בהודעה שהתפרסמה מטעם בית ההוראה שעל ידי בית המדרש נאמר כי חלק גדול מבצלי החורף הינם מבצלצולים שגדלו ונלקטו בשנה שעברה ונשתלו שוב השנה, ומכיון שהבצל מוגדר כאין זרעו כלה אזי נחשב שמעורב בהם טבל משנה שעברה, ולכן לא ניתן לתקן מהתערובת כולה, כי חלק הבצלצולים המעורב בבצלים אינו מעורב בשוה, לדעת חלק מן הראשונים ניתן לתקן את הבצלים בהפרשה מכל בצל ובצל, אך גם תיקון זה לא מוסכם. מאמר זה מבאר את המציאות הרלוונטית לנידון ואת השאלה ההלכתית העולה ממנה. כמפורט במאמר ישנן סוגיות נוספות המחייבות ליבון מלבד האמור כאן וישמע חכם ויוסיף לקח.

תרומות ומעשרות בבצלי חורף

בתקופה זו התעוררה שאלה אודות הפרשת תרומות ומעשרות מבצלי חורף הגדלים הן בערבה [חו"ל], והן בבקעה [א"י], מבצלצולים שגדלו בשנה הקודמת בארץ ישראל, האם מעורב בהם חיוב ופטור או טבל של שתי שנים, ואם כן כיצד מתקנים אותו. שאלה זו תלויה הן בסוגיית גידולים, ביטול טבל, עקירת שתלים, גידולי טבל ועוד. מאמר זה לא בא להכריע בסוגיות אלו, אלא להסביר את הנידון שהועלה.

בחלק הראשון של המאמר אנסה לתאר את המציאות כפי שהיא ולבאר את הבעיה בהנחה והבצלצולים הנשתלים [ננעצים] נחשבים טבל שנגמרה מלאכתו ונתחייבו בתרומות ומעשרות, ובחלק השני שיתפרסם אי"ה בהמשך, נדון האם הבצלצולים שנעקרו על דעת לזורעם שוב ולרבות מהם בצלים נחשבים טבל או שבשנת הגידול הראשונה לא נגמרה מלאכתן למעשר.

דרך גידול בצלי החורף

בתקופה שבין טבת לחודשי ניסן אייר מרבית מן הבצלים הגדלים בארץ ישראל גדלים מבצלצולים ולא מזרעים, סדר גידולם הוא כך: בחודש שבט זורעים  זרעים של בצל מזנים מסוימים (וולקנה, בית אלפא ואורי). הזריעה היא מאוחרת מאוד וצפופה, כתוצאה מכך גדלים בצלצלים קטנים. בחודש אייר בערך מוציאים את הבצלצלים הקטנים מהאדמה ומאחסנים אותם. לקראת חודש אלול/תשרי מוציאים וממיינים אותם לגדלים שונים, כשבחודש תשרי/חשון נועצים אותם מחדש בקרקע, הם נקלטים ומהם גדלים בצלים חדשים [ראה להלן].

גידול הבצלצולים מזרעים נעשה באיזור חבל התענכים, שהוא אזור שבוודאי חייב במעשרות, הבצלצולים נשתלים בחלקם בערבה באזורים שנחשבים חו"ל, וכן באזורים שהם ספק חו"ל וחלקם בבקעה. [אצל הערבים בבקעה מקדימים מעט את נעיצת הבצלצולים הקטנים ובכך מקדימים מעט את זמן הקטיף]. בגליון הליכות שדה 222 ביאר הרב אלחנן בקרמן שליט"א את סדרי הגידול של הבצל והתפתחותו בטוט"ד, בדברים המבוארים כאן הסתמכתי הרבה על מה שכתב שם, ועל בירורים נוספים שעשיתי בעקבות התעוררות הסוגיה.

ישנם בצלצולים שמצמיחים כל אחד בצל אחד, כך שהחקלאי שותל בצלצל אחד קטן ומקבל בצל גדול וחלקם מתפצלים לשנים ואפילו לשלושה. ישנם זנים שהבצלצולים הקטנים שלהם לא מתפצלים אבל בצלצולים גדולים יותר מתפצלים וישנם זנים שתמיד חלקם מתפצל[1]. כך שבהרבה מהשדות ניתן למצוא יחדיו: בצלים שגידלו אחד מכל אחד, בצלים שגידלו שנים ובצלים שגידלו שלושה.

