הפרשת חלה מקמח חיטה מלא וקמח מדגנים אחרים

שאלה

כדיאטנית ויועצת תזונה, הנני ממליצה למטופליי לאפות בביתם לחם מקמח חיטה מלא, ולעיתים גם מקמחים אחרים, כגון קמח שיפון, כוסמין או שעורים. ברצוני לברר מה השיעור להפרשת חלה מקמחים אלו, והאם הוא זהה לשיעור של קמח לבן?

תשובה

השיעורים המוזכרים, לשיטת הגר"ח נאה: 1666 גרם ולשיטת החזון איש: 2250 גרם, נאמרו לגבי קמח חיטה לבן. בקמח חיטה מלא השיעור נמוך יותר, לשיטת הגר"ח נאה ניתן להפריש בברכה כבר מ-1600 גרם, ולשיטת החזון איש מ- 2200 גרם. מ-1200 גרם ומעלה יש להפריש בלא ברכה.

בקמח דגנים אחרים השיעור נמוך עוד יותר, ובביאורים כתבנו בפירוט את המשקל המחייב עבור כל סוגי הקמחים.

נדגיש שדברינו אמורים בקמח מלא אמיתי, כלומר: מדגן שנטחן בשלמותו ולא ניפו ממנו את הסובין והמורסן. אך יש שמשווקים 'קמח מלא' שאינו אלא קמח רגיל שהוסיפו לו סובין ומורסן. בקמח כזה יש אומרים שצריך להוסיף על השיעורים הנזכרים בין 7% ל-15%, כפי שיבואר בתשובה על הפרשת חלה מבצק מקמח לבן עם סובין>>.

ביאורים

כמובא בתשובות לגבי שיעור הפרשת חלה בברכה ולגבי שיעור החזון אי"ש בהפרשת חלה, שיעור הקמח המחויב בהפרשת חלה, מ"ג ביצים וחומש, נמדד בנפח, ולא במשקל. ומכיון שכך, המשקל המחויב בהפרשת חלה אינו אחיד בכל הקמחים, שכן סוגי הקמח חלוקים זה מזה במשקלם הסגולי. [כלומר: סוגי קמח שונים בנפח קבוע – שונים זה מזה במשקלם].

לכך נתכוון הרמב"ם בפירוש המשניות (חלה פרק ב משנה ו) באומרו: "אם באנו לשער מה שתכיל זאת המידה במשקל – ישתנה כפי שינוי דבר המדוד, לפי שאין כובד המשקל והשעורים והחיטים שוה, ולא מיני הקמח כולם משקלם שוה כו', והנותן שיעור חלה בשיעור המשקלים – טועה, ומקום טעותו גלוי מאד". וכן כתב התשב"ץ (חלק ב סימן רצא פרק ד): "שאין כל הקמחין שוין במשקלם".

גם במשנה מצאנו מקור לכך (בבא מציעא פ ע"א): השוכר את החמור להביא עליה חיטין והביא עליה שעורים חייב וכו' מפני שהנפח קשה כמשאוי. כלומר: נפח השעורים מרובה מנפח החיטים.

במדידות שערכנו בבית המדרש התברר שיש שהמשקל הסגולי של שאר מיני הדגן נמוך משמעותית ממשקלה הסגולי של החיטה. משקל קמח השעורה היה נמוך בכ-15%, קמח שיבולת שועל בכ-28%, וקמח השיפון בכ-16.5%. לעומתם, משקל קמח הכוסמין היה קרוב מאד למשקל קמח החיטה, והיה נמוך ממנה רק בכ-2%. [עובדה זאת תומכת בקביעה שכוסמין הם מין חיטים. יתכן אף שאין כל הפרש בין החיטה לבין הכוסמין, כי הפרש של 2% עשוי להמצא אף בין זנים שונים של חיטה].

מלשון הרמב"ם הנזכר יש לדייק שאף במין אחד גופו עלול להמצא הפרש במשקל בין מיני קמח שונים. שכתב: "לפי שאין כובד המשקל והשעורים והחיטים שוה, ולא מיני הקמח כולם משקלם שוה". כלומר גם במין אחד של דגן עשויים להמצא מיני קמח שונים. ואכן במדידות שערכנו התברר שגם בקמח החיטה עצמו יש הפרש בין קמח מלא לבין קמח לבן. המשקל הסגולי של הקמח המלא קטן משל הקמח הלבן, ואף בקמח המלא גופו מצאנו הבדל בין קמח שנטחן בטחינה דקה לבין קמח שנטחן בטחינה גסה יותר.

משום כך השתדלנו לבדוק ולמצוא את המשקל המחייב בהפרשת חלה, עבור כל מין קמח. מכיוון שצורת המדידה לשיטת הגר"ח נאה שונה מצורת המדידה לשיטת החזון איש באופן דחיקת הקמח בכלי המדידה (כמבואר בתשובות הקודמות), ערכנו מדידות נפרדות עבור שתי השיטות, ולהלן הממצאים:

שיעור הפרשת חלה בברכה מקמח חיטה מלא: לשיטת הגר"ח נאה ניתן להפריש בברכה מ-1600 גרם בערך, ולשיטת החזון איש ניתן להפריש בברכה מ-2200 גרם בערך. מ-1200 גרם ואילך יש להפריש בלא ברכה.

בשאר הדגנים בדקנו רק קמחים מלאים (כפי המצוי בשוק). המשתמש בקמח לבן ממינים אלו יפחית מן השיעורים הבאים כ-50 עד 60 גרם.

שעורה: לשיטת הגר"ח נאה מפרישים בברכה מ-1419 גרם, ולשיטת החזון איש מ-2084 גרם. הפרשה בלא ברכה החל מ-1050 גרם.

כוסמין: לשיטת הגר"ח נאה מפרישים בברכה מ-1640 גרם, ולשיטת החזון איש מ-2205 גרם. הפרשה בלא ברכה החל מ-1175 גרם.

שיבולת שועל: לשיטת הגר"ח נאה מפרישים בברכה מ-1197 גרם, ולשיטת החזון איש מ-1805 גרם. הפרשה בלא ברכה החל מ-890 גרם.

שיפון: לשיטת הגר"ח נאה מפרישים בברכה מ-1391 גרם, ולשיטת החזון איש מ-2031 גרם. הפרשה בלא ברכה החל מ-1040 גרם.

מכיוון שגם באותו מין דגן עלולים להיות הבדלים מסוימים בין זנים שונים ובין טחינות שונות, כמבואר לעיל, וכמו כן יש הבדל בין קמח המובא מחו"ל לקמח מן הארץ, וכן בין קמח שנשמר בהקפאה לבין קמח טרי, ראוי להחמיר לעניין הברכה ולהוסיף עד שיעור של 50 עד 100 גרם על השיעורים הנזכרים.