זמירה וגיזום
זמירה היא קציצת ענפים מהגפן לשם הצמחת ענפים חדשים חזקים ובריאים שיגדלו עליהם פירות טובים. מן התורה אסור לזמור את ענפי הגפנים בשנה השביעית, שנאמר (ויקרא כה, ד): "וכרמך לא תזמר". תולדות הזמירה הן: הסרת ענפים יבשים, כיסוח דשא וכדומה.
זמירה
זמירת הגפן אסורה מן התורה. יש אומרים שרק זמירת גפן היא מלאכה האסורה מן התורה ולא זמירת שאר אילנות. משום שהזמירה בגפן נעשית כדי להצמיח ענפים חדשים שיוציאו פירות באותה שנה והיא הכרחית כדי להגיע לענבים באיכות טובה, אבל בשאר אילנות שהתועלת בזמירתם אינה משמעותית ואינה נצרכת כל כך, הזמירה אסורה רק מדרבנן.
ויש אומרים שאף על פי כן זמירה בכל האילנות אסורה מהתורה. להלכה הורה החזון איש שרק זמירת הגפנים אסורה מן התורה [1].
אילנות שהתועלת בזמירתם דומה לזמירת הגפן, כגון בעץ הקיווי, יש אומרים שזמירתם אסורה מהתורה כמו זמירת גפן [2].
גיזום (קציצת ענפים) של עצי סרק או של עצי פרי שאינם מניבים פירות, גם הוא אסור מדרבנן [3].
גיזום שאר האילנות והצמחים, מלבד הגפן, כאשר מטרתו למנע נזק ניכר לאילן או לרוב הפירות שעליו – מותר, כדין שאר מלאכות דרבנן שהותרו כדי להציל מהפסד. ולדעת הסוברים שזמירת שאר אילנות אסורה מהתורה, אסור לגזום ולזמור כדרך, אך מותר למחוק עיניים, למעוך את הענפים בצבת, או לשברם ביד [4].
מריחת משחת חיטוי על פצעי גיזום של עצים, כדי למנוע חדירת גורמי ריקבון לתוך העץ, מותרת, אך יש להימנע ממריחת משחה המסייעת באיחוי וריפוי החתך [6].
נצרים וסורים (חזירים) שפורצים מן הכנה ומן השורשים ומסכנים את הרוכב, ולא ניתן להמתין מלסלקם עד אחר השמיטה, מותר להסירם.
ענפים הנגועים במזיקים או במחלות שיש חשש שיתפשטו לשאר האילן ויגרמו לו נזק – מותר לגזום אותם [אם המטרה בגיזום היא רק משום שהם נגועים מותר אף לשיטות שגיזום בשאר עצים אסור מן התורה]. כשגוזם ענפים אלה, ייזהר שלא יגזום יותר מהנחוץ למניעת הנזק, כי אז יעבור על איסור גיזום המשביח את האילן [7].
גיזום עצים או גדר חיה הגדלה פרא כדי לייפותם היא מלאכה האסורה בשביעית, אף אם אינו מתכוון להשביח את השיחים או לגרום להוצאת ענפים חדשים. ויש אומרים שאם אינו מתכוון לחיזוק העץ או לעידוד צמיחת ענפים חדשים, מותר. אף לדעת המתירים אם ייפוי העץ מצריך גם צמיחה של ענפים חדשים, אסור.
אמנם, יש מיני שיחים שאם לא יגזמו אותם שנה שלמה לא יוכלו לשמש יותר לייעודם, ובהם מותר לגזום את ההכרחי למניעת נזק עתידי, אולם לשיטת הסוברים שגיזום שאר אילנות אסור מן התורה, אסור גם במקרה זה [8].
כיסוח (קיצוץ) דשא הוא מלאכה האסורה בשביעית, גם אם מטרת הכיסוח היא לנוי או לנוחות. ויש אומרים שאם אינו מתכוון לעידוד הצמיחה אלא רק לנוי, מותר. אף לדעתם המתירים, אם הדשא דליל וכיסוחו מועיל ליופי הדשא, אסור.
אך אם ההימנעות מכיסוח הדשא תגרום לקלקול הדשא באופן שלא יוכלו להחזירו לקדמותו לאחר השמיטה בלי הוצאה מרבה – מותר לכסח את הדשא [9].