הפרשת תרומות ומעשרות מגידולי טבל

מבואר במשנה במסכת תרומות פ"ט ובסוגיא בנדרים נז, ב – ס, א שבצל נחשב אין זרעו כלה, ומסתפקת הגמ' האם גידולי היתר מעלין את האיסור [כלומר, האם גידולי ההיתר מבטלים את האיסור], ולמסקנת הגמ' בטבל גידולי היתר לא מבטלים את האיסור והטבל נשאר בטיבלו, ונחלקו הראשונים ואחרונים האם מסקנת הגמ' היא דמספק לא בטל, או ודאי לא בטל, וכן נחלקו אם הוא מהתורה או מדרבנן, [יעויין בשיטות שהובאו בדרך אמונה הל' מעשר פ"ו צהה"ל קט].

בגמ' שם (נח,ב) הובאה ברייתא "ליטרא מעשר טבל שזרעה בקרקע, והשביחה והרי היא כעשר ליטרין חייבת במעשר ובשביעית, ואותה ליטרא מעשר עליה ממקום אחר לפי חשבון" היינו לוי שזרע את המעשר ראשון שלו הטבול לתרומת מעשר והבצל המשיך לצמוח ונעשה עשר ליטרין, צריך לעשר מכל העשר ליטרין כטבל גמור ולהוציא ממקום אחר תרומת מעשר כנגד אותה ליטרא טבל לתרומת מעשר שזרע.

נחלקו הראשונים למה את התרומת מעשר כנגד אותה ליטרא צריך להוציא ממקום אחר ואינו יכול להוציא את תרומת המעשר מתוך התערובת.

לדעת הרא"ש אין הכי נמי, יכול ליקח מתוך הבצלים את תרומת המעשר של אותה הליטרא, אלא שבזה שיפריש מתוך התערובת יפסיד משום שאותה ליטרא מעורבת בשוה בין כל הבצלים[2], ועל מנת להוציא ממנה תרומת מעשר יצטרך לקחת 10% מכלל הבצלים ולא יועיל לו לקחת רק 1% מן הבצלים שזהו השיעור שצריך לתת לתרומת מעשר כנגד אותה ליטרא, לפיכך אמרו בגמ' שיפריש עליה ממקום אחר לפי חשבון אבל אם רוצה יכול גם להפריש מיניה וביה עשירית מכולה.

אך הר"ן והרשב"א [וכ"נ שיטת רש"י מנחות ע, א והרמב"ם] סוברים שגם אם יתן 10% מכל הליטרא לא יועיל, משום שאין בילה בגידולים ויש לחוש שאותה ליטרא אינה מעורבת בשוה בכולם ויתכן שלוקח מן הפטור על החיוב [ובתוס' במנחות שם נסתפקו אם יש בילה בגידולים אם לאו].

ודעת רוב הראשונים שכשבא להפריש על כל הבצלים משום הגידולים החדשים יכול להפריש מיניה וביה שגם החלק של המעשר ראשון שזרע אותו מתחייב שוב בתורת טבל גמור, כן מבואר ברמב"ם, ברשב"ר ברא"ש ובר"ן, אך דעת הרשב"א שגם על חלק הטבל של כל העשר ליטרות צריך להפריש ממקום אחר לפי חשבון כי חלק הליטרא שבבצלים אינו טבול אלא לתרומת מעשר בלבד.

נמצא שלדעת הרא"ש דבר שאינו זרעו כלה נחשב מעורב בכל הגידולים בשוה, ואילו לדעת הר"ן והרשב"א יש לחוש שאינם מעורבים בשוה ולכן אינו יכול לעשר מן הליטרא על כל הבצלים שגדלו מהם. עוד נחלקו אם הטבל החדש מחייב גם אותו חלק של הליטרא הטבול לתרומת מעשר וטובל אותו גם לשאר תרומות ומעשרות או שאותו חלק של מעשר ראשון נשאר בדינו.

שנה שנה בבצלים

 ובחזון איש שביעית סימן ח ס"ק ג כתב שכשם שאותה ליטרא של מעשר ראשון שזרעה נשארת בטיבלה, כך גם אם זרע טבל של שנה אחת ולקטו בשנה אחרת הרי הם טבלים מעורבים זה בזה – ולדעת הרא"ש יכול לתקנו מיניה וביה, אבל לדעת הר"ן והרשב"א צריך להוציא ממקום אחר על חלק הטבל של השנה שלפניה שאין הגידולים מעורבים בשוה, ולדעת הרשב"א אפילו את חלק הטבל של השנה השניה אינו יכול להוציא מיניה וביה.

הפרשה מבצלים שגדלו מבצלצולים

ולכאורה לפי זה בבצלצולים אלו שנזרעו ונלקטו בשנה אחת ונטבלו כששוב נשתלו בשנה שניה והוסיפו עליהם, באופנים ששבו ושתלו אותם במקום שהוא ארץ ישראל מעורב בהם טבל של שתי שנים, חלק הבצלצולים שהתחייב בשנה הקודמת וחלק הבצלים שהוסיפו בשנה זו.

