הפרשת חלה על ידי קטן מופלא הסמוך לאיש

מאמר מתוך דיוור חודש חשוון תשפ”א

שאלה

בביתנו המנהג, שכאשר נערה מגיעה לגיל מצוות, עורכים לה מסיבת בת מצוה משפחתית, וכדי לחנכה במצות הפרשת חלה, הילדה מכינה חלות ומפרישה חלה בברכה.

הפעם, מחמת החג המתקרב, החלטנו להקדים את המסיבה בכמה ימים. אנו שואלים: האם הילדה יכולה להפריש חלה ולברך קודם שתגיע לגיל שתים עשרה ויום אחד?

תשובה

קטן וקטנה אינם יכולים להפריש חלה או תרומות ומעשרות עד שיהיו גדולים.

ומאימתי הם גדולים? הנער – משיהיה בן י”ג שנה ויום אחד, (כלומר: החל מיום ההולדת השלוש עשרה, שהוא לו היום הראשון בשנתו הארבע עשרה), והנערה – משתהיה בת י”ב שנה ויום אחד, (כלומר: החל מיום ההולדת השתים עשרה, שהוא לה היום הראשון בשנת השלוש עשרה).

אמנם, קטן שנכנס לשנה הסמוכה לגדלותו, (נער – משיהיה בן שתים עשרה שנה ויום אחד, ונערה משתהיה בת אחת עשרה שנה ויום אחד), נחשב ל”מופלא הסמוך לאיש” שבדיעבד אם הפריש – הפרשתו מועילה. אבל לכתחילה אין לסמוך על זה, ואין להניח לו להפריש עד שיגדל ממש.

עם זאת, יש פוסקים הסוברים שהפרשת קטן מופלא הסמוך לאיש אינה מועילה אף בדיעבד. וראוי לחוש לדבריהם במקום שאפשר, ולהפריש שוב בלי ברכה.

לסיכום: כאשר מסיבת בת המצווה נערכת לפני שהגיעה הנערה לגיל שתים עשרה – לכתחילה אין להניח לה להפריש חלה. ואם כבר הפרישה, הפרשתה הועילה. אלא שראוי לחוש לדברי הסוברים שהפרשתה לא הועילה, ולכן אם נשארו עדיין מאותם החלות או הבצק, יש לחזור ולהפריש מהם בלי ברכה.

ביאורים

מופלא הסמוך לאיש לעניין תרומה

קטן אינו יכול להפריש תרומות ומעשרות מפני שאין בו דעת, כמבואר במשנה בתחילת מסכת תרומות: “חמישה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתם תרומה”, ואחד מן החמישה הוא הקטן.

אמנם, לגבי נדרים ונדבות, מבואר בגמרא1  שנער מבן י”ב ויום אחד ונערה מבת י”א שנה ויום אחד – נדרם נדר. קטן זה נקרא בלשון הגמרא שם: “מופלא הסמוך לאיש”, כלשון הפסוק: “איש כי יפליא לנדור נדר2 “.

במשנה במסכת תרומות3 נחלקו התנאים האם דין “מופלא הסמוך לאיש”, שנאמר בנדרים, נאמר גם לגבי הפרשת תרומות ומעשרות.

וזו לשון המשנה: “קטן שלא הביא שתי שערות רבי יהודה אומר תרומתו תרומה 4 . רבי יוסי אומר: אם עד שלא בא לעונת נדרים אין תרומתו תרומה, ומשבא לעונת נדרים תרומתו תרומה” 5.

מבואר שלדעת רבי יוסי, משעה שיכול לנדור נדרים, רשאי גם להפריש תרומות ומעשרות. רש”י במסכת נדה6 מפרש את טעמו: “תרומה והקדש ונדר חדא היא, דמקדשה בדיבורו שקורא עליה שם”.

הרמב”ם פסק כרבי יוסי7: “קטן שהגיע לעונת נדרים, אע”פ שלא הביא שתי שערות ולא נעשה גדול, אם תרם תרומתו תרומה ואפילו בתרומה של תורה, הואיל ונדריהן והקדשן קיימין מן התורה כמו שביארנו בנדרים”. וכן פסק השו”ע8.

מופלא הסמוך לאיש לא יתרום לכתחילה

מלשון הרמב”ם משמע שאף על פי שאם תרם תרומתו תרומה, לכתחילה לא יתרום. מלשונו מדויק: “קטן שהגיע לעונת נדרים כו’ אם תרם – תרומתו תרומה”. ממה שנקט לשון של דיעבד ‘אם תרם’, ולא כתב שקטן שהגיע לעונת הנדרים יכול לתרום, משמע שלכתחילה לא יתרום.

בתשובות הרמב”ם הדברים מפורשים יותר9: “והנה אמרו חמישה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה וכו’, אמנם קטן שהגיע לעונת נדרים ולא הביא שתי שערות אם תרם תרומתו תרומה, ולכתחילה אינו יכול לתרום עד שיביא שתי שערות” עכ”ל.

