שאלה
לכבוד חנוכה אנו מכינים כמות גדולה של סופגניות ביתיות. האם יש להפריש חלה מעיסת הסופגניות?
תשובה
סופגניות המטוגנות בשמן עמוק, לדעת השולחן ערוך אין צריך להפריש מהן חלה, בין מסופגניות שבלילתם רכה ממש ובין מסופגניות שבלילתן עבה, וכן נוהגין בני ספרד. אמנם יש מן הראשונים שמחייבים להפריש מהן חלה באופן שבלילתן עבה, ויש פוסקים שחששו לדבריהם וכתבו שיש להפריש חלה בלא ברכה, וכך הוא מנהג בני אשכנז.
כמו כן כיסנים (קרעפל"ך), וקוגל-קמח (קישקע), שבלילתן עבה והם מבושלים במרק או בתוך החמין, אם יש בהם קמח בשיעור חלה יש להפריש מהם חלה לפי מנהג בני אשכנז.
וכל זה בסופגניות ודומיהן שמטוגנות בשמן עמוק. אך סופגניות שאופים אותן בתנור חייבות בחלה לכל הדעות. והדבר מצוי בזמננו בהרבה מאפיות, שמטעמי בריאות או חיסכון אינם מטגנים את הסופגניות בשמן עמוק אלא מורחים עליהן מעט שמן ואופים אותן בתנור, ובאופן זה הן חייבות בחלה לכל הדעות.
עוד יש להעיר, שמצוי לפעמים שנוטלים מעט מן העיסה ואופים בתנור סופגניה או שתיים, (כגון עבור אלו המתנזרים ממאכלים מטוגנים), ובאופן זה לכל הדעות צריך להפריש חלה בברכה מכל העיסה, וכפי שיבואר בהרחבה.
הרחבה
הסופגניות שבזמננו עשויות מעיסה שבלילתה עבה כעיסת הלחם, אך אינן נאפות בתנור, אלא מטוגנות בשמן עמוק. ודינן תלוי במחלוקת הראשונים, וכפי שיתבאר.
שנינו בברייתא (פסחים לז ע"א): "הסופגנין והדובשנין וכו' פטורים מן החלה". ובגמרא (שם) נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש בטעם הפטור, "ריש לקיש אמר הללו מעשה אילפס הן". כלומר, מטוגנים במחבת ולא נאפים בתנור, משום כך אינם חייבים בחלה. ריש לקיש סובר שאין קרוי לחם אלא האפוי בתנור. "ורבי יוחנן אמר מעשה אילפס חייבין בחלה, והללו שעשאן בחמה".
ונתבאר בתוספות (שם ע"ב, ד"ה דכולי עלמא) שמה שמחייב רבי יוחנן מעשה אילפס בחלה, היינו באופן שטיגנוה באילפס בלא משקה, אך עיסה שטיגנוה בתוך משקה פטורה מן החלה גם לרבי יוחנן. והתוספות הוכיחו דין זה מן הירושלמי.
ועוד כתבו התוספות (שם) בשם רבינו תם, שכל זה דווקא בעיסה שבלילתה רכה, אך עיסה שבלילתה עבה חייבת לכולי עלמא אפילו נתבשלה במשקה. והטעם, שעיסה שבלילתה עבה נחשבת כלחם כבר משעת לישתה, ומאז היא מתחייבת בחלה, ואינה נפטרת כשמטגנים אותה במשקה. אך עיסה שבלילתה רכה, בשעת הלישה עדיין אינה נחשבת לחם, ורק משעת האפיה היא נחשבת לחם, ולכן אם טיגנוה במשקה אינה מתחייבת בחלה.
בכך מבאר רבינו תם את דברי המשנה (חלה פרק א משנה ה): "עיסה שתחלתה סופגנין וסופה סופגנין פטורה מן החלה, תחלתה עיסה וסופה סופגנין כו' חייבין בחלה". כלומר, עיסה שתחילתה סופגנין – שבלילתה רכה כעיסת הסופגנין, וסופה סופגנין – שנתבשלה ולא נאפתה בתנור, פטורה מן החלה. אך עיסה שתחילתה עיסה – שבלילתה עבה כעיסת הלחם, וסופה סופגנין – שנתבשלה, חייבת בחלה. וכן כתב רבינו תם בספר הישר (סי' שדמ) יעוין שם.