ובאותם בצלים ששתלו אותם בערבה במקום שנחשב חו"ל מעורב חיוב ופטור, חלק החיוב של הבצלצולים שגדלו בארץ וחלק הפטור של מה שהוסיפו בערבה.

ולדעת הרא"ש שיש בילה בגידולים לכאורה יכול להפריש מן הבצלים מיניה וביה ולומר שמפריש מהחיוב על החיוב ומחיוב כל שנה על שנתו [בהתאמה], ולדעת הר"ן והרשב"א הסוברים שאין בילה בגידולים אינו יכול להפריש עליהם מיניה וביה כמות שהם כיון שאין הגידולים מעורבים בשוה. ויעויין לקמן.

גם לדעת הרא"ש לא ניתן לסמוך על הבילה בגידולים

אמנם לכאורה גם לדעת הרא"ש שיש בילה בגידולים עדיין ישנה בעיה בהפרשה מבצלים אלו, ומשתי סיבות, א, שהרי יש בצלצול שיצא ממנו בצל גדול ויש שלא יצא ממנו אלא בצל קטן, ואם יפריש לפי משקל מבצלים גדולים יתכן שמיעט בכמות הנצרכת לבצלצולים, ועל כן צריך להפריש כמות יותר גדולה כזו שברור שיש בה אחד ממאה מכלל הבצלצולים. ב. משום שכאמור חלק מן הבצלים מתפצלים וחלקם לא מתפצלים, ומבין המתפצלים יש שמתפצלים לשנים ויש לשלושה ונמצא שחלק הבצלצול המעורב בבצלים אינו מעורב באותו יחס בכל הבצלים. בבצלצול שהתפצל לשלוש מעורב שליש בצלצול בכל בצל, בבצלצול שהתפצל לשנים מעורב בבצל חצי בצלצול ובבצלצול שלא התפצל מעורב בבצל בצלצול שלם. [לדעת הרא"ש שיש בילה בגידולים5, ולדעת החלוקים אין דרך לדעת באיזה בצל מעורב הבצלצול וכמה ממנו].

והנה אם כאשר בא להפריש היה יכול לקבל לידיו את אגודות הבצלים שיצאו יחד כיחידה, ולהפריש מהם, אזי לכאורה היה יכול לתקן את חלק הבצלצולים בקלות יחסית, כי אם למשל שתלו מאה בצלצולים, ויצא למפריש במה שלקח לתרומה גדולה ותרומת מעשר, אגודות של בצלים שהתפצלו לשלוש, ויקח יותר מאגודה אחת ויפריש אותה לתרומה גדולה ותרומת מעשר, במצב כזה הרי הוא יודע שיש לו יותר מאחוז כנגד הבצלצולים כי ודאי שבתוך האגודה נמצא הבצלצול, בין אם כשליש בתוך כל בצל [לסוברים שיש בילה בגידולים], ובין אם מתחלק בין שלושת הבצלים בצורה לא שוה [לשיטת הסוברים שאין בילה בגידולים].  

אבל המציאות היא שכשמפרישים הבצלים כבר מופרדים זה מזה, בין אלו שצמחו כמה באגודה אחת ובין אלו שצמחו כל אחד בפני עצמו, ורק מומחה בעל טביעות עין ידע לזהות על הבצל אם במקורו הוא מפוצל או לא, וכן אי אפשר לדעת איזה בצל צמח יחד איתו,  וכאשר לוקח מן התערובת בצלים להפרשה, ומפריש מן החיוב שבו על החיוב שבו, ומכל שנה על שנתו, יתכן  שלקח מבצל שהתפצל לשלושה, ואם כן מעורב בו שליש מן הבצלצול ומפריש ממנו על בצל שלא התפצל ובו מעורב בצלצול שלם. ולכן גם לדעת הרא"ש שיש בילה בגידולים לא תועיל הפרשה של מעט יותר ממאית מהבצלים, כי יש לחוש שלקח פחות ממאית מחלק הבצלצולים המעורבים בכלל הבצלים. ולא יועיל להפריש את התרומות מבצל שלם, כיון שאף שודאי מעורב בו חלק מהבצלצולים אינו יודע כמה מעורב בו וכמה מעורב בבצלים עליהם מפריש.

