עוד על מצוות שמיטה

תגיות קשורות

שאלה

נזדמן לידי פרי הקדוש בקדושת שביעית שבעליו לא הפקיר אותו. האם יש להפריש מפרי זה תרומות ומעשרות?

והאם יש הבדל לענין זה, בין פירות שגדלו ביד ישראל שלא הפקירם, לבין פירות שגדלו בידי נכרים ונגמרה מלאכתם ביד ישראל?

תשובה

פירות שגדלו ביד ישראל שלא הפקירם כדין, לדעת המבי”ט פטורים מהפרשת תרומות ומעשרות, ולדעת הבית יוסף חייבים. החזון איש הכריע להלכה כדעת המבי”ט, שהם פטורים מהפרשת תרומות ומעשרות, אך יש שנהגו להפריש מהם בלי ברכה, לצאת ידי שיטת הבית יוסף.

פירות נכרים שנגמרה מלאכתם ביד ישראל, צריך להפריש מהם בלא ברכה. ואינם כדין פירות ישראל שאמרנו שיש שמפרישים מהם לחומרא בלבד, אלא יש להקפיד להפריש מהם, משום שלדעת הרבה פוסקים על זה החרימו חכמי צפת, שלא לאכול מפירות אלו בלא הפרשת תרומות ומעשרות.

הרחבה

בתשובה א הזכרנו את המחלוקת הגדולה שנחלקו המבי”ט והבית יוסף, האם יש קדושת שביעית בפירות נכרים. אחד מנידוני המחלוקת היה האם יש להפריש תרומות ומעשרות מפירות שגדלו בשמיטה בידי נכרים, ונחלקו המבי”ט והבית יוסף מה הוא הטעם שפירות שנת השמיטה פטורים מהפרשת תרומות ומעשרות. 

הבית יוסף (שו”ת אבקת רוכל סימן כד) נקט שהטעם שפירות שביעית פטורים מהפרשת תרומות ומעשרות הוא משום שהינם הפקר, והפקר פטור מתרומות ומעשרות. משום כך נקט הבית יוסף שפירות שלא הופקרו על ידי בעליהם אינם פטורים מתרומות ומעשרות, בין אם הם פירות משומרים של ישראל שעבר ולא הפקיר את פירותיו, ובין אם הם פירות של גוי שבוודאי אינו מפקירם.

וז”ל הבית יוסף: “כי לא נפטרו פירות שביעית ממעשרות אלא מטעם הפקר, וכל שאינו מופקר לא נפטר ממעשרות. ומה שטען [המבי”ט בתשובה הקודמת שם] אטו ישראל שגדר כרמו ולא הפקירו יהיה חייב במעשרות, יש לומר וכו’ אין הכי נמי שהיא חייבת, אע”ג דרחמנא אפקריה, כיון דאיהו לא אפקריה”.

אמנם דעת המבי”ט שהטעם שפירות שביעית פטורים מתרומות ומעשרות אינו תלוי בדין הפקר כלל, אלא התורה לא חייבה כלל להפריש תרומות ומעשרות מפירות השנה השביעית, גם כשהם גדלו ביד נכרי וגמר מלאכתם היה ביד ישראל.

כדעת המבי”ט נקט גם בנו המהרי”ט בתשובותיו (חלק א סימן מג), והביא כמה  מקורות לכך שפירות שביעית פטורים מתרומות ומעשרות. אחד מהמקורות הוא מהמכילתא (שמות כג, יא): “ויתרם תאכל חית השדה, למה נאמר, לפי שנאמר עשר תעשר שומע אני אף פירות שביעית, ת”ל ויתרם תאכל חית השדה, אחר שלמדת שחיה אוכלת מן הראוי לה בשביעית שאינו מעושר – אף אדם אוכל מן הראוי לו בשביעית שאינו מעושר”.

וכך נקט הכפות תמרים (סוכה לט ע”ב, תוד”ה לשביעית), והחתם סופר (או”ח סימן סב), וכן נוטה דעת החזון איש בכמה מקומות (שביעית סימן ט ס”ק יח, סימן יט ס”ק כד, וסימן כ אות ז ד”ה ומיהו).