ולפי דבריו נראה שהסופגניות שבזמננו חייבות בחלה, שהרי בלילתן עבה כפי שביארנו.
אמנם הרמב"ן בהלכות חלה (דף כו ע"ב) חולק על רבינו תם, ומפרש שגם עיסה שבלילתה עבה, אם לא נאפתה בתנור אלא נתבשלה, פטורה מחלה. שמכיון שנילושה על מנת לבשלה, אינה נחשבת כלחם גם בשעת הלישה.
והרמב"ן מפרש את המשנה בחלה על פי דרכו: עיסה שתחילתה עיסה וסופה סופגנין חייבת בחלה. כלומר: אם בתחילת הגלגול עשאה על מנת לאפותה בתנור כעיסה, הרי היא חייבת אף אם לבסוף נתבשלה. אך אם תחילתה וסופה סופגנין פטורה מן החלה, כלומר: שאם מתחילתה עשאה על מנת לבשלה ואכן בישלה, פטורה מן החלה אפילו בלילתה עבה.
וכן כתב הר"ש (במשנה בחלה שם), והוכיח את דבריו מן המבואר בגמרא (ברכות לז ע"ב): "תני רבי חייא לחם העשוי לכותח פטור מן החלה". ופירש רש"י: "לחם שעשוי לכותח אין אופין אותו בתנור אלא בחמה". ומעמידה הגמרא את דבריו באופן שניכר מצורת עריכת הלחם שהוא מיועד לייבוש בחמה. הרי שאף על פי שבלילתו עבה אינו חשוב לחם לענין חלה משום שנעשה שלא לדעת אפיה. והוא הדין בבלילה עבה שעשאה על מנת לבשלה במשקה.
וכך פסק הרמב"ם (ביכורים פרק ו הלכה יג), וכן דעת הרשב"א (הלכות חלה שער א אות ו), וכן כתב הטור (יורה דעה סימן שכט), וכתב הבית יוסף שם שמכיון שכך דעת הרמב"ן והר"ש והרמב"ם, הכי נקטינן.
ולדבריהם הסופגניות שבזמננו פטורות מן החלה, שאף על פי שבלילתן עבה, הרי נילושו על מנת לבשלן במשקה.
להלכה, השולחן ערוך (יורה דעה שם סעיף ג) פסק כדעת הרמב"ם והרמב"ן והר"ש, וזה לשונו: "עיסה שבלילתה עבה וגלגלה על דעת לבשלה או לטגנה או לעשות סופגנין וכו' פטורה". ברם הש"ך (שם ס"ק ג) חושש לדעת רבינו תם שאם בלילתה עבה חייבת בחלה על אף שנילושה על מנת לבשלה, וכתב להחמיר ולהפריש חלה בלא ברכה.
ועל כן, בני ספרד הנוהגים כדעת השולחן ערוך אינם מפרישים חלה מסופגניות, ואילו בני אשכנז חוששים לדעת רבינו תם כדברי הש"ך, ומפרישים חלה מסופגניות בלי ברכה.
ברם מצוי לפעמים שלשים עיסה גדולה של סופגניות על מנת לטגנן בשמן, ונוטלים כמה סופגניות ואופים אותם בתנור עבור אלו המתנזרים ממאכלים מטוגנים, ובאופן זה יש להפריש חלה מכל העיסה גם לדעת הרמב"ם והשולחן ערוך.
שכן כתב הטור (יורה דעה סימן שכט): "ומיהו כתב הר"ש אפילו כשעושה אותה על דעת לבשלה, אם דעתו לאפות ממנה מעט, אפילו אין באותו המעט שיעור חלה, כולה מתחייבת על ידה". וטעם הדבר מבואר בירושלמי (חלה פרק א הלכה ד), שחיישינן שמא ימלך ויאפה את כולה, או שלכל הפחות ימלך ויאפה עיסה בשיעור חלה.
