חובת הפרשת חלה מבלילת חביתיות

שאלה

לאחרונה למדתי להכין חביתיות (בלינצ'ס) ופנקייק'ס, והתעוררה לי שאלה אם צריך להפריש חלה מחביתיות, ומ'וופל בלגי', לסוגיהם השונים?

תשובה

חביתיות (בלינצ'ס) ופנקייק'ס שהם דקים ורכים, פטורים מחלה. חביתיות עבות וכן וופל בלגי שהוא עבה קצת, יש הסוברים שהם חייבים בחלה, ויש להפריש מהם חלה בלי ברכה. וופלים רגילים אין צורך להפריש מהם חלה, מכיון שהם דקים ורכים מאד ואין להם תואר לחם כלל.

ומכיון שבלילת החביתיות היא רכה, אינה מתחייבת בחלה עד לאחר האפיה. גם אחר האפיה אינה מתחייבת אלא אם כן נצטרפו בכלי אחד הרבה חביתיות, שיש בהן קמח בכמות המחייבת הפרשת חלה (1200 גרם ומעלה), כמות שאינה מצויה בדרך כלל במטבח הביתי. אך אם אירע שהכינו כמות גדולה של חביתיות עבות, ויש בהן קמח בכמות של 1200 גרם, וצירפו אותן לאחר האפיה בכלי אחד, יש להפריש מהן חלה בלי ברכה.

ביאורים

נאמר בגמרא (ברכות לז ע"ב): "אמר אביי טריתא פטורה מן החלה". ופירש רש"י: "שנותנים קמח ומים בכלי ובוחשין בכף, ושופכין על הכירה כשהיא ניסקת". וכן פירש הרא"ש והוסיף שפטורה משום שאין עליה תורת לחם.

ובסמוך שם נאמר בגמרא שהטרוקנין חייבין בחלה. ופירש רש"י: "עושה מקום חלל בכירה ונותן בתוכו מים וקמח כמו שעושין באילפס". ופירש הרא"ש שהטרוקנין יש עליהם תורת לחם.

וכך נפסק בשולחן ערוך (יורה דעה סימן שכט סעיף ה): "טריתא, דהיינו עיסה שבלילתה רכה ושופכין אותה על הכירה ומתפשט עליה ונאפית, פטורה. אבל אם יש בכירה גומא ושופכין אותה לתוכה, חשוב לחם וחייב".

חילוק זה בין טריתא לטרוקנין מובא בשולחן ערוך גם לענין ברכת המוציא (אורח חיים סימן קסח סעיף טו): "טרוקנין כו' מברך עליו בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש, ואם קבע סעודתו עליו מברך המוציא ובהמ"ז. אבל טריתא כו' אין עליו תורת לחם כלל, ואין מברכים עליו אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש ואפי' קבע סעודתו עליו".

ובביאור החילוק ביניהם מצאנו שתי דרכים בפוסקים.

הפרי מגדים (בהלכות ברכות שם אשל אברהם ס"ק מ) כתב: "בטרוקנין יש קצת גלגול, מה שאין כן בטריתא בוחשין בכף". ורצונו לומר שמכיון שאין בטריתא שום לישה, אלא מערבבים אותה בכף, אין עליה תורת לחם.

אך בשולחן ערוך הגר"ז (סדר ברכת הנהנין סעיף ז) כתב שהטרוקנין נעשים עבים קצת לאחר האפיה ואילו הטריתא דקה מאד.

ונמצא שעיסת החביתיות, שאין בה לישה כלל, אלא מערבים אותה בכף, לדברי הפרי מגדים דינה כטריתא והיא פטורה מן החלה. ולדברי הגר"ז, יהיה הדין תלוי אם עשה מהן חביתיות דקות או עבות.

וכן כתב בשולחן ערוך הגר"ז שם בפירוש: "וכן אם שפך מעט מבלילה רכה יותר מדאי לתוך מחבת רחבה, ומתפשטת שם בשולי המחבת ונעשה דק מאד גם אחר האפיה, שקורין בלינצע"ס, אין קביעות מועלת בהן כמו בטריתא". משמע שאם היא עבה מעט, היא חייבת בחלה.

ועל כן חביתיות עבות, וכן וופל בלגי שהוא עשוי מעיסה דומה לעיסת החביתיות, אך נאפה עבה יותר, יש להפריש מהם חלה לשיטת הגר"ז. אך להלכה יפריש בלא ברכה, משום שלדעת הפרי מגדים הם פטורים, וגם לדעת הגר"ז אין כדאי לברך, שמא אינם עבים כל כך כטרוקנין.

אמנם הוופלים הרגילים דינם כטריתא, שבלילתם רכה מאד והם דקים וקלושים, ולכן אין בהם קביעות סעודה והם פטורים מהפרשת חלה.

וכן מבואר במשנה ברורה (שם ס"ק לח): "וכתבו הפוסקים דאותן שקורין בפראג וולפלאטק"ס, שנעשין ג"כ בלילתן רכה, אך מפני שמתפשטין באפייתן נעשים דקין וקלושים הרבה יותר כו', אין לברך עליהם המוציא אפילו בדקבע, דאין ע"ז תורת לחם כלל, ודמיא לטריתא".

ובשער הציון (שם ס"ק לו) הביא בשם ספר עמק ברכה את צורת עשייתם של אותם הוופלים, והיא דומה מאד לצורת אפייתם כיום.

וזה לשון שער הציון: "לוקחים סולת, ובלילתה גם כן רכה מאד, ונוטל בכף כו' ושופך אותה בדפוס של ברזל וכו', ויש למעלה עוד ברזל אחר כמוהו, והעיסה נשפך בין שני הברזלין, וכשמהדק ברזל בברזל יחד [כעין צבת] ואותו הרקיק הוא בתוך, אז נאפה מיד על הברזל שהוא חם מאד. ואלו אין להם תורת לחם כלל, הואיל ונתפשטו כל כך דק דק".

ומה שכתבנו שבלינצ'ס עבים, וכן וופל בלגי יש להפריש מהם חלה בלא ברכה, היינו באופן שיש בעיסה קמח בשיעור המחייב הפרשת חלה, כלומר, 1200 גרם קמח לפחות. ובדרך כלל כמות הקמח שבחביתיות קטנה מאד, ואין מצוי שיכינו כמות גדולה כל כך של חביתיות, אלא במטבחים מוסדיים, או כשמכינים כמות גדולה במיוחד כגון לקראת שמחה וכדומה.

וגם אם יש בעיסה קמח בשיעור זה, אין העיסה מתחייבת בהפרשה בשעת הלישה, אלא בשעת האפיה. וכפי שנתבאר לעיל בתשובה א, שעיסה שבלילתה רכה אינה מתחייבת בחלה אלא בעת האפיה בתנור. ולכן אין החביתיות מתחייבות אלא אם כן צירפו יחד בכלי כמות גדולה של חביתיות אפויות, שהן מכילות קמח בשיעור המחייב בהפרשה, דהיינו לפחות 1200 גרם קמח.