כיצד ניתן לתקן את הבצלים – לדעת הרא"ש

ולדעת הרא"ש ניתן לתקן את התערובת מיניה וביה, על ידי שיקח יותר מ – 3% מכלל הבצלים השלמים ובמצב כזה גם על הצד שכל הבצלים שהופרשו לתרומה גדולה ותרומת מעשר הינם מבצלים מפוצלים שיש בהם יותר מ 1% כנגד חלק הבצלצולים שבתערובת. ויוסיף בנוסח ההפרשה ששאר המעשר ראשון והמעשר שני יחולו בצפון ודרום החיוב כל שנה על שנתו. אמנם פתרון זה הוא רק לשיטת הרא"ש שיש בילה בגידולים. ולשיטתו יועיל גם אם לוקח בבית מכל בצל ובצל [שהרי ממילא נהגו לחתוך מראשו של הבצל כמות מסוימת שיש בה יותר מאחד ממאה], כי בכל הבצל מעורב חלק הבצלצול בשוה.

כיצד ניתן לתקן את הבצלים – לשיטת שאר הראשונים

ולשיטת הראשונים שאין בילה בגידולים הפתרון הוא להפריש עליהם ממקום אחר, כלומר לקחת בצלי טבל שגדלו בשנה קודמת ולהפריש מהם על חלק הבצלצולים שבתערובת, אך לא תמיד ניתן להשיג בתקופות אלו בצלי טבל של השנה הקודמת, והפתרון הנכון הוא להפריש תרומות ומעשרות מאותם הבצלים עם עקירתם בשנה הראשונה לפני שתילתם בשנה הבאה, ובזה לדעת רוב הראשונים נתקן הענין – כי הטבל של השנה שעברה מתוקן.

ובבצלים שגדלו בערבה די בזה, כי הבצלצולים המעורבים בהם תוקנו ומה שהוסיף לגדול הוא בחו"ל ופטור מן המעשרות. אבל בבצלים שגדלו בתוך ארץ ישראל צריך לקחת גם מהבצלים עצמם ולהפריש מהם על חלק הבצלים שגדלו בשנה זו. וראה הערה[3] כיצד יש לתקן את החלק החדש לכל השיטות.

נוסח ההפרשה

אמנם יש לציין שחובה לומר בנוסח ההפרשה שההפרשה תחול מן החיוב על החיוב ומכל שנה על שנתו, ואם לא אמרו קרוב הדבר שההפרשה לא חלה או שהוי ממעט במעשרות, וכפי שנתבאר בגליון 'הליכות שדה' 225 במאמרו של הגאון רבי יוסף מאיר בלאט שליט"א להוכיח מהסוגיא בב"ב קמג, א שבתערובת חיוב ופטור או שתי שנים לא מהני להפריש בסתמא, אלא צריך לפרש שמפריש מחלק החיוב על חלק החיוב וחלק כל שנה על שנתו. אמנם אם אומר תחילה "כל לשוני יתפרש…" או שאומר בנוסח הקצר "כדת" אפשר שנחשב כמי שפירש. ויעויין במה שנתבאר שם.

הפרשת תרומות ומעשרות בשום

שאלה זו נוגעת גם לשום הטרי הנמכר בימות הפסח בדרך כלל, וגדל בארץ, שנקטינן ביה לדינא שדינו כאין זרעו כלה [וראה במאמרו של הג"ר אלחנן בקרמן שליט"א בהליכות שדה 223 בסדר גידול השום והצעות לביאור המחלוקת במשנה בתרומות, אם השום נחשב שזרעו כלה או אין זרעו כלה]. אמנם הגם שבשום יש גם כן התפצלויות שהרי זורעים שן שום אחת והיא מצמיחה ראש שום שלם ובו כמה וכמה שיני שום, מכל מקום הואיל וההפרשה נעשית בדרך כלל מראשי שום שלימים, ממילא בכל ראש שום מעורבת שן שום, כך שלכאורה להאמור כאן אין חשש, אלא שצריך לקחת מהשום מעט יותר מיותר מ – 1%, על מנת להיות בטוח שגם אם ראש זה גדל משן קטנה ומפריש ממנו על ראשי שום שגדלו משיניים גדולות יהיה בידו יותר מאחד ממאה שכלל השיניים שנזרעו ומעורבות בשום אותו רוצה לתקן. וצריך לפרש שההפרשה תחול מחלק כל שנה על שנתו.

לסיכום:

א. בצלי החורף הם מבצלים הגדלים בתוך גבולות ארץ ישראל, נאספים ונשמרים לשתילה מחדש בשנה שלאחריה בערבה שהיא חו"ל ובבקעה שהיא ארץ ישראל.

ב. בצלים הם מין שאין זרעו כלה ולכן אם נעקרו ונטבלו בשנה אחת ונשתלו בשנה אחרת מעורב בהם טבל של שתי שנים. חלק הבצלצול הישן השייך לשנה אחת, והבצל החדש שגדל ששייך לשנה אחרת.

