הטיפול בעציצים בשנת השמיטה

מאמר מתוך דיוור חודש חשוון תשפ”ב

רבים שואלים האם הלכות השמיטה הנוהגות בשדה ובגינה, נוהגות גם בצמחים הגדלים בעציצים ובכדים, או שמותר לטפל בצמחים אלו כרגיל, גם בשנת השמיטה.

נקדים שיש להבחין בעניין זה בין עציצים נקובים (שיש בתחתיתם נקב), לעציצים שאינם נקובים. כמו כן יש להבחין בין עציצים העומדים תחת כיפת השמים, במרפסת או בחצר, לבין עציצים העומדים תחת התקרה, בבית או במרפסת מקורה.

ההבדל בין עציץ נקוב לשאינו נקוב

הצמחים הגדלים בעציצים נקובים, דינם שוה לדין הצמחים הגדלים בקרקע. לעומתם הצמחים הגדלים בעציצים שאינם נקובים אינם יונקים מן האדמה, ומן התורה אינם נחשבים כגדלים בקרקע.

ואמנם, לגבי כמה מן המצוות התלויות בארץ מצאנו שחכמים גזרו גם על עציץ שאינו נקוב, אטו עציץ נקוב. ומפני כן חייבו חכמים להפריש תרומות ומעשרות מן הגדל בעציץ שאינו נקוב, וכן גזרו חכמים שינהגו בו איסורי כלאי זרעים וכלאי הכרם, אך לאיסורי שמיטה לא מצאנו בגמרא ובראשונים מפורש.

והכריעו החזון איש (סימן כ ס”ק ה, סימן כב ס”ק א וסימן כו ס”ק ד) ועוד אחרונים להלכה שדיני שביעית נוהגים מדרבנן אף בעציץ שאינו נקוב.

יש להעיר שגינה הנמצאת מעל חניון וכדומה – אף שלפני ששמו את האדמה זיפתו את הגג ופרסו נילון – , נחשבת כגינה רגילה מן התורה כיון שהגינה אינה בכלי המיטלטל.

ההלכה למעשה

בעציצים העומדים בגינה, בחצר או במרפסת שאינה מקורה, בין שהם נקובים ובין שאינם נקובים נוהגים בהם כל דיני שמיטה ואסור לשתול בהם. וכן אסור לעשות בהם שאר עבודות [לדשן, לגזום, לנכש עשבים, לעדור, להוריד עלים או פרחים יבשים] רק אם הכרחי לעשות אותם כדי שהצמחים לא ימותו או ינזקו נזק משמעותי בלתי הפיך (פרטי הדברים מבוארים בספר “משפטי ארץ”). בכל מקרה מותר להשקותם כמה שצריך לקיימם, ונהגו מלהפחית בתדירות ההשקיות ממה שרגילים להשקות בכל שנה, ואז משקים בכמות שתרטיב את כל אדמת העציץ. יש לעקוב שלא לרווח יותר מידי בין השקיה להשקיה שהצמחים לא ימותו. בכל מקרה אם רואים שהצמחים נעשו מסכנים ודאי אפשר להשקות, אך מותר להשקות גם לפני מצב זה. אם אינו יודע כלל אחר למרווחי ההשקיה, יתחוב את אצבע באדמת העציץ ואם היא יבשה ישקה. יש מקרים חריגים שצריך לדשן כדי למנוע תמותה של הצמחים או נזק ניכר בלתי הפיך.

ההבדל בין צמח שעומד תחת התקרה לבין צמח שעומד בחוץ

בירושלמי (ערלה פרק א הלכה ב) כתוב: “רבי יוחנן בשם רבי ינאי: אילן שנטעו בתוך הבית חייב בערלה, ופטור ממעשרות, ובשביעית צריכה [=ספק]”.

ומבואר להלן בירושלמי שהטעם שהעץ הנטוע בבית חייב בערלה, משום שבענין ערלה כתוב (ויקרא יט, כג): “כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל”, וגם הקרקע שבבית נחשבת ‘ארץ’. והטעם שאינו חייב בתרומות ומעשרות, משום שבענין תרומות ומעשרות כתוב (דברים יד, כב): “עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה”, ובית אינו נחשב ל’שדה’. [אכן לדעת הרמב”ם חייב במעשרות מדרבנן]. והטעם שלגבי שביעית מסתפק הירושלמי, משום שמצד אחד כתוב (ויקרא כה, ב): “ושבתה ‘הארץ’ שבת לה'”, ולשון זה כולל גם את הנטוע בבית, אך מצד שני  כתוב (שם כה, ד): “‘שדך’ לא תזרע”, והקרקע שבבית אינה נחשבת ‘שדה’. והירושלמי נשאר בספק.

להלכה, כתב בספר פאת השולחן (סימן כ ס”ק נב) שמכיון שהשביעית בזמן הזה היא מדרבנן, ספק דרבנן לקולא, ואין דיני שביעית נוהגים בתוך בית, ומותר לעשות שם אף מלאכות שמדאורייתא, כזריעה וזמירה, ואף בבית לא מרוצף.

