זמן הביעור לענבים ויין

שאלת זמן הביעור ביין הינה שאלה מעשית גדולה למחזיקים יין של אוצר בית דין, או שעשו בעצמם יין מענבי שביעית. המציאות כפי שהיא ידועה לנו שברוב אזורי הארץ כלים הענבים בשלב מוקדם יחסית של החורף, אך באיזור לכיש שבו גדלים ענבי מאכל מזנים מאוחרים נותרו עדיין מעט ענבים וצימוקים בסוף חודש שבט. [נתונים אלו טעונים עדיין בדיקה יסודית יותר], מאמר זה מבאר את יסודי הסוגיה ומקורותיה מהו דין הברייתא שביעור הענבים הוא בפסח ודין ג' ארצות להיכן הלך, ועוד.

רבי יעקב אנגל שליט"א
מרבני בית המדרש

מאמר מתוך הליכות שדה גיליון 223 – ניסן תשפ"ג

בענבים עד הפסח

הרמב"ם (שמיטה ויובל פרק ז הי"א) פסק "אוכלים בענבים עד הפסח של מוצאי שביעית". ומקורו בסוגיה בפסחים (נג), שם הובאה ברייתא שזמן הביעור לענבים הוא פסח, וכן הובא הלכה למעשה בשם החזו"א בסדר השביעית שזמן הביעור של ענבים ויינם הוא פסח של מוצאי שביעית, וכך אכן המנהג שבערב פסח מוציאים את היין ומפקירים ואח"כ חוזרים וזוכים בו.

אך יש לעיין בזה בשלושה ענינים:

א. ג' ארצות לביעור
במשנה שביעית פרק ט מ"ב איתא "שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל" ושם במשנה ג איתא "וכל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים". דהיינו שרוב הפירות זמן ביעורם נקבע לפי הזמן שכלים באותה ארץ, לבד מזיתים ותמרים שזמן ביעורם שווה בכל הארצות. ולכאורה ממה שלא כתבו גם את הענבים בכלל אלו שזמן ביעורם שווה בכל הארצות מבואר שלענבים זמן הביעור בכל אחת מג' הארצות הוא בזמן אחר, ואם כן צ"ב שזמן הביעור לענבים ויין נקבע בגמ' וברמב"ם לפסח בכל ג' הארצות.

ב. האם פסח הוא זמן קבוע
עוד יש לדון האם הזמן שנקבע בגמ' בפסח, הוא דין קבוע שאינו משתנה או שהוא תלוי במציאות כפי שהיא בכל שנה ושנה, האם כלו הענבים או לא, ואפשר שזמן הביעור יהיה מאוחר מפסח ואפשר שיהיה מוקדם.

ג. האם כל הזמנים המובאים במשנה ובברייתא הם זמנים מוחלטים, או זמני ספק
כידוע בלוחות הביעור המפורסמים כיום למיני פירות וירקות שלא מצאנו בהם בחז"ל תאריך מהו זמן ביעורם, מצוינים שני זמנים, זמן תחילת הספק שמא כלה לחיה מן השדה וזמן שוודאי כלה לחיה מן השדה. והימים שבין זמנים אלו הם זמן מסופק האם נחשב שכלה לחיה מן השדה.

ויש בזה כמה אופני ספיקות: פעמים שלא יודעים מהי המציאות האם כלה בפועל בכל המקומות ,פעמים מחמת שהמציאות ידועה אלא שלא ידוע מה נחשב שאכן כבר כלה מין זה, ופעמים משום שגבולות ג' הארצות לא ידועים לנו וגם לצרכן לא ידוע מאיזו ארץ הגיעו פירותיו וממילא עליו לחוש מהזמן שכלו בארץ הראשונה עד הזמן שכלים בארץ האחרונה.

ובזמן המסופק צריך להפקיר כל יום ולא יכול לזכות ולהשאיר את הפירות אצלו עד שיעבור זמן הספק, ]אמנם נהגו להקל ולהפקיר בתחילת הספק ולומר לאלו שמפקיר בפניהם שמכניס לביתו בתורת הפקר, ואכמ"ל[, ולכאורה גם בדברים שחז"ל קבעו תאריכים אמור להיות שהתאריך הוא או לתחילת זמן הספק שעד אז ודאי אוכלים, או שזהו סוף זמן הספק – שמאז ודאי עבר הביעור ויכול לחזור ולזכות. שהרי קשה שיהיה תאריך אחד שבו ודאי כלה ועד אז ודאי שלא כלה. ואם אכן זה כך אפשר שמה שאמרו חז"ל אוכלים בענבים עד הפסח הוא רק לומר שעד פסח ודאי לא כלו ואין בהם חובת ביעור, ומפסח מתחיל זמן הספק .