ג. נחלקו הראשונים האם יש בילה בגידולים וחלק הבצלצול בבצל מעורב בכולו בשוה, או שצריך לחוש שהוא מעורב יותר בחלק מסוים של הבצל.

ד. ישנם בצלים מתפצלים לשתים ולשלוש ויש שאינם מתפצלים, ולכן: לשיטת הראשונים שיש בילה בגידולים אזי בבצל המפוצל לשלוש נחשב שמעורב שליש מהבצלצול של חיוב שנה שעברה, ובבצל המפוצל לשתים חצי בצלצול, ובבצל שלא מפוצל מעורב בצלצול שלם. ולשיטת הראשונים שאין בילה על כל בצל ובצל יש לחוש שמא מעורב בו מחלק הבצלצול ושמא לא מעורב בו מחלק הבצלצול.

ה. לאור זאת: אף לשיטת הראשונים שיש בילה בגידולים יש לחוש שמא הבצל שלוקח להפריש על חלק הבצלצולים הוא מבצל שהתפצל ולכן מעורב בו רק שליש בצל, ובבצלים שעליהם מפריש יש כאלו שלא התפצלו ובהם מעורב בצלצול שלם. וכ"ש לשיטת הראשונים שאין בילה בגידולים יש לחוש שבמה שלקח אין בכלל חלק מהבצלצולים, כי לקח מפוצלים וחלק הבצלצולים מעורב באותם בצלים שנשארו בערימה ולא באלו שלקח להפרשה.

ו. העצה הפשוטה לתקן את הבצלים היא להפריש מהם תרומות ומעשרות כדין – לפני שתילתם שוב. וכשמעשר מהגידולים החדשים יקח לתרומות כשיעור שיש בוודאי מן החיוב. אך כל עוד זה לא נעשה, ושתלו בצלי טבל הדרך לצאת מן הספק היא להפריש מבצלי טבל מאותה שנה של הבצלצולים על חלק הבצלצולים שבבצלים.

……

הוספה: האם בצל שלנו נחשב כאין זרעו כלה

כמו שהתבאר במאמר הנ"ל של רבי אלחנן בקרמן שליט"א במציאות כפי שאנו מכירים אותה כששותלים בצל הוא כלה ולא מתעבה. משום שהמציאות של גידול בצל מבצל שונה מהותית מעקירת שתיל בצל בתוך כדי גידולו עם שורשיו, וכפי שמעבירים שאר ירקות, במקרה כזה אכן הבצל עצמו ממשיך להתעבות. אך במקרה דנן כאשר שותלים בצל יבש, הבצל נשתל ללא שורשים או עלים, והבצל הישן אינו ממשיך לגדול ולצמוח, אלא נוצרים ממנו בצלים חדשים.

בחלקו התחתון של הבצל הנקרא 'עוגת הבצל' אשר הוא למעשה גבעול הבצל קיימים ניצני ריבוי זעירים אשר מהם מתפתחים הבצלים החדשים. בתחילת הגידול הבצל החדש ניזון מגלדי בצל האם, עד שהבצלים החדשים מפתחים שורשים ועלים ונאחזים ומשתרשים בקרקע, בשלב זה הבצלצול כבר מיותר ואינו מזין עוד את הבצלים החדשים ונותר להירקב, בעת עקירת הבצלים החדשים מהקרקע כבר לא נותר מהבצלצול זכר.  ומשום כך היה מקום לומר שנחשב שזרעו כלה. אבל למרות שקשה מאוד לקבוע מסמרות בענינים כאלו, ככל הידוע לנו הבצלים שלנו דומים לבצלים שהיו ביד חז"ל וכל התיאורים שמצאנו בדברי חז"ל והראשונים תקפים בבצלים כפי שאנחנו מכירים אותם, ובעיקר שכבר מצינו בדברי רבותינו האחרונים [חת"ס על הסוגיא בנדרים שם, נחלת ברוך כב, חזו"א מעשרות סי' ס"ק ח,ט ועוד[4]]. שידעו שהבצלים אינם נשארים ומתעבים, או לכל הפחות סברו שחלק מן הבצלים אינם נשארים להתעבות אלא כלים במהלך גידול הבצל ואף על פי כן הותירו את דינם של כולם כמין שאין זרעו כלה.