והוסיף הטור: "וכן היה מנהג הר"ם מרוטנבורג בביתו, כשהיו עושין עיסה כדי לבשלה במים או לטגנה בשמן, לאפות ממנה מעט, ועל ידי כן נתחייבה כולה בחלה". ומבאר הבית יוסף שהטעם שנהג כך משום שחשש לדעת רבינו תם שהעושה עיסה על דעת לבשלה חייבת בחלה, ולכן ציוה לאפות ממנה מעט ובכך הביא עצמו לידי חיוב חלה לכל הדעות.
אלא שנחלקו הפוסקים אם מברכים על הפרשה זו. דעת המהרש"ל והפרישה (שכט ס"ק ה) שמכיון שכל ההפרשה היא משום חשש שמא ימלך, אין מברכין עליה. אמנם הב"ח (שם) הביא בשם מהרי"ל (בהלכות פסח) שיש לברך על הפרשה זו מכיון שהיא תקנת אמוראים, ואף על פי שעיקר התקנה הוא משום החשש שמא ימלך, מכל מקום לאחר שתקנו להפריש הרי היא חובה גמורה מדרבנן וצריך לברך. והביא הב"ח שכן כתב הרשב"א, שבכל מקום שהצריכו חכמים להפריש תקנו גם לברך.
והוכיח הב"ח את דבריו, שאם אין מברכים, מדוע הוצרך המהר"ם לאפות מקצתה כדי לצאת ידי שיטת רבינו תם, והרי היה יכול בלאו הכי להפריש מספק חלה בלא ברכה, אלא בהכרח שרצה להפריש בברכה. וכן פסקו הט"ז (ס"ק ה) והש"ך (ס"ק ו), וכך נקטו הפוסקים להלכה.
(ועיין שם בבית יוסף ובדרכי משה שדנו באופן שהיה בדעתו לאפות מקצת ולבסוף לא אפה, האם כבר נתחייבה העיסה או שאינה מתחייבת עד שבפועל אכן אפה מקצתה).
בסיום הדברים נעיר הערה בשיטת השולחן ערוך. שהרי לפי מה שפסק בהלכות חלה כדעת הרמב"ם, היה נראה שעיסה שנתבשלה ברכתה בורא מיני מזונות, אפילו אם בלילתה עבה, ואילו בהלכות ברכות חושש השולחן ערוך לשיטת רבינו תם שדינה כלחם, וכתב שירא שמים יצא ידי שניהם ולא יאכל אלא בתוך הסעודה.
וזה לשון השולחן ערוך (אורח חיים סימן קסח סעיף יג): "אפילו דבר שבלילתו עבה, אם בשלה או טגנה אין מברך עליה המוציא, אפילו שיש עליה תוריתא דנהמא, ואפילו נתחייבה בחלה, דברכת המוציא אינו הולך אלא אחר שעת אפיה. ויש חולקין ואומרים דכל שתחלת העיסה עבה, אפילו ריככה אחר כך במים ועשאה סופגנין ובשלה במים או טגנה בשמן מברך עליה המוציא. וירא שמים יצא ידי שניהם ולא יאכל אלא על ידי שיברך על לחם אחר תחלה".
ולכאורה היש חולקין, היא שיטת רבינו תם, שאם בלילתה עבה נחשבת לחם אפילו אם בישלה אחר כך במים. ואפילו השיטה הראשונה חוששת לדברי רבינו תם, כלשון השולחן ערוך: "אין מברך עליה המוציא כו' ואפילו נתחייבה בחלה". ויש לעיין שבהלכות חלה נקט השולחן ערוך בפשטות כשיטת הרמב"ם ולא הזכיר כלל את שיטת רבינו תם.
ויתכן לומר שאמנם לענין חלה שבזמן הזה היא מדרבנן פסק השולחן ערוך כדברי הרמב"ם שפטורה, מכל מקום לענין ברכת המזון שהיא מדאורייתא חשש לדברי רבינו תם, ולפיכך כתב שלא יאכלם אלא בתוך הסעודה.
ומכל מקום אין המנהג כן, אלא המנהג לברך על סופגניות בורא מיני מזונות, (כמבואר בפוסקים באורח חיים שם, ויעוין שם בביאור ההלכה ד"ה ולפ"ז).