אך אם כן מה שאנחנו נוהגים שזה זמן ודאי שכלה לחיה ומפקירים ומיד שבים וזוכים, הוא צ"ע .וכבר תמה בזה במנחת שלמה (תניינא קכג). ורצה לומר שם שאינו רשאי לזכות מיד בערב פסח אלא רק כשודאי כלו, והניח בצ"ע.

עד אימתי אוכלים בענבים

ותחילה נבוא לדון בענין ג' ארצות

שורש הדברים הוא סוגיית הגמ' פסחים נג, א שהקשתה סתירה בין שתי ברייתות לגבי זמן הביעור ,בברייתא אחת תניא "אוכלים בענבים עד שיכלו דליות שבאוכל אם יש מאוחרות מהם אוכלים עליהם אוכלים בזיתים עד שיכלה האחרון שבתקוע אוכלים בתמרים עד שיכלה האחרון שבצוער "ולפי ברייתא זו זמן הביעור של המינים השונים אמור להיקבע על פי המקומות המאוחרים.

וברייתא שניה: "אוכלים בענבים עד העצרת בגרוגרות עד החנוכה בתמרים עד הפורים" וכאן מונים את כלוי המינים לפי תאריכים, והגמ' מקשה סתירה בין הברייתות.

ישובי הגמרא לסתירת הברייתות

מתרצת הגמרא "אידי ואידי חד שיעורא" כלומר שהזמן שבו כלים במקומות אלו הם בתאריכים אלו. "ואי בעית אימא הא קתני בהדיא אם יש מאוחרות מהם אוכלים עליהם". ומבאר החזו"א (שביעית טו סק"ה) שהברייתא שמונה את הביעור לפי מקומות כתבה את הזמן המוקדם שעד אז ודאי אוכלים, ובברייתא זו שנינו שאם יש מאוחרות אוכלים עליהם. ואילו הברייתא ששנתה תאריכים קבעה את הזמן המאוחר ביותר שאפשר שיהיה ממינים אלו, ואחר זמן זה אף אם נמצא פירות הם לא מצילים מן הביעור, "שכבר אבדו טעמן וכמו שכלו דמי" כלשון החזון איש.

נמצא, שכשאמרה הברייתא שאוכלים עד תאריך מסוים – לפי מהלך אחד בסוגיה, זהו הזמן שבו בדרך כלל כלים הפירות אך אם ידוע שיש מאוחרות אוכלים עליהם. ולפי המהלך השני בסוגיה הזמן שבפועל אוכלים מוקדם מהזמנים שהובאו בברייתא שאחריהם גם אם נמצאים פירות לא אוכלים עליהם.

וברמב"ם שמיטה ויובל ז, יא פסק את תירוץ הגמרא ש"אידי ואידי חד שיעורא" ולפי"ז הברייתא נקטה את התאריך המוקדם שבו יש להניח שהפירות כלו אבל אם יש מאוחרות אוכלים עליהם.

ובעצם דברי הברייתא שמונה זמנים לענבים, קשה דבשלמא בזיתים ותמרים שכל הארץ אחת היא להם, אפשר למנות לפי מקומות, שזה המקום המאוחר שבו גדלים תמרים ועד שכלה ממקום זה אוכלים עליו, וכן למנות לפי זמנים שהרי בכל הארץ זמן הביעור שווה, אבל בענבים איך אפשר למנות לפי מקומות לכל הארץ שאם יש במקום מסוים אוכלים עליו בכל ארץ ישראל .וכמו כן יש להקשות על ציון הזמנים שגם הם לא שווים בכל הארץ, שהרי בכל מקום כלים לכאורה בזמן אחר. ועל מה שמונה מקומות אפשר שאין ה"נ הברייתא איירי בארצות אותם מקומות, אך הברייתא שמונה זמנים קשה במה איירי.

וקושיה זו הקשה בר"ש על הברייתא שמונה לפי זמנים איך אפשר למנות זמן אחד לענבים בכל הארץ, ותירץ "ושמא התם במאוחרות קאמר" ודבריו סתומים .

