תגיות קשורות

שאלה

לאחר פסח קניתי קמח שלא נלתת במים, ועשיתי עיסה במי פירות, האם יש עליה חיוב חלה והאם מותר לשרוף את החלה?

תשובה

חלה טהורה חייב לשומרה אולם בזמן הזה שהולכת לאיבוד אע"ג שאין עליה איסור איבוד מכל מקום אסור לטמאותה לחינם, וכן אסורה בשריפה משום בזיון ולכן יקבור אותה או יעטפם ויכניסם לאשפה.

ביאורים

בתשובה בעניין דין החלה המופרשת בהפרשת חלה >> הובאה דעת השו"ע (שכט סעיף ט) שפסק שעיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה, ודעות החולקים, ויש שחששו לענין ברכה אף בנילושה בשבעה משקין.

אמנם כתב השו"ע (שם הלכה י) שיש להזהר שלא ללוש עיסה במי פירות, ומבאר הש"ך שהיות והחלה טהורה על כן אי אפשר לאכלה ואי אפשר לשורפה.

אולם אם בטעות עשו עיסה זו, הרי שאסור לשורפה, דהרי תרומה טהורה אסורה בהפסד, ובתוס' בפסחים יג ע"א מתבאר שיתכן שאיסורו איסור תורה מדכתיב משמרת תרומותי וכשם שהתרומה אסורה בטומאה כן אסורה היא באיבוד. ונמצא לפ"ז שאי אפשר לשרוף את התרומה.

כמו כן נראה שאסור לקבור את החלה שהרי זה ממהר הריקבון וההפסד, כמו שכתב החזו"א שביעית ה, ס"ק י, ובאגרות משה יורה דעה חלק ג סימן קכט נקט שקבורה היא הפסד בידים.

אולם מצינו לגבי תרומה טהורה שכתב בספר התרומה הלכות ארץ ישראל

"ואם הפירות לא הוכשרו דעכשו התרומה טהורה והרי אסור לאכלה משום דאין לנו הזאה והכל טמאין טוב להכשירה. ולהפרישה בטומאה ולהסיקה לכהן. דאם היא טהורה מה יעשה ממנה כיון שאינו יכול לאכלה דאין לומר שיכול לשורפה … אבל בטהורה גמורה אסור מן התורה לשורפה כיון דמאבד' בידים כמו דהוי אסור לגרום לה טומאה מדכתיב משמרת תרומותי שצריך לשמרה מטומאה והוא הדין מאבוד … לכך טוב לקוברה אם היא טהורה שלא הוכשרה ולא יתננה בכלי פן ימצאוה ויאכלוה"

וכ"פ הטור יורה דעה הלכות תרומות ומעשרות סימן שלא "אבל אם לא הוכשרה אינה ראויה לקבל טומאה והרי היא טהורה ואי אפשר לאוכלה שהכל טמאים וטמא אסור לאכול בתרומה טהורה וא"א לשורפה כיון שהיא טהורה אלא תקבר וטוב יותר להכשירה קודם שיפריש התרומה ואחר כך יסיקנה הכהן".

ודבר זה צע"ג שכיון שיש כאן חשש איסור תורה לאבדו למה התירו קבורה, וכן תמה באגרות משה (שם) על דברי ספר התרומה והטור. ולכאורה צריך לחדש ולומר שמחמת חשש תקלה התירו אף מעשה איבד זה וצע"ג.

והנה בהמשך דברי ספר התרומה כתב "השתא אם התרומה טהורה כגון שלא הוכשרה והרי אין לה אוכלין לפי שכולנו טמאי מתים ואין לנו הזאה עד שיבוא מלך המשיח והרי אסור לקוברה כדתנן בחלק ותרומות יקברו אבל לא ישרפו עם שלל העיר א"כ טוב לקוברה ותמאס שם שלא יבואו לידי תקלה לאכלה אם ימצאוה".

הרי לנו שאיסור שריפת התרומה הטהורה בזמן הזה אינו משום איסור איבוד תרומה, אלא טעמו כמו שאסור לשרוף תרומה של עיר הנידחת שהוא משום בזיון ולא משום משמרת כמבואר שם ברש"י שרק משום דין זלזול הוא שלא שורפין אותה. (אמנם מצינו ביד רמה שם שכתב שאיסור השריפה הוא משום שאיקרי קודש, אבל מ"מ היה צריך לומר שאיסור השריפה הוא משום משמרת תרומותי וכנ"ל)

והנה הב"ח הביא דברי ספר התרומה שהוא כעיר הנידחת וציין "כן כתב ספר התרומה לשם על שם ר"י" ולכאורה זהו דבריו הראשונים שהם דברי מורו. אולם החזו"א מביא דברי הב"ח ומוסיף ועיין רש"י קיב: ורש"י קי"ג. והיינו דמבואר שם דאין שורפין משום זלזול ומבואר עוד דיגנזו היינו קבורה ולא נימא הצנעה בעלמא הרי לן שבזמן הזה ליכא לדין משמרת ומתבאר היתר קבורת תרומה טהורה.

ראיה גדולה לדברי החזו"א, דהנה איתא בשו"ע [שלא קיג] שבזמן הזה מחללין על מעות ומאבדין אותם ואם מחללם על פירות ישרוף אותם, ומוסיף הגר"א דהפירות ישרפו אם נטמאו. ודבריו מוכרחים מהמשך השו"ע להלן סעיף קלה, שכ' דמעש"ש טהור יירקב ואמאי לא כ' ישרף ש"מ כאן בטהור כאן בטמא. וצע"ג דאי איכא איסוד איבוד אמאי מותר לאבד המטבעות בזמה"ז. ועכצ"ל דאיסור השריפה אינה מחמת דין משמרת אלא מדין בזיון ולגבי איבוד מטבע ליכא בזיון כיון שאינו חפצא דקודש.

לדעת החזו"א נראה שכל דברי השו"ע שיש להזהר מלעשות עיסה במי פירות קאי רק על עיסת חו"ל שמותרת באכילה לכהן קטן ואסורה בקבורה, אולם בחלת אר"י מותר לכתחילה לעשותה במי פירות כיון שמותרת בקבורה מעיקר הדין. אלא אי נימא שדברי השו"ע שלא לעשות חלה במי פירות יסודם מחמת ספק חיוב חלה דאע"ג דפסק שחייבת מ"מ כיון שנחלקו בזה עדיף שלא לעשותה והביאם השער הציון תסב כז.