שאלה
בחוג לבישול ואפיה בו אני משתתפת, לימדו להכין בלינצ'ס ופנקייק. המשתתפות התווכחו האם יש להפריש חלה מהעיסה. מהו הדין? ומה דין הוופלה לסוגיו [דק, עבה, בלגי] בהפרשת חלה
תשובה
חביתיות בלינצ'ס ופנקייק אם טיגנו אותם בלי שמן או במעט שמן אם הם דקות ורכות הם פטורות מחלה, אכן אם הם עבים יש אומרים שיש להפריש מהם חלה ולכן יפריש בלי ברכה.
יש להעיר שהחיוב של ההפרשה הוא רק כשיש כמות קמח שחייב בהפרשת חלה ובדרך כלל אין זה מצוי אלא א"כ עשו כמות גדולה של חביתיות כגון לשמחות שנתנו בבלילה קמח כשיעור של 1200 גרם שהוא שיעור התחלת שיעור הפרשת חלה ואז יצרפו לכלי אחד את כל החביתיות ויפרישו חלה [בלי ברכה]
אמנם לכו"ע אין צריך להפריש חלה מוופלים כיון שהם דקים ורכים מאד ואין להם תואר לחם, אכן בוופל בלגי יש לחוש לאחר האפיה לתואר לחם ויש להפריש ממנו חלה בלי ברכה.
ביאורים
בגמ' ברכות לז, ע"ב מבואר שטריתא פטורה מחלה ונחלקו הראשונים מהו טריתא, רש"י והרא"ש וכן נפסק להלכה בטור ושולחן ערוך סימן שכט סעיף ה שטריתא היא בלילה רכה שנשפכת על הכירה ומתפשטת עליה ונאפת, ופטורה מחלה לפי שאין עליה תורת לחם.
נידון דומה להפרשת חלה הוא האם מברכים על עיסה כזו המוציא לחם מן הארץ אם קבע עליה סעודתו וגם שם פסק השו"ע סימן קסח סעיף טו שעל טריתא לא שייך קביעות סעודה ואפילו אכל שיעור שאנשים קובעים עליה סעודתו.
אמנם יש עוד מין מאפה שעושים אותו בצורה זו ולגביו פסק השו"ע שחייב בחלה וכן שמברכים עליו המוציא והוא טרוקנין, וז"ל השו"ע בסימן שכט סעיף ה וז"ל טריתא דהיינו עיסה שבלילתה רכה ושופכין אותה על הכירה ומתפשט עליה ונאפית פטורה, אבל אם יש בכירה גומא ושופכין אותה לתוכה חשוב לחם וחייב".
וצריך להבין מה החילוק בין טריתא לטרוקנין והנה בהלכות ברכת הפת כתב השו"ע גם את החילוק הזה ולגבי הטריתא כתב שאין עליה תורת לחם כלל, וז"ל השו"ע או"ח סימן קסח סעיף טו "טרוקנין דהיינו שעושין גומא בכירה ונותנים בה קמח ומים מעורבין בה ונאפה שם מברך עליו בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש, ואם קבע סעודתו עליו מברך המוציא וברכת המזון. אבל טריתא דהיינו שלוקחין קמח ומים ומערבים אותה ושופכים על הכירה והוא מתפשט ונאפה אין עליו תורת לחם כלל ואין מברכים עליו אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש ואפילו קבע סעודתו עליו".
ובביאור החילוק ביניהם כתב הפרי מגדים (סימן קסח אשל אברהם ס"ק מ) לגבי חלה יש חילוק שבטרוקנין יש קצת גלגול משא"כ בטריתא בוחשין בכף. ונמצא לפי זה שכל שבוחשין אותו פטור מחלה, ולפי זה חביתיות ובלנצס פטורים מחלה.
אכן בשולחן ערוך הרב (סדר ברכת הנהנין סעיף ז) מבואר שהחילוק בין טרוקנין לטריתא שבטרוקנין לאחר ששמים אותו בכירה או בתנור נעשה עב קצת לאחר האפיה, ואילו טריתא היא דקה מאד. והוסיף וז"ל "וכן אם שפך מעט מבלילה רכה יותר מדאי לתוך מחבת רחבה ומתפשטת שם שולי המחבת ונעשה דק מאד גם אחר האפיה שקונין בלינצעס אין קביעות מועלת בהן כמו בטריתא".
ונמצינו למדים שהחביתיות והבלינצ'ס והפנקייק פטורים מחלה גם משום שהם נבחשים וגם לפי שהם דקים מאד גם לאחר האפיה. ומתוך כך יש לחוש שאותם בלינצ'ס שיצאו עבים קצת אפשר שדינם כמו טרוקנין שחייבים בחלה. ומחמת הספק מהו עבה ומהו דק וכן לחוש לדברי הפמ"ג שכל שאין מגלגלין אין חייב בחלה יפריש מהם חלה בלא ברכה.
אמנם דין הטריתא שפטור מהפרשת חלה שייך בוופלים המצויים שהם פטורים מהפרשת חלה משום שבלילתם רכה והם דקים וקלושים, והפוסקים דימו את דינו לדין הטריתא. עי' בשער הציון (או"ח סימן קסח ס"ק לו) בשם העמק ברכה שהביא את צורת עשייתו, לוקח סולת ובלילתה רכה מאד, ונוטל בכף מהכלי שהעיסה בתוכו ושופך אותה ב'דפוס ברזל' אשר מעליו עוד ברזל העשוי כמותו, והעיסה נשפכת בין שני הברזלים. כשמהדק הברזלים ביחד כעין צבת – הרקיק שבתוכם נאפה על הברזל שהינו חם מאד, והוסיף שאין עליו תורת לחם כלל הואיל ונתפשט כל כך דק דק. ועיי"ש במשנה ברורה (ס"ק לח) שהסכמת האחרונים שאין לברך על ה'וופלטקוס' המוציא אפילו בקבע שאין להם שם לחם כלל, כיון שהוא דק מאד וקלוש וממילא לכל הדעות פטור מלהפריש חלה.
אכן דין המאכל הנקרא "וופל בלגי" שונה וממנו יש להפריש חלה בלא ברכה לאחר אפייתו במכשיר, כאמור לעיל לענין הבלינצ'ס העבים קצת והטעם כיון שהוא שונה מהוופל הרגיל בשני מאפיינים, א. שאע"פ שנעשה מבלילה רכה מכל מקום הבלילה שלו אינה בלילה רכה כמו טריתא. ב. וכמו כן לאחר אפייתו הוא נעשה עבה ואינו דק ומתפשט כמו טריתא.
יש להדגיש שאע"פ שכתבנו שבלינצ'ס העבים וכן וופל בלגי יש להפריש מהם חלה בלא ברכה, מכל מקום כמעט אין מצוי שבלינצ'ס ופנקייק וחביתיות וופל בלגי יתחייבו בהפרשת חלה, כיון שהנוהג הוא שנותנים בבלילה כמות קמח קטנה ורק אם עושים לשמחה כמות גדולה במיוחד או במפעל שמכינים כמויות גדולות, תתיכן מציאות זו שיש קמח בשיעור הפרשת חלה [1200 גרם בלא ברכה].
ובאופן זה ששמו כמות קמח גדולה בבלילה מכיון שבבלילה לא היה חיוב חלה כיון שאינה עיסה אלא בלילה החיוב הוא רק לאחר שהכינו אותם ואפו או טיגנו במחבת במעט שמן, ואז יצרפו הכל בכלי אחד גדול כמו שעושים צירוף סל ויפרישו מהם בלא ברכה.