והנה זה ברור שבשתילת בצל, בניגוד לגידול מזרעים, הבצל שהוא "הזרע" קיים ונחשב לאוכל בעת שהבצל החדש מתחיל לגדול ממנו ובתוכו וכפי הנראה שמטעם זה נקבע דינו כאין זרעו כלה, כיון שההתיחסות היא שכח הבצל הראשון מעורב בבצל האחרון, ואף על פי כן דנו אם כח זה מעורב בכל בשוה ויש בילה בגידולים או שכח זה אינו מעורב בשוה ואין בילה בגידולים. וכבר מצינו בחת"ס לנדרים נז, ב שדימה את דין הבצלים לבליעות בתערובות וכתב שבאופנים שגידולי היתר מעלין ומבטלין את האיסור כשיש רוב כנגד הבצל של האיסור, בצל אחד שיצאו ממנו כמה בצלים צריך שיהיה בכל בצל בפני עצמו כדי לבטל את האיסור משום שבכוליה משערינן, היינו כמו בבליעות איסור, שאנו לא יודעים היכן וכמה הבליע האיסור ודנים להחמיר שצריך שיעור שישים כנגד כל החתיכה אף שיתכן שיצא רק חלק מן הטעם [כמבואר ביו"ד צח, ד], כך גם בבצל כלפי כל בצל אנו דנים כאילו הוא כולו מעורב בכל אחד מהבצלים שגדל מכוחו[5],[6].

וגם לו היינו אומרים שהבצלים שלנו אינם הבצלים שהיו בזמן חז"ל, יש להוכיח שהבצלים שלנו דינם כאותם בצלים. שהרי אמרו במשנה בשביעית פ"ו מ"ג "בצלים שירדו עליהם גשמים וצמחו אם היו העלין שלהם שחורין אסורין הוריקו הרי אלו מותרין… וכנגד כן במוצאים שביעית מותרין". ולשיטת הר"ן בנדרים (שם), הנידון הוא רק על העלים שצמחו בבצל, ולא על הבצל עצמו, שאם צמחו העלים מכח השרשת הבצלים בשמינית הרי הם מותרים משום שגידולי ההיתר רבו על גידולי האיסור ומבטלים אותם. מבואר שאף שודאי ממשות הבצל איננה מעורבת בעלים החדשים שצמחו, אלא שמשום שצמחו ועלו מתוך הבצל נדונים כתערובת גידולי הבצל האסור והמותר וככל דין גידולים. ואם כן הוא הדין לבצלים שלנו שגדלו מכח הבצלים הישנים בעודם קיימים אף שהבצל הממשי אינו מעורב בהם והוא מרקיב לבסוף[7].

עד הנה עסקנו בבצלי טבל, אמנם יש לדון האם בצלים אלו שנלקטו על מנת לשוב לזרוע אותם לבצלים נוספים דינם שוה, ויש להאריך בזה מסוגיא במעשרות ה, א-ב ועוד. ואי"ה נדון בזה במאמר הבא.

התמונות באדיבות הרב אלחנן בקרמן שליט"א, מחבר ספר 'משנת השדה'
כל הזכויות שמורות

[1] ברש"י פסחים לד, א ד"ה וכי כתב שיש זנים שמתפצלים אפי' לשש "בדבר שאין זרעו כלה קאמר, כגון בצלים דקים שקורין ציבו"ש (בצלצולים, בצלים קטנים) וכששותלים אחת אחת לבדה הן נוספות ומתחברות ששה וארבעה יחד, והיינו גידולי גידולין". וכן במאירי שם "ואף בדבר שאין זרעו כלה כגון מין אחד של בצלים דקים כששותלין אחת כופלות ומתחברות שלשה או ארבעה ביחד והראשונה קיימת וכן קצת ממיני השומים".

[2] , וז"ל "דאפי' למ"ד אין בילה בדבר היבש הכא מודה דיש בילה כי היניקה ולחלוחית הקרקע מבלבל ומערב יחד ותורם ומעשר מן החיוב שבו על החיוב שבו ומן הפטור שבו על הפטור שבו".

[3] כשתיקן את חלק הבצלצולים, [בין אם הפריש עליו מבצלי טבל ישן מקום אחר, ובין אם הפריש ותיקן את הבצלצולים לפני ששתל אותם שוב], אזי מה שגדל בערבה במקומות הנחשבים חו"ל הרי הוא פטור, כי הבצלצולים תוקנו ומה שהוסיף לגדול הוא בחו"ל.

ובצלים שנשתלו במקומות הנחשבים ארץ ישראל והוסיפו לגדול צריך לתקנם שוב, בגלל החלק שהוסיפו, ולדעת הראשונים שהבאנו לעיל, שבזרע ליטרא מעשר והוסיף והביא עשר ליטרות, כל העשר ליטרא נטבלו, יכול להפריש מהם מיניה וביה, שבצלים מתוקנים שזרע אותם והוסיפו לגדול חוזרים ומתחייבים כולם ולא נחשב שמעורב בהם חלק פטור מהבצל המתוקן כי מדרבנן כולו חייב.

