תגיות קשורות

שאלה

לאחר שבקידוש שנערך בבית הכנסת התעורר ויכוח על הפרשת חלה מקוגל אטריות רציתי לברר האם צריך להפריש חלה מקוגל אטריות ומה לגבי הפרשת חלה מפסטות מקרונים פתיתים וכיו"ב?

תשובה

נחלקו הפוסקים האם צריך להפריש חלה מקוגל אטריות יש הסוברים שהוא פטור מהפרשת חלה משום שבתחילה בישלו אותו, ולאחר מיכן שאפו אותו כבר אין עליו תואר לחם. ויש הסוברים שצריך להפריש ממנו חלה בלא ברכה לפי שחוששים שיש לו תואר לחם כיון שאפו אותו לאחר הבישול.

ביאורים

קוגל אטריות דרך עשייתו שבתחילה מבשלים את האטריות, לאחר מיכן שופכים את כל הנוזלים ומוסיפים קצת שמן ושוב אופים אותם בתנור או בסיר כמעט בלי נוזלים.

והנה לעיל הזכרנו את המחלוקת האם עיסה שתחילתה עבה ובישלוה האם חייבת או לא, וכתבנו שאפילו לדעת ר"ת שסובר שיש להפריש מעיסה שתחילתה עבה אפילו שאחר כך בישלוה, מכל מקום דעת רבינו יונה בשיטת ר"ת שאם אין תוריתא דנהמא לאחר הבישול הוא פטור מהפרשת חלה, והבאנו שדעת הפתחי תשובה שירא שמים יפריש בלי ברכה.

והנה בקוגל יש שני הבדלים מעיסה מבושלת או איטריות רגילים, והם: א. שהקוגל לאחר הבישול שלא האיטריות רגילים לאפות אותו בתנור או לבשל אותו בסיר בלי נוזלים ויש כאן לכאורה אפיה שמחייבת גם לא לפי דעת רבינו תם. ב. שאיטריות גם לאחר בישולם אין להם תואר לחם כיון שהם מופרדים לעצמם, ואילו בקוגל לאחר האפיה כל האיטריות מתחברים עד שנעשו למאפה אחד שבדרך כלל רגילים לחותכו בסכין שזה סימן שיש כאן תוריתא דנהמא.

אמנם הגם שהקוגל שונה בשני ההבדלים הנ"ל נחלקו הפוסקים האם קוגל חייב בהפרשת חלה, דעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל (שש"כ פנ"ד הערה סה ובמנחת שלמה ח"ג קנח אות טז) שהקוגל פטור מהפרשת חלה והטעם שאפילו שאין הבישול שמבשלים את האיטריות בפעם השניה עם ביצים ושמן נחשב לאפיה אלא עדיין שם בישול עליו שדינו כתבשיל. וכן כתב בספר חידושים וביאורים ברכות לז: שהבישול שמבשלים את האיטריות עם ביצים אינו ענין של אפיה כיון שלא נעשה עיסה אלא שמי ביצים מחברים אותם ואינו ענין כלל לאפיה. ובספר אבן ישראל להגרי"י פישר זצ"ל חלק ז סימן מב כתב שאינו נחשב לאפיה כיון שמוסיפים בו כמות של שמן, וא"כ עדיין דינו כבישול ולא כאפיה ורק אם נותנים מעט שמן כדי שלא ישרף מיקרי אפיה כמבואר במגן אברהם סימן קסח ס"ק לא שמעט משקה שמושחין בו את האילפס שלא ישרף העיסה לא נקרא בישול.

וכן לגבי ההבדל השני שקוגל נחשב שיש לו תוריתא דנהמא הורה הגרש"ז אויערבך שאין לו שם של תוריתא דנהמא ובישא יוסף ביאר וכ' שאולי כוונתו שתוריתא משמעותה עיסה אחת ואילו בקוגל האיטריות אין לו שם עיסה.

 אמנם דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל קובץ תשובות חלק ג סימן ל שקוגל שמבשלים אותו בלא הרבה נוזלים נחשב כאפוי ויש עליו שם לחם, ודינו כחלוט שלבסוף נאפה, והוכיח כן מדברי המאירי בפסחים לו ע"ב ד"ה עיסה שמאכל שחלטו ואחר כך אפאו דינו כאפוי ואפילו שהיה ראוי לאוכלו לאחר הבישול.

ועיי"ש שהביא שיש שהקשו על זה מהרמב"ן במלחמות (פסחים פ"ב) שמבואר מדבריו שדבר שמבושל והוא ראוי לאכילה אף שאופין אותו אחר כך אין שם אפיה עליו ואין לו דין לחם. ודחה הגרי"ש טענה זו, חדא שהטור והשו"ע לא כתבו שאפיה אחר בישול לא כלום הוא. והביא את לשון המאירי פסחים לו שכתב כל שנתבשל אם חזר ואפאו חזר לחיובו.. אלא כל שבאילפס או מבושל וחזר ואפאו חייב בחלה ומברכים עליו המוציא ויוצא ידי חובתו בפסח. והוסיף שגם הרמב"ן עצמו בהלכות חלה לא חילק שאפיה אחר הבישול לא מהני לחייבו בחלה ולהחשיבו ללחם עיי"ש באריכות.

והנה גם לשיטת המחייבים מצינו סיבה אחרת לפטור את הקוגל מהפרשת חלה והוא מה שכתב בשו"ת מנחת יצחק חלק ח סימן קח שכיון שהפרישו חלה בבית חרושת מהאיטריות א"כ כבר נפטרו מחלה, וכן כ' בקובץ מבית לוי יו"ד שההפרשה של המפעל פוטרת את כל מה שיעשו אחר כך.

אמנם דחה הגרי"ש אלישיב בתשובותו שכל מה שהפרישו במפעל הועיל רק לדעת רבינו תם שיש כבר חיוב בעיסה עבה שעומדת לבישול אך לדעת הר"ש והראשונים לא היה חיוב חלה רק לאחר האפיה ולכן לא מועיל מה שהפרישו קודם.

והנה המנחת יצחק כתב לדמות דין הפרשה בבית חרושת מאיטריות שכמו שמצינו בירושלמי שכאשר דעתו לאפות מעט יש להפריש חלה אפילו אין במעט שיעור חלה, ה"ה בבית חרושת יש חיוב להפריש חלה כיון שיש איטריות שדעתם להגמר באפיה.

ובשו"ת ישא יוסף חלק ב זרעים סימן … עמוד קפד השיב על טענה זו שמה שמצינו בירושלמי עיסה שעומדת לבישול ולאחר מיכן נמלך לאפות ממנה שאז היא חייבת מדרבנן ואפילו אם רק אפה קצתה חיישינן שמא ימלך ולכן היא חייבת, אבל כשעושים בבית חרושת את העיסה הם עושים אותה על דעת הקונים ורובן הולכות לבישול

ואין הם חוזרים בהם מדעתם לבשל, והיכן מצינו שעיסה שדעתה לבשלה ואכן בושלה שתועיל הפרשתה בהיותה עיסה לפטור את העיסה שנאפת בסוף. גם באבן ישראל השיב על דבריו עיי"ש. ועי' בזה הרחבה בס' משפטי ארץ חלה פרק א הערה 27.