אך החזון איש (שביעית סימן כב ס”ק א) חולק וטוען שמכיון שספק זה נגע להלכה כבר בזמן שהשביעית נהגה מדאורייתא, ואז נהגו בו לחומרא, כבר הוכרע הדין שדיני השביעית נוהגים גם בבית, ולכן גם בזמננו יש להחמיר. וכדבריו נקטו גם הפני משה והרידב”ז, ועוד אחרונים.

עציץ שאינו נקוב העומד תחת התקרה

אמנם כתב החזון איש שבעציצים שאינם נקובים הנמצאים בבית, המקיל שלא נוהגים בהם דיני שמיטה – יש לו על מה לסמוך. והטעם, שהרי נתבאר לעיל שלא מפורש בגמרא או בראשונים שרבנן גזרו דיני שביעית בעציץ שאינו נקוב, ואף על פי שהכרעת החזון איש היתה להחמיר בזה, מכל מקום בעציץ העומד בבית יש מקום לצרף גם את דעת פאת השלחן שאין דיני השמיטה נוהגים בצמח שבבית. ולכן המקיל יש לו על מי לסמוך.

וכן מבואר בסדר השביעית [שיצא לאור בחיי החזו”א ועל פי הוראותיו] שאפשר להקל בעציץ שאינו נקוב בבית.

לגבי לזרוע בעציץ שאינו נקוב מצאנו מחלוקת בין תלמידי החזון איש, דעת הגר”נ קרליץ זצ”ל (חוט שני שמיטה ויובל פרק א) שהחזון איש לא התיר לזרוע בעציץ שאינו נקוב בבית כי אם בשעת הדחק. אמנם הגאון רבי דב לנדא שליט”א כתב ששמע מהחזון איש להתיר.

לגבי מלאכות דרבנן בעציץ שאינו נקוב בתוך בית, י”א שמותר אף לכתחילה.

בית מרוצף

כיון שהבתים שלנו מרוצפים, נחלקו האחרונים האם כל העציצים הנמצאים נחשבים כעציצים שאינם נקובים בגלל הרצפה שחוצצת בין העציץ לקרקע.

דעתו של מרן החזו”א זצ”ל היתה שהמרצפות העשויות מחול ומלט (המרצפות הישנות), לא חוצצות.

דעת מרן הגרש”ז אויערבך זצ”ל שבקומה ראשונה הצמודה לקרקע כל סוגי המרצפות לא חוצצות, ואילו בקומדה גבוה אפשר להקל שכל סוגי המרצפות חוצצות וכל עציץ הנמצא שם נחשב  לאינו נקוב בתוך בית.

דעת מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל שתמיד המרצפות לא חוצצות, וכל עציץ נקוב הנמצא בבית מרוצף, נחשב כנקוב.

מה נחשב לעציץ שאינו נקוב?

ישנן שיטות שונות וכן פרטים רבים בהגדרת עציץ שאינו נקוב, וכפי שנפרט בהמשך. ולמעשה כדי שיחשב העציץ לעציץ שאינו נקוב לכולי עלמא – צריך שיתקיימו בו התנאים הבאים:

  • שהעציץ יהיה עשוי מחומר פלסטי קשיח, ממתכת או מעץ, אך לא מחרס או מבטון וכדומה.
  • שהעציץ לא יהיה נקוב כלל, לא בתחתיתו ולא בדפנותיו כנגד העפר.
  • עציץ שגדלים בו עצים ששורשיהם יכולים לבקוע את דופן העציץ, נחשב כנקוב אף בעודנו שלם.
  • כיון שבמרבית העציצים יש נקבים, כדי להופכם לאינם נקובים אפשר לפרוש תחתיהם צלחת פלסטיק עבה, יריעת פי.וי.סי., או נייר כסף עבה וכך להןפכו לאינם נקובים.
  • כדי שהעציץ יחשב לאינו נקוב, צריך שעליו וענפיו לא יצאו לצדדים מעבר לדפנות העציץ. במקרה שהעלים יוצאים מעבר לדפנותיו, ניתן להניח תחתיהם מצע מְנַתֵּק, כיריעת פי. וי. סי. או נייר כסף עבה.
  • צריך גם שנפח העציץ לא יהיה נפח גדול מארבעים סאה [כ450 ליטר], שלא כבד עד שלא אפשר לטלטלו, ושלא יהיה קבוע ומחובר לבית.

וכן עציץ נקוב המונח באויר, על גבי מתלה או רגליות, נחשב כעציץ נקוב, ואין האויר נחשב כחציצה.

ההלכה למעשה

  • עציץ נקוב – דינן כקרקע לכל דבר, בין אם הוא עומד בחוץ, ובין אם הוא עומד תחת התקרה. אסור לעשות בו אף אחת מן המלאכות האסורות בשמיטה, בין המלאכות שאיסורן מן התורה ובין המלאכות שאיסורן מדרבנן.

ברם מותר להשקות עציצים אלו לקיומם כמבואר לעיל לגבע עציצים הנמצאים בגינה.

