שאלה
לכבוד מסיבת חנוכה אני מעוניינת להכין סופגניות ביתיות, האם יש להפריש חלה מסופגניות?
תשובה
לדעת השולחן ערוך אין צריך להפריש חלה מסופגניות המטוגנות בשמן עמוק, בין מסופגניות שבלילתם רכה ממש ובין מסופגניות שבלילתן קשה וכן נוהגין בני ספרד. אמנם יש פוסקים הסוברים שיש לחוש לשיטת הראשונים שצריך להפריש, ועל כן יפרישו חלה בלי ברכה, וכך מנהג בני אשכנז.
אמנם לכו"ע אם עושה עיסה של סופגניות בשיעור המחייב בהפרשת חלה ואינו מטגנם בשמן אלא אופם בתנור, ואפילו שאינו אופה אלא רק חתיכה קטנה מהבצק שעשה צריך להפריש מכל העיסה חלה בברכה. [יש להדגיש שכיון הרגילות בהרבה מאפיות שאין מטגנים את הסופגניות בשמן עמוק אלא רק מורחים מעט שמן על הסופגניה ואופים אותה בתנור ונמצא שהסופגניות חייבת בהפרשת חלה].
ביאורים
הגמ' בפסחים (לז, ע"א) אומרת תנו רבנן הסופגנין והדובשנין וכו' פטורין מן החלה, ופירש רש"י הסופגנין עשויין כספוג. ונחלקו בגמ' (שם ע"ב) האם הטעם שהם פטורין משום שהם מעשה אילפס ואין חייב בחלה אלא האפוי בתנור, כדכתיב ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד. או שטעם הפטור הוא משום שהן עשויין בחמה ולא באור [אש].
והנה התוס' (שם ד"ה דכולי עלמא) הביאו את דברי הירושלמי אמר רבי יוחנן כל שהאור מהלך תחתיו חייב בחלה ומברכין עליו המוציא ואדם יוצא ידי חובתו בפסח. וריש לקיש אמר שאינו חייב בחלה ואין מברכין עליו המוציא ואין יוצא בו י"ח בפסח. והוסיף הירושלמי ואמר רבי יוחנן ובלבד על ידי משקה. וביארו התוס' שכוונת רבי יוחנן שאם בלילתו עבה אפילו שהוא על ידי משקה הוא חייב בחלה כיון שאזלינן בתר הבלילה ורק בבליתו רכה נחלקו רבי יוחנן ור"ל האם אפייתו באילפס עושהו לחם או לא. ודברי ר"ת הם בספר הישר (סי' שדמ) שכתב ואם תחילת עיסה וסופה סופגנין חייבת בחלה וכו', …אבל תחילת עיסה אפילו במאה אילפסין ותנורין חייב בחלה.
אכן זאת דעת ר"ת אמנם יש מהראשונים שחולקין ולדעתם גם בבלילה עבה אם לא אפאה בתנור אלא בישלה פטורה מחלה וכן פירש הרמב"ן בהל' חלה ( ) וביאר כך את הגמ' (שם) הדביק ולבסוף הרתיח שהוא באופן זה שהייתה עיסה ובישלה באור ופטורה מחלה.
וכן דעת הר"ש במשנה בחלה (פרה א משנה ה) שמהדין של לחם שעשאו לכותח חזינן דאע"פ שתחילתו עיסה אם נעשה שלא לדעת אפיה אינו חשיב לחם לגבי חלה וה"ה לגבי המוציא. ורק אם עשה עיסה על דעת לאפות ולבסוף בישלה חייבת בחלה משום גזירה, ואפילו רק לקח מעט ואפה ג"כ חייב בכולה משום גזירה שמא ימלך על כולה.
וכך פסק הרמב"ם (בכורים פ"ו הלכה יג) והרשב"א (הלכות חלה) והטור (סי' שכט) וכתב הבית יוסף שאחר שכן דעת הרמב"ן והר"ש והרמב"ם הכי נקטינן. וכן פסק בשולחן ערוך (סי' שכט סעי' א) וז"ל אין חיוב חלה אלא בלחם לפיכך הסופגנין דהיינו רכים העשוים כספוג וכו' פטורים מן החלה. ובסעי' ג' כתב "עיסה שבלילתה עבה וגלגלה על דעת לבשלה או לטגנה או לעשות סופגנין וכו' פטורה".