ובמהר"י קורקוס הל' שמיטה ויובל פ"ז הי"א מבאר שכוונת הר"ש לתירוץ השני בגמ' שאם יש מאוחרות אוכלים עליהם, ואם הר"ש פירש את הגמרא כמו שמבאר החזו"א אזי עולה שכוונת הר"ש שהזמן המאוחר שעד אליו אפשר לאכול אם נמצא מינים אלו הוא שווה בכל הארצות ,ואף שהזמן הראשון שבו בסתמא יש פירות לא שווה בכל הארצות .

ובדעת הרמב"ם כותב מהר"י קורקוס שהברייתא מנתה זמנים שעד אליהם אוכלים בכל הארץ ,ומי שלא יודע אם כלו או לא עד זמנים אלו יכול לאכול בכל הארץ ואחר כך בודק בכל מקום בפני עצמו. ולכאורה כוונתו שעד זמן זה ודאי לא כלו מפרי זה בכל הארצות וזמן זה הוא הזמן שבו יש לחוש שכלו בארץ המוקדמת.

אמנם החזו"א מפרש כוונת הר"ש שהברייתא מנתה את הזמנים לפי הארץ המאוחרת ביותר ,שהארץ הכי מאוחרת כלים הענבים בפסח, ורק בארץ המאוחרת מותר לאכול עד פסח .

ודבריו צ"ב מאי נפק"מ בזה, הלא אין ידוע מהי  אותה ארץ מאוחרת, ואם ידוע איזו ארץ היא הארץ המאוחרת היה לה לברייתא לפרש, וצ"ע. [ומאידך מדויק בברייתא כדברי החזו"א שנקטו את הארץ המאוחרת שהרי לגבי תמרים שכל הארץ אחת ודאי נקטו את המקום המאוחר שלפיו אוכלים בכל הארץ ואם כן גבי ענבים נמי נראה שנקטו את המקום האחרון בארץ.]

נמצא שהברייתא שאמרה אוכלים בענבים עד הפסח, לתירוץ הגמ' שאידי ואידי חד שיעורא ]וכך פסק הרמב"ם[, לדעת המהר"י קורקוס זהו הזמן שבו בסתמא אוכלים בכל הארצות, ומכאן ואילך צריך לבדוק בכל ארץ אם כלו בה הענבים, ולדעת החזו"א זהו הזמן של הארץ המאוחרת ורק בה אוכלים בסתמא עד פסח, אבל בשאר ארצות צריך לבדוק גם לפני פסח אם כלו בה ענבים.

והברייתא שנקטה את הזמנים לפי מקומות אם אידי ואידי חד שיעורא גם היא כנ"ל שעד שיכלו דליות שבאוכל, היינו שאוכלים בכל הארץ עד הפסח ומפסח יש לבדוק בכל ארץ בפני עצמה אם כלו בה ענבים, לשיטת מהר"י קורקוס. ולפי החזו"א צריך לומר ש"אוכל" היא הארץ המאוחרת ובה אוכלים עד פסח.

העולה ממה שנתבאר עד עתה

למאי דקיי"ל כתירוץ הגמרא אידי ואידי חד שיעורא התאריכים ששנויים בברייתא: בזיתים ותמרים שלגביהם כל הארץ כאחת נקטה הברייתא את הזמנים שניתן לאכול עליהם בסתמא ,ואם מוצאים מאוחר יותר שישנם פירות שעדיין לא כלו אוכלים גם עליהם.

בפירות שנוהג בהם דין ג' ארצות כמו ענבים ועוד, לדעת מהר"י קורקוס בסתמא אוכלים בכל הג 'ארצות עד פסח, ואחר פסח צריך לבדוק בכל ארץ בפני עצמה אם כלו או לא כלו בה. ולשיטת החזו"א בדעת הר"ש ]יתכן שבדעת הרמב"ם החזו"א יפרש כמהרי"ק[, בסתמא רק בארץ המאוחרת אוכלים עד פסח, אבל בשאר ארצות צריך לבדוק גם לפני פסח אם כלו בה ענבים .

ולכאורה לפי זה, אף אם בסתמא אוכלים בכל מקום עד פסח מ"מ בכל הג' ארצות אינו יכול לחזור ולזכות מיד, שהרי הזמן ששנינו בסתמא הוא הזמן הראשון שבו כלה בארץ הראשונה ולא שכבר ודאי כלה בכל הארצות.

