הפרשת חלה מקמח קוואקר

שאלה

בביתנו מכינים עוגיות מקמח קוואקר. האם חובה להפריש חלה מעוגיות אלו?

תשובה

חובה להפריש חלה מעוגיות אלו.
ועל אף שיש חוקרים שטענו שהקוואקר אינו מחמשת מיני הדגן, הרי שרבותינו זצ"ל הכריעו באופן ברור שהקוואקר הוא הדגן הנקרא במשנה 'שיבולת שועל', וכך היה מקובל בישראל בכל הדורות. ועל כן יש להפריש חלה בברכה ממיני מאפה העשויים מקמח קוואקר.
כמו כן, לחם מקמח קוואקר ברכתו המוציא, ומצות מקמח קוואקר – יוצאים בהן ידי חובת מצה בפסח.
הבהרה: שאלה זו עוסקת במיני מאפה העשויים מקמח קוואקר ולא בנוגע לגרעיני קוואקר שלמים או חצויים הניתנים בעיסה.

ביאורים

שנינו במשנה (חלה פרק א משנה א): חמשה דברים חיבין בחלה, החטים והשעורים והכוסמין ושיבולת שועל ושיפון. ופירש רש"י (פסחים לה ע"א): שיבולת שועל – 'אביינ"א', שיבולת שלה עשוי כזנב שועל. וכך פירשו רבינו גרשום (מנחות ע ע"ב) והרא"ש (בפירושו בתחילת מסכת כלאים). וכוונתם לקוואקר, המכונה בלטינית 'אוינא'. וכן כתב מהרי"ל (בתחילת הלכות מצה), ששיבולת שועל הוא האבר"ן, וכוונתו גם כן לקוואקר המכונה כעין זה בשפה הגרמנית.
אלא שהמאירי (חלה שם) מפרש ששיבולת שועל הוא מין של שעורים הנקרא בלשון לעז 'שיגלי', והוא הדגן המכונה כיום 'שיפון'. ובערוך (ערך שבל ג) מובאים שני הפירושים, וזה לשונו: ובשיבולת שועל פירוש 'סיגאלא', ויש אומרים 'ווינה' העשויה כזנב השועל.
מכל מקום לדעת רוב הראשונים שבולת שועל הוא האוינ"א, וכך היה מקובל בישראל בכל הדורות, שהקוואקר הוא הדגן הקרוי במשנה שיבולת שועל, וכן הוא קרוי גם בלשון העם כיום.

ברם לפני כמה עשרות שנים ניסה אחד החוקרים הנכבדים (פרופ' ר' יהודה פליקס, בספרו 'מראות המשנה') לערער על מסורת זו, וטען עליה (בהקדמה לספרו באות ד) מלשונו של רבי נתן אב הישיבה (בתחילת פירושו למסכת כלאים) שכתב "ששיבולת שועל היא מין שעורה, אלא שהשיבולת שועל מחודד משני צדדים והשעורה מארבעה צדדים". והעיר החוקר הנזכר שבמציאות אין כל דמיון בין שיבולת הקוואקר לבין השעורה, ועל כן קבע ששיבולת שועל אינה הקווקאר, אלא היא הדגן הנקרא 'שעורה דו טורית', המשמשת ליצור בירה, והיא אכן מין שעורה.
עוד סייעתא הביא לדבריו מן המבואר בירושלמי (תחילת מסכת חלה) ששיבולת שועל 'עשויה כשורה', דבר שלדעתו אינו מתקיים בקוואקר.
ברם הגר"י מרצבך זצ"ל בספרו עלה יונה (עמ' תמו, במאמר 'בכפיפה אחת') ביטל את דברי החוקר הנזכר, וציין לדברי הרמב"ם הידועים (הלכות שמיטה ויובל פרק י הלכה ו): "שהקבלה והמעשה עמודים גדולים בהוראה הם, ובהם ראוי להיתלות", ומכיוון שמסורת בידינו יותר מאלף שנים שהשיבולת שועל היא האוינ"א, והוא הקוואקר, כך עלינו להורות אפילו אם ישנן קושיות על כך. והאריך שם בטוב טעם ודעת.
גם ראש בית המדרש הגאון רבי יוסף אפרתי שליט"א האריך בעניין זה בשו"ת ישא יוסף (או"ח חלק א סי' צז), ויישב את הקושיות מדברי רבי נתן אב הישיבה ומן הירושלמי, והוסיף שאפילו אם היתה קושיא על מסורתנו מפירושו של רבי נתן אב הישיבה, עדיין אי אפשר להכריע את ההלכה כנגד רוב הראשונים. ובפרט בדבר שיש
לנו בו מסורת ברורה כל כך, שאין להטיל בה ספקות מחמת פירושים וכתבי יד שנתגלו לאחרונה.
ועיי"ש שהביא סימוכין לדבריו מדברי ערוך השולחן (הלכות פסח סימן תנג סעיף ג) ומתבואת הארץ ומחזון איש, וסיים שבאמת אין צריך לכל זה, כי בדבר זה שיש לנו קבלה ומסורת ברורה כמו זיהוי האוינ"א כשבולת שועל – אין צריך ראיה נוספת, ואפילו לחומרא אין צריך לחוש לזה.
ועוד כתב בשו"ת ישא יוסף (שם): "שוב שמעתי מפי הגאון מוהר"ר עזריאל אויערבך שליט"א בשם אחד מהמוציאים לאור של הספר מראות המשנה שלאחר הופעת הספר אמר לו מרן בעל האגרות משה שאפילו אם יביאו עוד אלף ראיות לכך – לא יוכלו לשנות את המקובל בכלל ישראל". וכתב: "כן שמעתי גם מפי עמוד ההוראה
מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א [זצ"ל], כי הדבר פשוט שהאווינ"א – קוואקר היא היא השבולת שועל שבתורה לענין חמץ ומצה, חלה, חדש, ברכת בורא מיני מזונות וכלאים, וכל המפקפק בדבר אינו אלא מן המתמיהין". ועיין עוד בישא יוסף במה שכתב בענין זה גם בסימן צח.

נסיים בדברי הגרש"ז אויערבך זצ"ל (נדפסו בספר הליכות שלמה פסח פרק ט, אורחות הלכה עמ' 326) שכתב: "אין שומעין לפרופ' פליקס שהוא שומר מצוות, ששיבולת שועל היא לא מה שקוראים העולם, ואין שומעין לו, ומברכין מזונות". עכ"ל.