ולכן סופגניות שעשו את העיסה על דעת לבשל ובשלו פטורה מן החלה, וכך נוהגים בני ספרד.
אמנם הש"ך (שם ס"ק ג) כתב לחשוש לדעת רבינו תם הסובר שאין אנו מתחשבים בכוונתו לבשלה ולא לאפותה, אלא צורת העיסה היא הקובעת וכל שבלילתה עבה חייבת בחלה. ולכן כתב הש"ך שיש להחמיר ולהפריש חלה בלא ברכה. וכך נוהגים בני אשכנז להפריש מסופגניות בלי ברכה.
והנה מחלוקת זו האם עיסה קשה שבישלה חייבת בחלה היא שייכת גם לענין ברכות האם מברכים על עיסה כזו המוציא או מזונות. והשו"ע (או"ח סימן קסח סעיף יג כתב וז"ל אפילו דבר שבלילתו (פירוש לישת הקמח במים) עבה אם בשלה או טגנה אין מברך עליה המוציא אפילו שיש עליה תורייתא דנהמא, ואפילו נתחייבה בחלה, דברכת המוציא אינו הולך אלא אחר שעת אפייה. ויש חולקין ואומרים דכל שתחלת העיסה עבה אפילו ריככה אחר כך במים ועשאה סופגנין (פירוש עיסה שלשוה ועשאוה כמין ספוג) ובשלה במים או טגנה בשמן מברך עליה המוציא (ונהגו להקל). וירא שמים יצא ידי שניהם ולא יאכל אלא על ידי שיברך על לחם אחר תחלה.
וכבר העירו המפרשים מדוע בהלכות ברכות חשש השו"ע לשיטת רבינו תם וכתב שירא שמים לא יאכל סופגנין רק על ידי שיברך על לחם אחר תחילה, ואילו בהלכות חלה לא הביא את שיטת רבינו תם כלל. ויתכן לומר שרק לגבי ברכת המזון שהיא דאורייתא חשש השו"ע לדעת רבינו תם שלא להפסידה אם יברך מזונות, ולכן כתב שלא יאכל אלא על ידי שיברך על לחם אחר תחילה, ומכל מקום אין המנהג כן אלא המנהג לברך על סופגניות בורא מיני מזונות. [וכמבואר בנושאי כלים בסי' קס"ח עיי"ש בביאור הלכה ד"ה ולפ"ז].
עיסה מבושלת על דעת לאפות מקצתה
עוד כתב הטור (סימן שכט) "ומיהו כתב הר"ש אפילו כשעושה אותה על דעת לבשלה אם דעתו לאפות ממנה מעט אפילו אין באותו המעט שיעור חלה כולה מתחייבת על ידה", וטעם הדבר מבואר בירושלמי (חלה פרק א הלכה ד) שחיישינן שמא ימלך על כולה לאפותה או ימלך על שיעור חלה.
והוסיף הטור "וכן היה מנהג הר"ם מרוטנבורג בביתו כשהיו עושין עיסה כדי לבשלה במים או לטגנה בשמן לאפות ממנה מעט ועל ידי כן נתחייבה כולה בחלה". וביאר הבית יוסף שטעם מנהגו של המהר"ם הוא משום שחשש לדעת רבינו תם שהעושה עיסה על דעת לבשלה שחייבת בחלה ולכן הביא עצמו לידי חיוב חלה בזה שאפה חתיכה קטנה. [ועיי"ש בב"י ובד"מ האם חייבים רק משום שהיה בדעתו לאפות].
אלא שיש לדון האם מברכים על הפרשה זו ודעת המהרש"ל והפרישה (שכט ס"ק ה) שכיון שהיא הפרשה רק משום חשש שמא ימלך אין מברכין עליה. אמנם הב"ח (סימן שכט) הביא מהמהרי"ל הלכות פסח שיש לברך על הפרשה זו, ואע"פ שהיא רק משום חשש שמא תמלך מכל מקום הרי הצריכו להפריש מכל העיסה וא"כ היא תקנת האמוראים ולכן צריך לברך. ועוד שאם אין מברכים מדוע הצריך המהר"ם לאפות עוגה קטנה היה יכול להפריש מספק חלה בלא ברכה, אלא בהכרח שרצה לברך. והביא את דברי הרשב"א שכל מקום שהצריכו חכמים להפריש תקנו נמי לברך. וכן פסקו הט"ז ס"ק ה והש"ך ס"ק ו וכך נקטו הפוסקים להלכה.