עוד  עולה שהמנהג שלנו לאכול בענבים עד פסח אתי שפיר לדברי מהר"י קורקוס, שאף שיש חילוק ג' ארצות מכל מקום בסתמא לא כלו בכל הארצות עד הפסח, אמנם לשיטת החזו"א בדעת הר"ש מנהגנו צ"ב שהרי פסח הוא הזמן שבו כלים הענבים בארץ המאוחרת, וא"כ אי אפשר לאכול עד פסח בכל הג' ארצות. ואפשר שמה שכתב החזו"א בסדר השביעית שזמן הביעור הוא פסח משום שבדעת הרמב"ם מפרש כמהרי"ק ופסק כרמב"ם.

האם הזמנים המובאים בגמרא קבועים לעולם

ועתה נפן לדון בשאלה השניה שהעלינו, האם השיעור שקבעו חז"ל קבוע או משתנה לפי המציאות בימינו.

ולפי מה  שמבואר לעיל הרי ששיעורים אלו הם בסתמא, אבל בידוע הולכים לפי מה שכלו, שהרי נאמר בברייתא אם יש מאוחרות אוכלים עליהם, ובפשטות הוא הדין אם כלה יותר מוקדם אין להמתין לאותם זמנים, וכן מבואר בר"ש פרק ט משנה ח שכתב שם "וכל שעורים אלו בסתמא אבל בידוע לפי מה שכלו."

ועל כן באותם מינים שמוצאים שהזמנים לא מתאימים לתאריכים המובאים בברייתא ובגמרא ,לכאורה יש לילך אחר הזמן שכלים בפועל בזמננו בכל שנה ושנה .

אמנם יש הנתלים בדברי החזו"א שהעתיק את התאריכים המובאים במשנה ובגמ' ולא חש לומר שהשתנתה המציאות. ובדבריהם מניחים שגם בזמן החזו"א כבר השתנו הדברים מהמבואר בחז"ל ואף על פי כן לא כתבם החזו"א לדינא .

ביאור החזון איש באופן קביעת כלה לחיה

ואולי יש טעם לומר כן על פי מה שכתב החזו"א שביעית טו, ח ששיעור אם יכול העני למצוא בעץ זית רובע שמציל, היינו שאנו אומרים שכשם שנותר רובע בעץ כך יש לומר שנותר במה שהחיה החביאה לעצמה במאורות שבשדה, וקבעו חז"ל ברוח קדשם מתי שיכול העני למצוא רובע נשאר גם לחיה במאורותיה. למדנו מדבריו שאין הדברים תלויים רק במה שבמציאות נמצא על העץ וניכר לעין, אלא יש בזה שיעורי חז"ל שאינם ניתנים לבדיקה בעלמא, ואם כן כך הוא גם במה שאמרו חז"ל לגבי פסח ועצרת, והבדיקה שידינו לעשות אינה מלמד אם אכן נשארו לחיות במאורותיהם .

אמנם בפשטות מה שידוע שכלה קשה לחדש שנותר במאורות, אף שיש דברים שקבעו חז"ל ברוח קדשם. ובחזון איש עצמו לגבי ירקות כתב בקטע שלפניו שהלוקחים מן הנכרי ירק בחורף צריכים לבדוק אם יש מאותו המין בשדה ולא כתב לבדוק במאורות הנסתרות.

ומה שדקדקו ממה שהחזון איש קבע את הביעור לענבים בפסח, יש לציין שבהליכות שדה 52 במאמר של הג"ר קלמן כהנא זצ"ל מביא לוח ביעור שיצא בשנת תש"מ שבו הזמנים מתאימים למה שכתוב בגמ' וברמב"ם, ואם כן יתכן שגם בזמן החזו"א זה היה מתאים אך כיום שזה לא מתאים לכאורה צריך לבדוק אימתי כלה בפועל.

האם זמן הביעור הוא זמן ודאי

ועתה נפן לדון בשאלה השלישית, האם הזמן הוא זמן מוחלט שעד אליו ודאי לא כלה וממנו ודאי כלה או שהזמנים המובאים במשנה ובגמ' הם רק עד מתי ודאי אוכלים – ומהם והלאה יש להסתפק אם כלה לחיה ואסור לאכול.

והנה בפשטות נראה שזהו זמן מוחלט, וכמו שהביאו הראשונים פרק ט משנה ח מהירושלמי שמפקיר וחוזר וזוכה, ופשטות דבריהם נראה שזה קאי בזמן של השיעורים שקבעו חז"ל ועד זמן זה אינו צריך להפקיר וממנו יכול לחזור ולזכות.