בתפארת ישראל על המשניות10 דייק כך אף מלשון המשנה: “רבי יוסי אומר… ומשבא לעונת נדרים תרומתו תרומה”, משמע אם תרם תרומתו תרומה, אך אינו תורם לכתחילה.

ולפי זה הסתפק מרן הגר”ח קנייבסקי שליט”א בספרו דרך אמונה11, מאחר שלכתחילה אינו רשאי לתרום – שמא אף אינו רשאי לברך על הפרשתו.

דעת הגר”א

הגר”א בהגהותיו לשו”ע12 חולק על הרמב”ם והשו”ע ונוקט שההלכה היא כרבי יהודה, הסובר שמופלא הסמוך לאיש אין תרומתו תרומה כלל, ואפילו בזמן הזה שהתרומות והמעשרות מדרבנן13.

במקום שאפשר, ראוי לחוש לדעת הגר”א. ולכן אם מופלא הסמוך לאיש הפריש חלה או תרומות ומעשרות, ועדיין הפירות או המאפים תחת ידו – יפריש שנית בלי ברכה.

מופלא הסמוך לאיש שתרם, האם צריך לבדקו?

בהלכות נדרים כתב הרמב”ם14 שנדרו של מופלא הסמוך לאיש חל אך ורק אם נבדק ונמצא שאכן הבין את משמעות מעשיו: “קטן בן שתים עשרה שנה ויום אחד… בודקין אותן ושואלין אותן, אם יודעין לשם מי נדרו ולשם מי הקדישו ונשבעו – נדריהן קיימים והקדשן הקדש, ואם לא ידעו – אין בנדריהם ובדבריהם כלום”.

ויש לעיין, מדוע לגבי תרומה לא התנה הרמב”ם את חלות ההפרשה בכך שייבדק ויימצא שידע לשם מי הוא תרם?

מבאר המשנה ראשונה15: דווקא בנדר והקדש צריך לבדקו, מפני שבהם מפורש בכתוב שצריך שתהיה כוונת הנודר והמקדיש לשמים, ככתוב: “איש כי ידור נדר לה'”, “איש כי יקדיש את ביתו קודש לה'”, ולפיכך צריך לבדוק את הקטן האם היתה כוונתו לשמים. אבל בתרומה שלא נתפרש להדיא שצריך שתהיה כוונתו לשמים, כל שרואה הקטן את הגדול תורם, ועושה אף גם הוא כמוהו, תרומתו תרומה.

אך למעשה – כתב המשנה ראשונה שצריך לבדקו שעשה כן לשם מצות תרומה.

[יש לציין שגם גדול שמפריש צריך להבין את נוסח ההפרשה שאומר, ואם אינו מבין מה שעושה אלא חושב שלוחשים לחש כל שהוא או תפילה – אין הפירות מתוקנים, כפי שכתב בשו”ת מנחת שלמה16].   

האם מופלא הסמוך לאיש רשאי להיעשות שליח להפרשה עבור אחרים?

לפי השיטות הסוברות שקטן מופלא הסמוך לאיש תרומתו תרומה, האם ניתן גם למנותו לשליח להפריש תרומות ומעשרות עבור אחרים?

נידון זה תלוי בשאלה מפני מה בדרך כלל אין שליחות לקטן: האם משום שקטן נתמעט לחלוטין מפרשת שליחות, או משום שאי אפשר למנות לשליח מי שאינו ראוי בעצמו לפעול את פעולת השליחות.

אם הקטן נתמעט לחלוטין מפרשת שליחות, לא יוכל להיעשות שליח גם להפרשת תרו”מ. אבל אם הסיבה היא משום שאינו ראוי לפעול את אותה הפעולה, הרי מופלא הסמוך לאיש יכול להפריש בעצמו תרו”מ, ולפיכך יוכל גם להיעשות שליח.

האחרונים נחלקו בדבר. דעת המהרש”א בגיטין17 שאפשר למנותו שליח להפריש תרומות ומעשרות בשביל אחרים, וכן נקטו להלכה ההר צבי 18 , המעדני ארץ19 והדרך אמונה20.

אך המנחת חינוך21 והחלת לחם22 ועוד אחרונים חולקים וסוברים שמופלא הסמוך לאיש אינו יכול להיעשות שליח עבור אחרים, אף על פי שיכול להפריש בשלו. [ולדבריהם יוצא שצריך להקנות למופלא הסמוך לאיש את מה שרוצה להפריש].

האם מופלא הסמוך לאיש יכול למנות שליח שיפריש עבורו?

כתב בספר מעדני ארץ23  שאפילו לדעות שמופלא הסמוך לאיש יכול להיעשות שליח עבור אחרים, אינו יכול למנות אחרים שיפרישו עבורו, משום שמינוי שליחות תלוי בהקנאה, וקטן אינו יכול להקנות.

אמנם בדרך אמונה24 נקט שמופלא הסמוך לאיש יכול גם למנות שליח שיפריש עבורו תרומות ומעשרות, וכמו כן יכול גם לתרום משלו על של חברו. ועיין שם בהרחבה בעניין זה.