אך לדעת הרשב"א, שאותה ליטרא מעשר שזרע אותה והוסיפה עשר ליטרים לא כל העשר נטבלו, אלא רק החלק החדש שבו הוא טבל וחלק הבצל הישן נשאר בפטורו, אזי יש לחוש גם להיפך שמא לקח מבצלים שלא התפצלו ואם כן חלק מהבצלצולים המעורב בהם הוא גדול יותר מהבצלים שמפריש עליהם ואין בידיו מספיק טבל של שנה זו.

ישנה עיצה לתקן את הבצל החדש גם לפי שיטת הרשב"א על ידי שיטול לתרומות שיעור שיש בו בוודאי מן הבצל החדש, ועל פי מה שהתברר אצל חקלאים העוסקים בתחום, חלק הבצלצול בכל בצל אינו יכול לעלות על יותר מ-  10% מהבצל, כלומר שבמקרה שלוקח את הבצלצול הכי גדול שלוקחים היום לשתילה – על כל ק"ג בצלים מהבצלים הגדולים שהחקלאי יזרע יקבל כ- 10 ק"ג בצלים, ובבצלים קטנים יותר הוא יקבל יותר. ואם כן במידה ולוקחים לתרומה גדולה ותרומת המעשר יותר מ 1.1% די בזה על מנת לפטור את החלק החדש שבבצלים.

[4] ויש שהביאו מדברי המאירי בנדרים נח, ב שכתב: "והרי מכל מקום שכל הבצלים בכלל מה שאין כלה ואף על פי שיש בזמננו בצלים שעיקרם כלה אותם שלהם לא היה זרעם כלה כעין מה שהוא במקומות הללו בבצלים הקטנים הנקראים אשקלנייאש". והוכיחו מדבריו שהבצל שהיה ביד חז"ל שונה ואין זרעו כלה כלל, ואם כן בצלים שלנו הם בכלל זרעם כלה. והנה מלבד מה שלדבריהם נוצרך לומר שלא רק הבצלים שלנו השתנו, גם השום שלנו השתנה ואין בידנו מין שאין זרעו כלה באמת אלא החזרת.

הג"ר אלחנן בקרמן כתב לי אודות דברי המאירי: בצלצולי "אשקלנייאש" הם לכאורה בצלצולי שאלוט. שמם בכל מקום "בצל אשקלוני". גם בערבית הם נקראים בשם זה. גם שמם הבוטני הוא כך. וציינתי את זה במאמר על הכרתי והקפלוטות (שהרי יש מי שסבר שקפלוטות הן בצלצולי שאלוט).

ידוע לנו היטב שריבוי בצלצולי שאלוט הוא בדיוק כמו בצלים רגילים שנשתלים באדמה. אני כותב את הדברים, הן מבירור אצל מומחים, והן מניסיוני בגידול בצלצולי שאלוט במשך פעמיים.

ובכונת המאירי יש לומר שיתכן שבזמנו כמו גם בזמננו ברוב השנה ריבו בצלים באמצעות זרעים ולזאת כוונתו שהזרעים שלהם כלים. ידוע שהמציאות היא שבצלצולי שאלוט מֵרַבים במקרים רבים מאוד באמצעות שתילת בצלים ואילו בצלים גדולים זה לא מקובל.  אמנם הלשון קצת דחוקה.

[5] אמנם לכאורה כל דברי החת"ס אלו הם בשיטת הראשונים שאין בילה בגידולים, [ואכן כמו שהובא לעיל כך נראית שיטת רש"י במנחות, שהחת"ס שם דן בשיטתו], אבל לשיטות הראשונים שיש בילה בגידולים אין צריך לחוש לשער את הבצל של האיסור בכולו אלא הוא מתחלק באופן יחסי לכל הבצלים שגדלו ממנו. אך יעוי"ש בחת"ס שחילק בין בצלים המתעבים לבצלים המגדלים בצלים חדשים, ויתכן שדעת החת"ס שבבצלים שגידלו בצלים חדשים לכולי עלמא אין בילה בגידולים, וצ"ע. 