אך אין לנו בזה ראיה ברורה כיון שבתוך אותם שיעורים הובא גם השיעור בענבים, ובזה כבר הוכחנו שאין זה שיעור מוחלט אלא זהו זמן שעד אליו ודאי אוכלים, או זמן שאחריו ודאי אין אוכלים – תלוי בב' תירוצי הגמ' שהובאו לעיל, ואם כן יתכן שדברי התוספתא שמפקיר וחוזר וזוכה זהו רק כשידוע לו אימתי ודאי כלה ולא על הזמנים שנשנו בסתמא.

אמנם אפשר שהוא זמן מוחלט ומה שהקשינו למעלה איך יתכן שיהיה זמן אחד ודאי לכילוי ,אפשר לבאר שהמציאות של הכילוי אכן איננה מוחלטת וגדר הזמן שכלה הוא לפי אומדן חז"ל ,ומסרו הכתוב לחכמים להחליט מתי מוגדר שהדבר כלה, והזמן של פסח הוא בתוך זמני הדמדומים שפעמים כלה ופעמים לא כלה לגמרי, וקבעו חכמים את המצב בפסח כמצב של כילוי מוחלט . [ועדיין אף שקבעו חכמים זמן מוחלט ולא זמן ספק, אם נדע ברור שהנתונים שונים שיש מוקדם יותר או מאוחר יותר ישתנו הזמנים – כדאיתא בברייתא ובר"ש.]

ואם נימא שבדברים שכל הארץ אחת הזמן ששנוי בברייתא הוא מוחלט ייצא שהברייתא נשנתה לצדדים שבתמרים הזמן הוא מוחלט שעד אליו אוכלים וממנו אפשר לחזור ולזכות ובענבים הוא זמן שעד אליו אוכלים וממנו מתחיל הספק.

המורם מן האמור

בתמרים וזיתים שכל הארץ אחת אוכלים עד הזמן המבואר בחז"ל, וזמן זה הוא שיעור שעד תאריך זה אוכלים ומתאריך זה נחשב שעבר זמן הביעור בוודאי ולא דנים שיש זמן ספק, ואפשר שאז מתחיל זמן הספק אמנם אם ידוע שהזמן הוא מוקדם או מאוחר צריך לדון לפי מה שידוע.

בענבים שנוהג בהם דין ג' ארצות אי אפשר לומר שהפסח הוא תאריך מוחלט – הן לתחילת זמן הספק והן לסוף זמן הספק, והמרווח יותר לומר שזה תחילת זמן הספק שעד פסח אוכלים בסתמא בכל הארצות [ואף שבדעת הר"ש לומד החזו"א שפסח הוא התאריך שממנו לא אוכלים הבאנו לעיל שבדעת הרמב"ם נראה שהוא מודה למהרי"ק וכך נראה בסדר השביעית], אך אי אפשר אח"כ לחזור ולזכות אלא אם כן ידוע שכלה באותה ארץ וכל שידוע שלא כלה באותה ארץ אפשר לאכול באותה ארץ.

עלה בידינו

אף שמבואר בברייתא ונפסק ברמב"ם שזמן הביעור לענבים ויין הוא בפסח, לכאורה להמבואר בסוגיות כיון שבמציאות  הענבים כלים לפני כן יש להקדים את זמן ביעור היין, וכן יש לחושלדין ג' ארצות ביין ומי שאינו יודע מה מקור היין שלו עליו לחוש מהזמן שכלה בארץ המוקדמת עד הזמן שכלה בארץ המאוחרת ביותר .

אמנם לא נהגו כן, ויסודם בדברי החזון איש בסדר השביעית, ויש לדון האם המציאות בזמנו הייתה כפי המציאות היום שידוע שכלים הענבים לפני זמן זה, וכן שלא בכל ג' הארצות כלים בשווה, ומדבריו בספרו נראה יותר כמו שכתבנו, וצ"ע למעשה.

שוב מצאתי שהחזון איש בסדר השביעית ס"ק ה כתב על הקונה ענבים של שביעית, "אם יש לו ספק שכבר כלו הענבים בשדה וכבר הגיע זמן ביעור…" מבואר שסבר שתלוי אם בפועל יש שדה ענבים ולא תלה את ביעור הענבים בפסח. ולכאורה הוא כמו שכתבתי.