מאמר מתוך דיוור חודש חשוון תשפ"ד
סוגי הרחקות בכלאי זרעים
הננו ממשיכים לעסוק בהלכות כלאי זרעים. במאמרים האחרונים למדנו שישנם אופני חציצה, כגדר וצורת הפתח, המאפשרים לזרוע שני מינים שונים זה בצד זה, מבלי להרחיק ביניהם כשיעור הנדרש.
במאמר זה נעסוק בקצרה באופני חציצה נוספים, והם: דרך, תעלת מים, מפלסים שונים ו'ראש תור' [זוית].
ועתה נבאר כל אחד מהם בהרחבה.
א. דרך המבדילה בין שני המינים
דרך קבועה ברוחב ארבע אמות [2.40 מטר לשיטת החזון איש, ולשיטת הגר"ח נאה 1.92 מטר], המשמשת להליכה או לנסיעה ממקום למקום, בין אם היא משמשת לרבים ובין אם היא משמשת רק ליחיד, מותר לזרוע שני מינים משני צידיה, ואפילו מיני דגן וקטניות הדורשים בדרך כלל מרחק גדול יותר.
מקור דין זה הוא במשנה (כלאים פרק ב משנה ח): "וסומך לבור ולניר ולגפה ולדרך ולגדר". ופירש הר"ש שכוונת המשנה לומר שאם דרך עוברת בתוך שדהו, ואפילו דרך היחיד, מותר לזרוע מין אחד בצד זה של הדרך ומין אחר בצידה השני. וכן פסק הרמב"ם (כלאים פרק ג הלכה טו).
והרא"ש (בפירושו על המשנה הנזכרת) כתב שהדרך צריכה להיות ברוחב של ארבע אמות לפחות. והחזון איש והחזון איש (כלאים סימן ו ס"ק טז ד"ה דרך) מוסיף שצריך שהדרך תפריד בין שני המינים לכל ארכם.
ומכך, שהתועלת בהפסק הדרך היא באופן שזרע מצידיה מיני תבואה או קטניות, ששיעור ההרחקה ביניהם כרגיל הוא כשיעור 'בית רובע' [6.12 מטר], ואילו כשהדרך עוברת ביניהם די בארבע אמות [2.40 מטר].
דרך שאינה משמשת כמעבר להולכי דרכים ממקום למקום, ואינה משמשת אלא לצורך השדה או הגינה עצמה, להלכה אינה נידונית כדרך המפסיקה, ויש להרחיק בין המינים כשיעור הנדרש בדרך כלל. לכן שביל מהרחוב לבית אם הוא רחב ד' אמות אפשר לזורע משני צדיו מיני קטניות שונים, אבל שביל שבתוך הגינה אינו מועיל לזה וצריך להרחיק כרגיל.
ב. תעלת מים העוברת באמצע השדה
תעלת מים בעומק עשרה טפחים, וברוחב ארבעה טפחים [לדעת החזון איש: גובה 97 ס"מ ורוחב 40 ס"מ. לדעת הגר"ח נאה: גובה 80 ס"מ ורוחב 32 ס"מ], והיא נמשכת לאורך ארבע אמות לכל הפחות [2.40 מטר להחזון איש, ו-1.92 מטר להגר"ח נאה], מותר לזרוע שני מינים משני צידיה.
אם שטחי הזריעה ארוכים מארבע אמות, על התעלה להמשך לאורך כל שטחי הזריעה.
ג. שני מפלסים
שדה או גינה המחולקת למפלסים שונים של אדמה, והמפלס העליון גבוה מהתחתון עשרה טפחים לפחות [לדעת החזון איש: 97 ס"מ, ולדעת הגר"ח נאה 80 ס"מ], מותר לזרוע מין אחד במפלס העליון ומין שני במפלס התחתון בלי הרחקה.
הפסקה זו מועילה גם בשני מינים של דגן או קטניות.
היתר זה מצוי לפעמים גם בגינה ביתית בשתילה בעציצים, כגון כשמין אחד זרוע בעציץ המונחת על אדן החלון, והמין השני זרוע באדמה או בעציץ שעל הרצפה למרגלותיו, וההפרש הגובה ביניהם הינו עשרה טפחים ויותר.
ד. 'ראש תור' [זוית]
שתי חלקות הזרועות שני מינים, והחלקות אינן פוגשות זו את זו בצלעותיהן, אלא זווית של חלקה זו פוגשת בצלע החלקה השניה, מותר לזרוע בכל אחת מהן מין אחר ואין צריך הרחקה ביניהן.
היתר זה נקרא 'ראש תור', שמשמעו: צורת משולש. (הרמב"ם פירש שנקרא ראש תור על שם תכשיט משולש שנהגו בו הנשים, מלשון "תורי זהב נעשה לך". והמלאכת שלמה כתב שיש מפרשים שהוא מלשון ראש של שור, ['תורא' בארמית], שהוא רחב למעלה וצר למטה.
הטעם להיתר זה נתבאר בפירוש המשנה להרמב"ם, שאיסור כלאים תלוי במראית העין, וכאשר שני המינים נראים כמובדלים זה מזה, מותר לקרבם ואפילו אם הם נוגעים ממש זה בזה. (כמובן שאין הדבר מסור לדעתו של כל אחד, ואין ללמוד מכך להתיר באופנים אחרים שלא נתפרשו במשנה).
היתר 'ראש תור' נוהג רק כאשר המין השני, [לא זה הזרוע בראש התור, אלא זה שזרוע בחלקה הגדולה, בה פוגש המשולש] זרוע בשטח גדול שיש בו שיעור 'שדה'. כלומר: שרוחבו הוא 6.12 מטר, ואורכו יותר מרוחבו. אבל הראש תור אינו צריך שיהיה בגודל שדה אלא מספיק שניכר ברור שהוא משולש.
אם 'ראש התור' נכנס ממש אל תוך השדה הגדולה, ומובלע בה ממש, והתבואה מקיפה את הירק משלוש רוחותיו, אסור. ראה ציור.
בהיתר ראש תור ישנם עוד פרטים רבים, והרוצה להשתמש בהיתר זה למעשה ישאל לחכם.