ונמצא שנידון שאלתנו, האם יש להפריש תרו”מ מפירות שביעית שלא הופקרו, הוא תלוי במחלוקת הבית יוסף והמבי”ט, לדעת הבית יוסףיש להפריש מהם תרו”מ, ולדעת המבי”ט הם פטורים. ויש שהורו להפריש מהם תרומות ומעשרות כדי לצאת ידי שיטת הבית יוסף, אך בלא ברכה, שהרי ספק ברכות להקל וברכות אינן מעכבות. אמנם החזון איש נקט להלכה כדעת המבי”ט שהפירות פטורים ממעשר, ואין צריך להפריש תרומות ומעשרות כלל.

*

לגבי פירות שגדלו בידי נכרי ונגמרה מלאכתם ביד ישראל, הכריע הרמ”א (יורה דעה סימן שלא סעיף יט) כדעת הבית יוסף שיש להפריש מהם תרומות ומעשרות.

אכן בפירות נכרים שנגמרה מלאכתם ביד ישראל ישנה הקפדה להפריש תרומות ומעשרות, שהרי על דין זה היתה עיקר המחלוקת שבין חכמי צפת, ולדעת הרבה אחרונים החרם שהחרימו חכמי צפת בזמנו היה על האוכל פירות נכרים שנגמרה מלאכתם ביד ישראל בלי הפרשת תרו”מ, כפי שביארנו בהרחבה בתשובה (**התשובה העוסקת בקדו”ש בפ”נ **). וכך נקט החזון איש.

אך למעשה גם בפירות אלו יפריש בלא ברכה. שהרי בפירות שגדלו ביד הגוי יש נוהגים שגם בשאר השנים לא מברכים. ואף על פי שבשאר השנים ההכרעה היא שאפשר לברך (כמובא בספר ארץ והלכותיה תרומות פרק ה תשובה ב), מכל מקום בשנת השמיטה, שחובת ההפרשה שנויה במחלוקת, יש להפריש בלי ברכה, וכמו שהכריע החזון איש (שביעית סימן ט בסופו, וסימן כ ס”ק ז).

ובדרך אמונה (פרק ד ס”ק רח) הוסיף שהמפריש תרו”מ לחומרא מפירות שביעית, אינו נחשב כמפסיד פירות שביעית, שהרי אינו חייב לאוכלם, וממילא גם אין איסור לקברם. ומכל מקום כתב שכדי לצאת מידי ספיקא, נכון יותר שיפקיר את הפירות לפני המירוח הפקר המועיל לפטרם מן המעשר.

יש לציין שיש עוד שני אופנים שחייבים להפריש תרומות ומעשרות בשנת השמיטה, ובלא ברכה:

א. פירות שגדלו בשנה השביעית בחוץ לארץ, והביאום לארץ ישראל ונגמרה מלאכתם בארץ בשנת השמיטה. (כגון שעשו מהם כאן יין ושמן וכיוצא בזה). בשאר השנים יש להפריש מהם תרומות ומעשרות בברכה מכיון שנגמרה מלאכתם בארץ, אמנם בשנת השמיטה מפרישים מהם בלא ברכה, משום שדינם תלוי גם כן במחלוקת הנזכרת. לדעת המבי”ט הם פטורים, ואף על פי שגדלו בחוץ לארץ ואין בהם קדושת שביעית, מכל מקום לדעתו פירות שנת השמיטה פטורים  לעולם מהפרשת תרומות ומעשרות. ואילו לדעת הבית יוסף הם חייבים בהפרשת תרו”מ כשאר שנים.

ב. פירות שגדלו בעציצים שאינם נקובים בתוך הבית או בחממות, שנתבאר בתשובה (**) שאין בהם קדושת שביעית, לפיכך יש להפריש מהם תרומות ומעשרות. אך אין לברך על הפרשה זו, מכיון שלדעת הראב”ד (מעשר פרק א הלכה י) ועוד ראשונים, הגדל בתוך בית פטור ממעשרות. ואמנם לדעת הרמב”ם (שם) הם חייבים בהפרשת תרומות ומעשרות מדרבנן, אך מכיון שלדעת הראב”ד הם פטורים, יש להפריש מהם תרומות ומעשרות בלי ברכה.

בתשובה הבאה נבאר איזה מעשר מפרישים בשנת השמיטה, מעשר שני או מעשר עני.