השקיה בשמיטה

השקיה

השקיה היא מהמלאכות שאסרו חכמים בשביעית. אמנם התירו להשקות במקום הצורך, הטעם שהתירו חכמים השקיה בשביעית הוא מפני שאם לא ישקו את השדה, היא תיפסד והצמחים ימותו או יינזקו.

מכיון שהשקיה היא מלאכה שגרתית ביותר בגינה, וגם בעלי הגינות שמשתמשים בגנן מקצועי לביצוע שאר המלאכות מבצעים בדרך כלל את ההשקיה בעצמם, נשתדל לבאר בצורה מקיפה מה היא ההשקיה המותרת בשמיטה.

השקיה

השקיית שדה, גינה או חצר, בין כשעדיין אין בהם צמחים ובין כשכבר יש בהם צמחים, אסורה בשביעית[1].

כאשר אלמלא ההשקיה ייגרם נזק ניכר לצמחים או לפירות, התירו להשקות בשביעית[2]. ולכן מותר להשקות את הצמחים בשמיטה, כאשר ההשקיה נדרשת להמשך קיומם. אולם אסור להשקותם לשם טיפוח ועידוד הצמיחה.

אין צורך להתעכב עם ההשקיה עד הופעת סימני נבילה וכמישה, אלא ככל שידוע שההשקיה נצרכת לקיום הצמחים – מותר להשקותם מעט לפני צמאונם. התייבשות ונבילת העלים מתרחשות כאשר נגמרה הלחלוחית באדמה, והצמח מפעיל את מנגנון ההישרדות שלו, שעלול לגרום נזק לעלים ולענפים. לפיכך מותר להשקות את הצמחים מעט קודם לכן, כדי למנוע את תחילת תהליך זה.

קשה לקבוע מסמרות בעניין כמות המים ותדירות ההשקיה הנדרשות לקיום הצמחים. כמות ההשקיה הנצרכת לקיום הצמחים ותדירותה תלויות בסוג הצמח, בסוג הקרקע, באזור האקלימי ובעונת השנה.

להלן נכתוב הנחיות מקצועיות עבור צמחים ממינים שונים. עם זאת, בגינה הביתית צומחים בדרך כלל צמחים רבים ושונים, זה בצד זה, וכמעט שלא ניתן להשקות כל צמח בנפרד, אלא משקים את כולם יחד בצינור, או במערכת השקיה מרכזית אחת (אוטומטית, או צינור טפטפות).

ההנחיה העקרונית היא להפחית במשך שנת השמיטה את כמות המים הנהוגה בגינה בכ- 30%-20%, וכן לרווח את תדירות מועדי ההשקיה בכ- 30%-10%. הפחתה כזו אינה עלולה לגרום לצמחים נזק משמעותי (תיתכן לעתים פגיעה קלה וחולפת במראם החיצוני בלבד).

כמות זו אינה הכמות המינימלית. לרוב די לגינה אף בהרבה פחות. בעונת הגשמים אין הגינה זקוקה כמעט להשקיה, וגם בימי האביב מספיקה לה השקיה מועטה. עם תחילת הקיץ, צריך בעל הגינה 'לחוש' את גינתו ולהבחין בשינויים החלים בצמחים. ככל שהטמפרטורות עולות, עליו להוסיף מעט השקיה, תוך בדיקת מצב הגינה, ואם הוא חש בצורך – יכול להוסיף על ההשקיה עד הכמות שכתבנו לעיל. (הפחתה של כ- 30%-20% מכמות המים הנהוגה, בדילול מועדי ההשקיה בכ- 30%-10%).

על ידי השקיה בדרך זו ניתן לשמור על הגינה במצב נאות לאורך כל שנת השמיטה, ואין לחשוש מנזקים. הנטייה הטבעית של רובנו היא להשקות בנדיבות, יותר ואף הרבה יותר מהנדרש לצמחים.

מערכות השקיה אוטומטיות

גינה שמותקנת בה מערכת השקיה מרכזית המשקה בבת אחת את כל הצמחים, ויש בה צמחים שאינם זקוקים כלל להשקיה, או שצורכים פחות מאחרים, לכתחילה יש להפריד מהמערכת את הצמחים שאינם זקוקים להשקיה, וכן להשקות בנפרד את הצמחים הזקוקים לפחות השקיה.

אם אין אפשרות לעשות זאת, או שהדבר כרוך בהוצאה מרובה שאינו יכול לעמוד בה, יש לתכנת את המערכת לפי הכמויות והתדירויות הנדרשות לרוב המוחלט של הצמחים שבגינה.

על אף האמור, מותר להשקות צמח הזקוק למים אף על פי שבעקיפין נהנים מהשקיה זו גם צמחים שאינם זקוקים לכך[3].

כיוון מערכת השקיה לפני השמיטה

יש מקילים לתכנת את מערכת ההשקיה בשנה השישית לכמויות ולתדירויות הרגילות הנהוגות בכל שנה, מכיון שההשקיה נעשית באופן אוטומטי.

אמנם גם לשיטתם, אם במהלך השמיטה הושבתה המערכת מסיבה כל שהיא, ומתכנתים אותה מחדש, ודאי שיש לתכנת אותה אך ורק לפי כללי ההשקיה של שנת השמיטה[4].

שפיכת מים בגינה

מותר להפעיל מזגן בבית גם אם צינור המזגן מטפטף מים אל גינתו או לחצר המשותפת של הבניין.

אם בשעת התקנת המזגן קבעו את הצינור קרוב אל הצמחים בכוונה שישקה אותם, יש להסיר משם את הצינור לקראת השמיטה.

כיור לנטילת ידיים וכדומה, שמימיו יוצאים ונשפכים אל גינת הבית, אפשר להקל ולהשתמש בו לרחיצה בשני תנאים: א] שאינו מתכוון שהמים ישקו את הגינה. ב] שלא קבע את הצינור בכוונה סמוך לצמחים על מנת שהמים ישקו אותם.

מותר ליטול ידיים ליד שיחים ועצים, ואפילו בגינה שלו, מכיוון שכמות המים של נטילת הידיים אינה משפיעה על גידולם.

ואפשר להקל ליטול ידיים אפילו ליד צמחים עונתיים – אם אינו מתכוון להשקייתם. וכן הדין גם לגבי הטלת מי רגלים בגינה.

אין לגרוף את מי שטיפת הרצפה אל הגינה שלו, או לחצר המשותפת של הבניין, אלא אם יש בהם חומרי ניקוי בכמות גדולה [שאז אין בהם תועלת לצמחים], וגם אינו מתכוון להשקות בהם את הגינה.

ומותר לגרוף את המים לגינה שאינה שלו, אם אינו מתכוון להשקותה[5].

---

---