גיזום ענפים שלא נעשה למטרת תועלת הצמיחה, כגון הסרת ענפים המפריעים למעבר, או קציצת ענפים לסכך בהם וכדומה – מותר.
גיזום למטרות מותרות, צריך לעשותו שלא על פי כללי הגיזום המקצועי, אלא בשינוי, באופן שלא תהיה תועלת מכך לאילן, כגון שיגזום או יקצוץ רק מצד אחד של העץ או שלא יקצוץ את הענף כלו, אלא ישאיר זיז של כ-10 ס"מ [10].
גיזום יצים וכיסוח דשא – מידע מקצועי
גיזום עצים
כפי שנתבאר אין לגזום בשנת השמיטה צמחי נוי, מכיוון שאפשר להקדים ולבצע את הגיזום בשנה השישית או לדחותו לאחר השמיטה, ומניעת הגיזום למשך שנה אחת אינה גורמת לנזק בלתי הפיך.
אנו מביאים כאן מידע מקצועי מה הם האופנים המותרים בגיזום לנוי:
[א] מותר לגזום ענפי עץ אורן כדי לסלק קינים של זחלי 'תהלוכן האורן' ('טוואי התהלוכה'). אך יש לסלק רק את הענפים הפגועים ולא את שאר ענפי העץ.
[ב] בעצים צעירים מהירי צימוח, כגון: מכנף נאה, אלביציה, סיגלון ושילטית, עלולה מניעת העיצוב לגרום לפעמים לנזק משמעותי ובלתי הפיך. ולכן יש להתייעץ עם מומחה נאמן, ואם אכן יש חשש כזה, מותר לקטום מהם ענפים ביד, וסילוק שארית הענף יבוצע רק לאחר השמיטה. ניתן לסלק ביד גם לבלוב צעיר. אם אי אפשר לגזום ביד, אפשר להקל ולגזום את ההכרחי באמצעות מכשיר.
גיזום גדר חיה
גדר חיה מזנים רגישים שאינם מתחדשים היטב לאחר גיזום נמוך, כגון: פיטוספורום, מיני ערער, מללויקה ושיחים ממוצא אוסטרלי, מותר לגזמם כדי שהצמח לא יאבד את צורתו לתמיד. את שאר הזנים אין לגזום כלל בשמיטה.
כיסוח דשא
כיסוח דשא הינו אחד מהעבודות האסורות בשמיטה מדרבנן, ומותר לעשותו רק כדי להציל את הדשא מנזקים חמורים, כמבואר לעיל בסעיף ג'.
להלן הנחיות לפי סוגי הדשא השונים:
[א] במיני זואיסיה וברמודת מכלוא: יש לאחר את הכיסוח עד כשליש מהזמן הרגיל, אך לא יותר מכך.
[ב] בזנים מסוג קיקויו וברמודה מצויה: הימנעות מכיסוח, וכן צמצום ההשקיה, לא יגרמו לנזק בלתי הפיך. כיסוח ודישון אחרי השמיטה יחזירו את הדשא תוך כמה חודשים למצבו הקודם. אך הדבר תלוי במיקום הדשא ובתנאי הגידול, ויש להתייעץ עם מומחה נאמן.
[ג] במינים שיוצרים נוף צפוף, כגון: זואיסיה וברמודת מכלוא: איחור רב עלול לגרום נזק עתידי שיהיה קשה לתיקון, ולכן מותר לכסחם כדי שלא יגיעו למצב זה, אולם יש לאחר את הכיסוח מעט כבסעיף א.
כיסוח הדשא למטרת נוי אסור. אך ישנה דעה הסוברת שכאשר הדשא מלא, ואין בכיסוח תועלת לשיפור ועידוד הצמיחה, והכיסוח נועד אך ורק לשמר את צורתו החיצונית של הדשא, אין זו עבודה האסורה בשמיטה.
קצוות הדשא שמתפשטים לכיוון שבילים, מדרכות וכדומה, מותר לרססם או לחתכם כבכל שנה.
דשא שמתפשט לכיוון צמחים אחרים בגינה, אם כוונתו רק לשמירת צורת קצוות הדשא, מותר לחתכו בתחילת התפשטותו. אך אם הדשא כבר התקרב לכיוון הצמחים, יש לנהוג בו כבניכוש עשבייה, כמבואר לעיל.
