עוד על מצוות שמיטה

תגיות קשורות

שאלה

בבעלותי חנות מכולת. לקוחות רבים נוהגים לקנות אצלי בהקפה, אני רושם את החוב בחשבונם, ומידי כמה שבועות הם מסלקים את חובותיהם.

האם יש לכתוב פרוזבול על חובות אלו כדי שהשביעית לא תשמטם?

תשובה

המוכר בהקפה, ולא קבע לקונה זמן מתי עליו לשלם, אין השביעית משמטת את חובו. אך אם קבע לקונה זמן לפירעון, נעשה החוב כמלוה, והשביעית משמטתו.

חנות מכולת שמנהגה למכור בהקפה, והלקוחות פורעים את חובותיהם לאחר זמן, אין החובות הרשומים בה נשמטים.

אך אם תבע המוכר את הלוקח שיפרע את החובות שהצטברו בחשבונו, נעשה חובו כחוב רגיל והשביעית משמטתו.

ויש אומרים שאפילו לא תבעו שישלם, רק ערך סיכום של כל החובות הקיימים בחשבונו נעשה החוב כמלוה והשביעית משמטתו. אך יש שכתבו שזה רק כשסיכם את החובות על מנת לתבוע את הלוקח, אבל מה שמצוי בזמננו שהמחשב מסכם מאליו בכל קניה את כל החובות שבחשבון – זה אינו נחשב כסיכום החובות.

ויש אומרים שאם התחיל הקונה לשלם ופרע חלק מן החוב, נעשה שאר החוב כמלוה והשביעית משמטתו.

הרחבה

שנינו במשנה (שביעית פרק י משנה א): “הקפת החנות אינה משמטת, ואם עשאה מלוה הרי זה משמט”. וכן כתבו הרמב”ם (שמיטה פרק ט הלכה יא) והשולחן ערוך (חושן משפט סימן סז סעיף יד): “הקפת החנות אינה נשמטת, ואם עשאה מלוה נשמטת”.

ובפירוש המשנה (שם) כתב הרמב”ם: “והקפת החנות הוא מה שדרך בני אדם להתקשר עם בעלי החנויות, שיקח ממנו צרכיו עד שיתקבץ אצלו סכום וישלם לו, אין אותו הסכום הנקבץ נשמט בשביעית, לפי שאינו כדרך החובות, שלא מכר בעל החנות מה שמכר כדי שיהא חוב, ואינו אלא מוכר בדמים מועטים עד שיצטרף עם דמים אחרים ויקח את שלו”.

ובכסף משנה (שם) הביא דברי הרמב”ם בפירוש המשנה, והוסיף וביאר: “ונראה לי שטעם הדבר, שמאחר שדרך להקיף זמן אחר זמן ואינו נפרע ממנו עד שיזדמנו לו מעות, ואין דרך לנוגשו, הוי כאילו הלוהו עד אחר שביעית – שאין שביעית משמטתו”. רצונו לומר, היות וכשהגיע זמן ההשמטה עדיין לא הצטבר סכום גדול, נמצא שבשעה זו עדיין אין בחוב זה משום ‘לא יגוש’, שהרי המוכר אינו רוצה לתבוע עד שיצטבר לסכום גדול, ובחוב שאין בו לא יגוש אין השמטה כמבואר בגמרא (מכות ג ע”ב) וכמובא לעיל בתשובה יא.

אמנם הרבה מן הראשונים נקטו שהטעם שאין השביעית משמטת הקפת החנות, הוא משום שאין השביעית משמטת כי אם ‘מלוה’, וחוב של הקפת החנות אינו מוגדר כהלואה. כך כתבו התוספות (כתובות נה ע”א ד”ה ולשביעית), וכן כתב בחידושי הר”ן (שם), ובדרך אמונה (שמיטה פרק ט, ציון ההלכה ס”ק קכה) כתב שכך דעת הרבה ראשונים. וכן כתב הלבוש, וכן כתב הגר”א בשנות אליהו (שביעית שם) ועוד הרבה מן האחרונים.

ויש נפקא מינה להלכה בין הפירושים. שהנה הבית יוסף (שם) כתב שהקפת החנות שאינה נשמטת היינו דווקא בחנות שכך דרך הקונים בה, שמקיפים החוב לזמן מרובה. אבל מי שמכר חפץ לחברו והלה לא שילם מיד, ולא סוכם ביניהם אימתי יפרע את החוב, השביעית משמטתו. וכן כתב הסמ”ע (שם סעיף יד) ובשולחן ערוך הרב (הלכות הלואה סעיף לט).

