הפרשת חלה מקמח קוואקר

שאלה

בביתנו מכינים עוגיות מקמח קוואקר. האם חובה להפריש חלה מעוגיות אלו?

תשובה

יש להפריש חלה מעוגיות אלו, מאחר שהקוואקר הוא הדגן הנקרא במשנה 'שיבולת שועל', והוא אחד ממיני הדגן המחויבים בחלה, וכך מקובל בישראל בכל הדורות וכן הכריעו כל רבותינו זצ"ל. על כן יש להפריש חלה בברכה ממיני מאפה העשויים מקמח קוואקר, וכמו כן יוצאים בקמח זה מצות אכילת מצה, ולחם העשוי ממנו מברכים עליו ברכת המוציא.

הבהרה: שאלה זו עוסקת במיני מאפה העשויים מקמח קוואקר. בנוגע לגרעינים הניתנים בעיסה שלמים או חצויים, אם מצטרפים לשיעור חלה, ניתן לקרוא כאן >>.

ביאורים

שנינו במשנה (חלה פרק א משנה א): "חמשה דברים חייבין בחלה, החטים והשעורים והכוסמין ושיבולת שועל ושיפון". ופירש רש"י (פסחים לה ע"א): "שיבולת שועל – 'אביינ"א', שיבולת שלה עשוי כזנב שועל". וכך פירשו רבינו גרשום (מנחות ע ע"ב) והרא"ש (בפירושו בתחילת מסכת כלאים). וכוונתם לקוואקר, המכונה בלטינית 'אוינא'. וכן עולה מדברי מהרי"ל (בתחילת הלכות מצה), שכתב ששיבולת שועל הוא האבר"ן, והכוונה לקוואקר המכונה בדומה לזה בשפה הגרמנית.

ברם המאירי (חלה שם) מפרש ששיבולת שועל הוא מין של שעורים הנקרא בלשון לעז 'שיגלי', והוא הדגן המכונה כיום 'שיפון'. ובערוך (ערך שבל ג) מובאים שני הפירושים, וזה לשונו: "ובשיבולת שועל פירוש 'סיגאלא', ויש אומרים 'ווינה' העשויה כזנב השועל".

ומכל מקום, דעת רוב הראשונים ששיבולת שועל הוא האוינ"א, וכך היה מקובל בישראל בכל הדורות, שהקוואקר הוא הדגן הקרוי במשנה שיבולת שועל, וכך הוא קרוי גם בלשון העם כיום.

לפני כמה עשרות שנים ערער אחד החוקרים (פרופ' ר' יהודה פליקס, בספרו 'מראות המשנה') על מסורת זו, וטען ששיבולת שועל אינה הקוואקר, כי אם הדגן הנקרא 'שעורה דו טורית', המשמשת ליצור בירה. והביא (בהקדמה לספרו באות ד) אסמכתא לדבריו מלשונו של רבי נתן אב הישיבה (בתחילת פירושו למסכת כלאים) שכתב: "ששבולת שועל היא מין שעורה, אלא שהשבולת שועל מחודד משני צדדים והשעורה מארבעה צדדים", וכתב שהגדרה זו מתאימה לשעורה הדו טורית, ולא לקוואקר, שאינו דומה בצורתו לשעורה כלל.

עוד הביא סייעתא לדבריו מן המבואר בירושלמי (תחילת מסכת חלה) ששיבולת שועל 'עשויה כשורה', וכתב שהגדרה זו אינה מתקיימת בקוואקר.

ברם הגר"י מרצבך זצ"ל בספרו עלה יונה (עמ' תמו, במאמר 'בכפיפה אחת') ביטל את דבריו, וציין לדברי הרמב"ם הידועים (הלכות שמיטה ויובל פרק י הלכה ו): "שהקבלה והמעשה עמודים גדולים בהוראה הם, ובהם ראוי להיתלות", ומכיון שמסורת בידינו יותר מאלף שנים שהשיבולת שועל היא האוינ"א, והוא הקוואקר, כך עלינו להורות אפילו אם ישנן קושיות על כך, והאריך שם בטוב טעם ודעת.

בשו"ת ישא יוסף (או"ח חלק א סימן צז), מיישב ראש בית המדרש הגאון רבי יוסף אפרתי שליט"א את הטענות שנטענו מדברי רבי נתן אב הישיבה ומן הירושלמי, והביא סימוכין לדבריו מדברי הערוך השולחן (הלכות פסח סימן תנג סעיף ג) ומהחזון איש, וסיים שבאמת אין צריך לכל זה, כי מאחר וכך דעת רוב הראשונים כפי שנתבאר, ועוד שיש לנו בזה קבלה ומסורת ברורה, אין לנו לעורר בזה ספקות מכח קושיות, או מחמת פירושים וכתבי יד שנתגלו לאחרונה.

ועוד כתב שם: "שוב שמעתי מפי הגאון מוהר"ר עזריאל אויערבאך שליט"א בשם אחד מהמוציאים לאור של הספר מראות המשנה שלאחר הופעת הספר אמר לו מרן בעל האגרות משה שאפילו אם יביאו עוד אלף ראיות לכך, לא יוכלו לשנות את המקובל בכלל ישראל". וכתב: "כן שמעתי גם מפי עמוד ההוראה מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א [זצ"ל], כי הדבר פשוט שהאווינ"א – קוואקר היא היא השבולת שועל שבתורה לענין חמץ ומצה, חלה, חדש, ברכת בורא מיני מזונות וכלאים, וכל המפקפק בדבר אינו אלא מן המתמיהין". ועיין עוד בישא יוסף (שם סימן צח) מה שהוסיף בענין זה.

וכן נדפס בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (בספר הליכות שלמה פסח פרק ט, ארחות הלכה הערה 326): "אין שומעין לפרופ' פליקס שהוא שומר מצוות, ששבולת שועל היא לא מה שקוראים העולם, ואין שומעין לו, ומברכין מזונות". עכ"ל.

ועל כן יש להפריש חלה בברכה מעיסת קמח הקוואקר, ולחם מקמח קוואקר ברכתו המוציא, ויוצאים בו מצות אכילת מצה.