[6] ומכח דברי החתם סופר אלו היו שחששו שלאותן השיטות שאין בילה גם בבצלים שאינם מתפצלים וכל בצל מוציא בצל אחד לא מועילה הפרשה מיניה וביה, אף שלכאורה אם נוטל אחוז מהבצלים כולל בתוכו גם אחוז מן הבצלצולים, משום שהדין שבכוליה משערינן הוא חומרא שיש לחוש שהבצל כולו מובלע במקום אחר, אבל יש מקום גם לחוש להיפך שמא הבצל לא מובלע בו. ולכן יש לחוש שמא הבצלים שלקח להפרשה לא מעורב בהם כל חלק הבצלצולים והבצלים שעליהם מפריש מעורב בהם חלק הבצלצולים ואם כן לא הפריש תרומה ותרומת מעשר על חלק הבצלצולים.

וכמו כן יש לחוש גם כן שחלק הבצלצולים בחלק מן הבצלים נמצא בקליפות ובעלים של חלק מן הבצלים, וממילא כשמפריש עליו לחוש שלקח מן הבצלים שבהם חלק הבצלצולים מעורב בקליפות ובעלים ומפריש על בצלים שבהם הבצלצול מעורב בבצל עצמו, וההפרשה מן הקליפות לא מועילה שהרי כבר נפסלו מתורת אוכל, [קליפות הבצל בתחילה הן אוכל ולאט לאט מתיבשות ומתבטלות מלהיות אוכל, אמנם בבצלי חורף קליפות אלו אינם מתיבשות לגמרי, אבל החקלאים מסירים וזורקים חלק גדול מהקליפות המלוכלכות, ובעת ההפרשה הבצלים אינם שלמים לגמרי] וכן העלים כבר אינם קיימים בעת שמפריש מהבצלים, ואם כן אולי לא תועיל ההפרשה מיניה וביה לעולם – גם בבצלצולים שלא התפצלו, וצ"ע.

ולפי זה גם בשום שמפרישים מראשי שום שלימים על ראשי שום שלימים שנתבאר למעלה שבזה לכאורה אין חשש, היה מקום לחוש שהשום של השנה שעברה בחלק מראשי השום מעורב בקליפות ובעלים, ובחלקו הוא מעורב בשום עצמו, וממילא יש לחוש שלוקח מהשום שאין בו טבל של שנה שעברה ומפריש על חלק שיש בו טבל מאותה שנה.

אבל שמעתי מהגאון רבי שאול רייכנברג שליט"א להוכיח שאין לחוש לכך מהברייתא שהובאה בסוגיא בנדרים "ליטרא בצלים מעשר שזרעה והשביחה חייבת במעשר ואותה ליטרא מעשר עליה ממקום אחר לפי חשבון" מהמבואר שאותה ליטרא מעשר עליה לפי חשבון ולא חששו שאותם בצלים אינם מעורבים בטבל, או שהתערבו בקליפות או בעלים ואם כן אותו מקום אחר נשאר בטיבלו, כי הפריש מן החיוב על הפטור ומעשרותיו מקולקלים, מוכח שאותה ליטרא נחשבת חיוב גמור ולא ספק, כי ההתיחסות לגידולים שהם ודאי נמצאים בחלק הטבל הנמצא כאן.

ובסברא אכן אפשר להבין שדין זה שבכוליה משערינן הוא בתורת ודאי, שבצל הטבל ודאי מעורב בבצלים שגדלו ממנו, ורק אם אין בילה לא ידוע במה מעורב, אבל עדיין צ"ב למה לא ניחוש שחלק הבצל הנזרע נמצא בעלים ובקליפות, ומ"מ הדבר מוכח.

אמנם בשיטה בנדרים נז, ב הובא בשם הרא"ם שאכן מעשרותיו מקלקלים אולם הרשב"א נחלקו עליו, והמעיין שם יראה שהנידון שם הוא גבי גדר הדין שגידולי הטבל לא התבטלו ברוב, אם הוא מספק או דין גמור מדרבנן, יעויי"ש, אבל לא נראה בדבריהם שהיה נידון מצד שאולי הבצל אינו מעורב כלל בתערובת. וזה אף שהרשב"א סובר שאין בילה בגידולים ומ"מ פשיטא ליה שהמעשר אינו מקולקל, מבואר שאנו צריך לחוש לכך. ויש לבאר למה אין צריך לחוש לזה.

[7] שמעתי מהגאון רבי שאול רייכנברג שליט"א.

ויש להוסיף שבמציאות העלים והבצל הם דבר אחד, שהעלים שבתחילה גדלים עלים מתוך הבצל הישן ואח"כ הם "מתבצלים" כך שהעלים המדוברים במשנה בשביעית בהמשך יהיו הבצלים החדשים הנדונים כאן. ואם כן אין כאן דימוי בין מושגים אלא זהו אותו נידון ואם דנים את הבצל הירוק שגדל על הבצל מדין גידולים, הרי שהם הבצל שיהיה בהמשך ואין טעם שלא לדונו בדין גידולים.