וכתב התומים (שם ס”ק טו) שדין זה שכתב הבית יוסף הוא רק לפי שיטת הרמב”ם. שלשיטתו שהטעם שהקפה אינה נשמטת הוא משום שהיא כהלואה לעשר שנים, אכן אין לומר כך אלא בחנות שהדרך להקיף בה לזמן מרובה, שהוי כמו שסיכמו ביניהם שלא יתבע את החוב עד זמן מרובה, מה שאין כן במוכר לחברו סתם, שאם לא קבעו זמן לפרעון סתמא דמילתא רשאי המוכר לתבעו כל זמן שירצה. אבל לפי מה שכתבו התוספות והר”ן שחוב של הקפה אינו כמלוה, מסתברא שגם באופן כזה נחשב כהקפה, ואינו הלואה, וממילא אין השביעית משמטתו.

והעולה לנו שבחנות מכולת שמנהגה למכור בהקפה, ואין המוכר תובע את הלקוחות עד שיעלה חובם לסך מסוים, אין חובות אלו נשמטים בשביעית לכל הדעות.

אמנם במשנה (שם) מבואר שגם הקפת החנות נשמטת כאשר עשאה מלוה. שכך לשון המשנה: “הקפת החנות אינה משמטת, ואם עשאה מלוה הרי זה משמט”. ופירש הרא”ש: “שזקפה עליו במלוה לפורעו בזמן פלוני”. והיינו, שאם תבע המוכר את הלוקח שיפרע את חובותיו שהצטברו, וקבע לו זמן אימתי יפרעם, מעתה ואילך השמיטה משמטתו. וכתב מהר”י קורקוס (על הרמב”ם שם) שמדובר באופן שקבע את זמן הפירעון לפני ראש השנה של שמינית.

והטעם ששביעית משמטתו: לפי הרמב”ם יש לבאר שכיון שסיכמו שיפרע לו עוד לפני ראש השנה, הרי רשאי לתבעו בשעת ההשמטה. ולפי התוספות והר”ן יש לפרש שמשעה שזקף את החוב והעמידו לפירעון, שוב אינו נקרא בשם ‘הקפת חנות’ אלא בשם ‘הלואה’, ומשום כך דינו להישמט.

ומכאן נלמד שאם תבע בעל המכולת את הלוקח לפני ראש השנה שיפרע את חובו, והלה התמהמה ולא פרע, צריך בעל המכולת לכתוב פרוזבול על החוב, שאם לא כן ישמט החוב.

עוד כתב הרמ”א (חושן משפט סימן סז סעיף יד): “ומקרי זקיפה משעה שקבע לו זמן לפרעו, ויש אומרים דמקרי זקיפה מיד שכתב בפנקסו כל החשבון ביחד”. הרי שלדעת היש אומרים, אף אם לא קבעו זמן לפירעון, אלא שבעל הבית חישב וערך את סיכום החובות, גם זה נחשב לזקיפה.

ולכאורה לפי דברי היש אומרים אלו, החובות שבמכולת דינם כזקופים. שהרי בזמננו החובות נרשמים במחשב, ובכל קניה עורך המחשב סיכום של החובות כולם, והסיכום מודפס על גבי הקבלה, והרי זו זקיפה לדעת היש אומרים.

אכן יש שכתבו (שמיטת כספים כהלכתה פרק ט בשם כסא דוד) שדברי הרמ”א אמורים רק באופן שהרגילות היא שמיד אחרי שמוכר עורך את הסיכום – הוא תובע את החוב. באופן כזה נחשב הסיכום כשעת העמדת החוב לפירעון. אבל אם בעל החנות מסכם מפעם לפעם רק כדי לדעת את חשבונותיו, ואינו נוהג לתבוע אחרי הסיכום, אין זו זקיפה.

ויעויין עוד בדרך אמונה (שם ס”ק עב), שאם הלוקח פרע מקצת מחוב ההקפה, נחלקו בזה הראשונים. יש שאמרו שפירעון מקצת החוב נחשב כזקיפת שאר ההלואה במלוה, וכמו שמצינו לענין כתובה שנפרעה מקצתה (רמב”ם שם הלכה יג, ושולחן ערוך שם סעיף יז), ויש חולקים. ועיין עוד בדרך אמונה בביאור ההלכה (שם ד”ה המגרש). ולפי זה גם בענייננו, אף אם לא ערך המוכר סיכום ולא תבע את הלוקח, אם בא הלוקח ושילם מקצת מחובו, יש אומרים שהחלק האחר יישמט