף מגיעים, אבטיח, מילון, שסק. [וכן יש המברכים על קטניות כגון פול שעועית ירוקה אפונה שזו עונתם]

ג. פירות הקיץ שמברכים עליהם שהחיינו:
אגס נאשי, אוכמניות, אפרסק, אפרשזיף, גודגדן, דובדבן, ליצי’, מנגו, משמש, סברס, ענבים, פסיפלורה, קובו, שזיף, תאנה.
בסוף הקיץ מגיעים לשוק, אבוקדו, אנונה, אפרסמון, קרמובלה, רימון, תמרים צהובים, תפוח ענה [לאותם המברכים על אחד ממיני הזנים].
מאידך פרי שמתחדש פעמיים בשנה כגון פסיפלורה יברך ב’ פעמים. וכן אם בירך על פרי שהחיינו והסתיימה עונתו ואחר כך נסע למדינה אחרת שבה הוא מצוי עכשיו אם עברו שלושים יום מאכילתו יכול לברך שהחיינו אפילו שכבר בירך פעם אחת בשנה זו.

מקורות למאמר:

[1] קידושין פרק ד הלכה יב

[2] סימן רכה ס”ק י”ט

[3] דף מ, ע”ב

[4] סימן רכה ס”ק ט.

[5] סימן רכג סעיף א בבה”ל ד”ה ויש

[6] סימן רכה סעיף ג.

[7] ס”ק יא

[8] סימן רכה ס”ק ו.

[9] ס”ק יא

[10] רכה סעיף ד.

[11] ס”ק יד.

[12] ס”ק יד.

[13] ס”ק ז

[14] סימן ג ד”ה פרי חדש

[15] ס”ק יח.