  • עציץ שאינו נקוב העומד בתוך הבית אפשר לטפל בו ולהשקות בו כשאר השנים, ויש אומרים שמותר אף לזרוע ולשתול בו.

העברת עציצים ממקום למקום

  • אסור להפוך עציץ שאינו נקוב לעציץ נקוב. לכן אסור להוריד עציץ נקוב מצלחת ולהעמידו על האדמה.
  • עציץ נקוב העומד בבית על צלחת או על גבי שלחן, אסור להורידו לרצפה, כאשר הרצפה לא חוצצת [כפי המקרים והשיטות שנתבאר לעיל]. דעת מרן הגרש”ז אויערבך זצ”ל שאם מוריד רק משום סידור הבית ואין כוונתו לתועלת הצמח, מותר. דעת מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל שאף במקרה זה אסור.
  • עציץ העומד בתוך הבית על גבי המרצפות, מותר להעבירו למקום אחר בתוך הבית. וזאת על אף שכוונתו לטובת הצמח, כגון מן הצל לחמה או להיפך. היתר זה אמור אף בעציץ נקוב, מכיון שלגבי ההעברה שאינה מלאכה ברורה אנו מקילים לדונו כאינו נקוב מחמת הפסק המרצפות שעומד עליהם, ומחמת הבית.

הוצאת עציצים ממקום מקורה למקום שאינו מקורה

במהלך שנת השמיטה אין להוציא עציצים ממקום מקורה למקום שאינו מקורה, בין עציץ נקוב ובין עציץ שאינו נקוב. כמו כן אין להסיר את התקרה מעל העציץ, אפילו אינו נקוב.

יש אומרים שטעם האיסור הוא משום שהדבר מועיל לצמיחת הצמח, ויש אומרים שהטעם הוא משום שעל ידי כך נחשב העציץ כ’שדה’, (וכפי שנתבאר לעיל).

לדעת הגרי”ש אלישיב זצ”ל – איסור זה אמור גם כאשר אינו מכוון כלל לתועלת הצמח. ברם לדעת הגרש”ז אויערבך זצ”ל – אם כוונתו אינה לתועלת הצמח אלא לשם סידור הדירה וכדומה, אין זה בכלל מלאכה האסורה. שהרי אין דרך מלאכה בכך, וגם אין בזה חשש של מראית העין, שהכל יודעים שדרך להוציא עציצים לסיבות אחרות.

ולפיכך, לדעת הגרי”ש אלישיב אין להוציא עציצים לחצר, אפילו אם כוונתו היא רק לצורך סידור הדירה, אך לדעת הגרש”ז אויערבאך מותר להוציאם החוצה כשאינו מתכוון לתועלת העציץ, (ובתנאי שלא יניחנו בחוץ לזמן ממושך שיש חשש שהצמח ישתרש באדמה).

וכן מי שעובר דירה בשנת השמיטה ומעביר את העציצים שבביתו, לדעת הגרי”ש אלישיב עליו לעטוף אותם בניילון וכדומה מכל צדדיהם, ויעבירם כך לבית החדש ויניחם שם בתוך הבית על גבי מצע מנתק, כך שיישארו בלתי נקובים במשך כל השמיטה, אך לדעת הגרש”ז אויערבאך מותר להעבירם כרגיל.

וכן הרוצה לפתוח את גג המרפסת כדי לבנות שם סוכה, לדעת הגרי”ש אלישיב יכניס קודם את העציצים לבית ואחר כך יפתח את הגגון, אך לדעת הגרש”ז אויערבאך מותר לפתוח את הגגון, שהרי אין כוונתו לתועלת העציצים.

עציץ נקוב שהורם מהארץ לזמן מה והונח על גבי השולחן או השיש, יש אומרים שלדעת הגרי”ש אלישיב אין להחזירו אל הארץ אלא אם כן יניח תחתיו דבר המפסיק, [ויש מתירים בזה מכיון שלא הורם אלא לזמן קצר]. ולדעת הגרש”ז אויערבאך מותר בכל ענין.

הכנסת עציצים למקום מקורה

הכנסת עציצים ממקום שאינו מקורה למקום מקורה מותרת. ברם אין ראוי להכניס עציץ שאינו נקוב פנימה על מנת לבצע בו מלאכות שונות, ולשוב ולהוציאו אל החצר.

הזזת עציצים בחצר

י”א שמותר לגרור עציץ נקוב ממקום למקום בחצר, ואין לחוש שנחשב כעוקר וזורע מחדש. ויש שחששו לזה, ולדבריהם יש להניח תחתיו צלחת וכדומה כך שיחשב לעציץ שאינו נקוב, ויגררנו כך  עם הצלחת, וישאירו גם במקום החדש על גבי הצלחת.

עציץ נקוב המונח באויר על גבי מתלה וכדו’ נחשב כעציץ נקוב ואין האויר חשוב נחשב לחציצה ולכתחילה ראוי להזהר שלא להניחו על גבי קרקע שכן מגביר את היניקה.

ועיי’ בספר משפטי ארץ שביעית פרק ח בהרחבה.