גיזום גינת ורדים
[א] אין לבצע בגינות נוי בשמיטה גיזום עונתי חורפי, שהרי אף אם ייגרם ניוון ענפים בשמיטה, ניתן יהיה לגזום את הוורד בשנה השמינית, ולבנות את זרועותיו מחדש ללא נזק.
[ב] מותר לקטוף את פרחי הוורד לצורך הפרחים, אך יש לבצע קטיף זה בשינוי מצורת הקטיף המקצועית, כגון: לחתוך עד סוף הענף, או בשליש העליון או התחתון של הענף, ולא לחתכו באמצעיתו כפי המקובל בקטיף המתבצע לשם השגת פריחה חדשה.
[ג] אין לבצע גיזום בגינות נוי כדי ליצור גלי פריחה חדשים, כולל קטיף פרחים יבשים, וכן אין להשקות למטרה זו. אם יש צורך גדול בגלי פריחה רבים במשך שנת השמיטה, ישאל לחכם הבקי בהלכות אלו האם אפשר להקל להוריד פרחים שיבשו או להשקות למטרה זו, ובכל מקרה אין לגזום את הענף.
זמירה בכרם – מידע מקצועי
כאמור, זמירה בכרם אסורה מן התורה. ישנן ארבע דרכים כיצד לשמור את השמיטה בכרם. לכל דרך יש יתרונות וסיכונים משלה, ויש להיוועץ במומחה נאמן איזו דרך עדיפה לכל כרם, לפי מצבו. כל אחת מהדרכים נוסתה כבר על ידי כורמים מומחים.
- אי זמירה – לא לזמור כלל בשנת השמיטה. במקרה כזה, יגדלו בשנת השמיטה הרבה פירות קטנים. בשנה השמינית תהא פגיעה מסוימת ביבול (בגלל הזמירה עד למטה בענפים דו-שנתיים), אפשר שתהיה זו פגיעה גדולה ואפשר שתהיה פגיעה קטנה. בשנה התשיעית יחזור הכרם לקדמותו.
- זמירה מוקדמת – לזמור לפני השמיטה בכרמים שגמרו את הבציר לפני ראש השנה של השמיטה. (אפשר לצמצם את ההשקיה כדי להקדים את הבשלת הענבים). דרך זו מיועדת בעיקר למי שרוצה לחלק ענבים בשמיטה דרך אוצר בית דין. זו זמירה קשה, כיוון שהיא נעשית בעוד מצויים עלים בגפן. בזמירה זו קיים סיכון שאם יהיה חם בסתיו, הגפן תלבלב בסתיו. לפיכך יש להשאיר יותר עיניים מהרגיל, כדי שבסתיו ילבלבו העיניים העליונות, ואילו באביב ילבלבו העיניים התחתונות. הסיכונים שבדרך זו: שבאביב לא תהא התפרצות טובה, ובשמינית תיתכן פגיעה מסוימת ביבול, עקב תיקוני הזמירה.
- פיסול – להוריד בשמיטה את כל הזמורות עד סופן. ההיתר לעשות זאת מסתמך על הנחה שזו אינה מלאכת הזמירה שאסורה מן התורה, ולפיכך מותר לעשותה כדי להציל את הכרם מן הקלקול שעלול להיגרם מאי-זמירה. בזמירה כזו, הענפים מתחדשים מהבד בשנת השמיטה, ויהיו עליהם בשמיטה רק מעט פירות. גם בשנה השמינית תיתכן פגיעה מסוימת ביבול.
- גרדום – לחתוך בשמיטה את הגזע מתחת לבד. גם פעולה זו מותרת מתוך הנחה שזו אינה מלאכת הזמירה האסורה מן התורה. בשנת השמיטה לא יהיו כלל פירות בגפן, ובשנה השמינית יעצבו את הכרם מחדש.
[1] משפטי ארץ פרק ב סעיף ד.
[2] משפטי ארץ פרק ב הערה 9.
[3] משפטי ארץ פרק ב הערה 10.
[4] משפטי ארץ פרק ד סעיף טז.
[5] משפטי ארץ פרק ה סעיף יט 2.
[6] משפטי ארץ פרק ד סעיף כט.
[7] משפטי ארץ פרק ד סעיף יז.
[8] משפטי ארץ פרק ד סעיף יט.
[9] משפטי ארץ פרק ד סעיף כג.
[10] משפטי ארץ פרק ד סעיף כו.
