שאלה
כשמבשלים את הדגים בביתנו רגילים להשרותם תחילה במיץ לימון, כדי להפיג מהם את ריחם. ברצוני לשאול האם מותר להשרותם במיץ לימון של שביעית, או שהדבר נחשב כהפסד למיץ הלימון.
תשובה
אם בדעתו לבשל את הדגים עם המיץ כדי שיתן בהם טעם, מותר להשרותם בו אף אם כוונתו גם להפיג את הריח.
אך אם בדעתו להדיחם ממיץ הלימון קודם הבישול, נחשב הדבר כהפסד למיץ ואסור לעשות כן במיץ של שביעית.
הרחבה
שנינו במשנה (תרומות פרק יא משנה א): "אין נותנין דבילה וגרוגרות לתוך המורייס [ציר הדגים], מפני שהוא מאבדן, אבל נותנין את היין למורייס". ופי' הר"ש, שדבילה וגרוגרות הדרך לסוחטן להוציא את מימיהן ולהשליכם, לפיכך אסור ליתנן למורייס, אבל היין נאכל עם המורייס ולכן אין נתינתו במורייס נחשבת כהפסד.
וציין הר"ש שבירושלמי (שם) מובא שרבי אלעזר ברבי שמעון נחלק על משנתנו, וסובר שאף יין אסור לתת למורייס. ומבאר הר"ש, שרבי אלעזר ברבי שמעון סובר שנתינת היין למורייס היא 'לעבורי זוהמא', פירוש: לסלק את ריח הדגים מן הציר, ולכן נחשב הדבר כהפסד ליין אף אם שותים אותו לבסוף, אך משנתנו סברה שנתינתו היא 'למתוקי טעמא', פירוש: לתת טעם טוב בציר, ולכן אין זה נחשב כהפסד ליין.
ויש ללמוד מכך גם לעניין נתינת מיץ לימון בדגים, שאם כל מטרתו בנתינת המיץ היא אך ורק כדי להעביר את ריח הדגים, נחשב הדבר כהפסד למיץ ואין לעשות כך במיץ של שביעית, אך אם מטרתו גם כדי לתת טעם טוב בדגים, מותר לתת את המיץ.
אכן האמור כאן הוא באופן שמשאיר את מיץ הלימון בדגים, ומבשלם עמו יחד. אך באופן שמדיח את הדגים ממיץ הלימון קודם הבישול, לכאורה אסור לעשות כן.
שהרי מבואר במשנה שאסור לתת דבילה במורייס מכיון שהדרך לסחוט את מימיה ולהשליכה.
והגם שבר"ש (שם) כתב "ובתבלין מותר", היינו משום שתבלין אינו עומד לאכילה בפני עצמו כלל, אלא רק לתת טעם בתבשיל, ולכן נתינתו לתבשיל אינו נחשבת כהפסד, ואינו כדבילה שבעיקרה עומדת לאכילה.
ועיין בספר משפטי ארץ (פרק כב הערה 13 ו-14) שבגמרא (נדה נא ע"ב) משמע שאפילו התבלין הנקרא 'שבת', שסתמו נאכל בפני עצמו, מותר ליתנו בתבשיל אף אם על ידי כך יפסל מאכילה. ומבאר המשפטי ארץ שם הטעם, שהגם שסתמו נאכל בפני עצמו, מכל מקום רגילים בקביעות להשתמש בו גם לתבלין, ברם הדבילה, אין משתמשים בה בקביעות לתבלין, רק בפעמים נדירות, ולכן אין ליתנה במורייס אם על ידי נתינתה תיפסל מאכילה.
ונראה שמיץ לימון עומד בעיקרו לתת טעם במאכלים או במשקאות ולהיות נאכל עמהם, ואין משתמשים בו בקביעות להשריית דגים, לכן נראה שאין להשרות בו את הדגים אם לא מתכוונים לבשלם עמו אחרי כן.
ועוד, שאם שוטפים את הדגים אחרי ההשריה, נמצא שאין הנאתו וביעורו שוה, שהרי ההנאה ממנו באה רק אחרי כן, כשאוכלים את הדגים, וביעורו הוא בשעה ששוטפים אותו, וכלל הוא בשביעית שאין להשתמש בפירות שביעית לשימוש שאין הנאתו וביעורו שוה. אכן אם משאיר את מיץ הלימון בדגים, הרי כשאוכלם אחר כך הנאתו וביעורו שוה.
