שאלה
אני מוסרת שעורי אפיה לתלמידות. בשיעור אנחנו בצק בכמות של 3 ק"ג ומעלה, וכל בת לוקחת חתיכת בצק קטנה לאפות בביתה. האם צריך להפריש חלה מהבצק?
תשובה
אם מחלקים את הבצק, וכל אחת מהתלמידות מקבלת בצק שהיא פחות משיעור חלה, וגם לא נשאר אצל המורה עיסה כשיעור הלה, העיסה פטורה.
אבל אם נשאר ביד המורה בצק כשיעור חלה, צריך להפריש חלה בברכה על החלק שנשאר בידי המורה, וגם העיסות שחילקו לתלמידות יש להפריש עליהן חלה מספק, ויותר טוב להפריש חלה מהחלק שנשאר אצל המורה, ולכוון לפטור את כל העיסות.
ביאורים
כפי שנתבאר בשאלה לגבי העושה עיסה על מנת לחלקה הבצק פטור מן החלה, ולדינא נקטינן דאפי' אשה אחת שעשתה עיסה כדי לחלקה פטור.
וכפי שכבר צוין נחלקו האחרונים באיזה אופן פטור העושה על מנת לחלק, והכרעת רוב האחרונים דכשעושה לחלק לאנשים אחרים לפני האפייה, דהיינו בעודה בצק, העיסה פטורה. וכיון שבדעתה לחלק לתלמידות לכל אחת חתיכה בעודה בצק, העיסה פטורה.
אמנם אם תשאר ביד המורה כשיעור חלה, אז חלקה וודאי חייבת, ואף אם לא היה ידוע מראש איזה חלק מהעיסה תישאר בידה, ואף אם אין ברירה, מכל מקום כיון שנשאר אצלה שיעור חלה, חלקה חייבת, דהרי אף העושה עיסה על מנת לחלקה, ובסוף לא חילקה העיסה חייבת, דאין העיסה פטורה אלא כשהיה על דעת לחלקה, ובסוף אכן חילקו את העיסה, וכמו שכתב הרמ"א (סימן שכו סעיף ד) בפטור על מנת לחלק "באדם אחד שעשה ב' קבין ודעתו לחלקם, וחילקם". וכן כתב בהדיא מהר"י קורקוס (פרק ז הלכה ח).
ונסתפקו האחרונים (חלת לחם, סימן ה סעיף יא, מנחת שלמה סימן סח, מקדש מעט בסי' שכו ס"ק ט) האם עיסה שיש בו יותר משיעור חלה, שעשאה על דעת לחלק, וחלק אחד ישאר כשיעור חלה, וחלק השני יהא פחות משיעור חלה, האם גם החלק שאין בו שיעור חלה מתחייב, כיון שנטפל להעיסה החייבת, או כיון שהיה על דעת לחלק וחלק זו פחות מכשיעור חלה, הרי היא פטורה.
ויש שדייקו מלשון המשנה (פרק א משנה ז), "נשים שנתנו לנחתום לעשות להן שאור אם אין בשל אחת מהן כשיעור פטורה מן החלה", משמע דרק אם אין בשל אחת מהם כשיעור פטור, אבל אם יש באחת כשיעור, אף שאין לכולם כשיעור הכל חייב. ובחלת לחם דייק עוד מהירושלמי (פ"א ה"ה), וכן מדברי התרומת הדשן והמהרי"ל שהביא הרמ"א בסי' שכד סעיף יא דגם בכהאי גוונא חייב.
אמנם מכמה ראשונים משמע שאין כל העיסה מתחייב אלא אם כן אינה מתחלקת כלל, וכן משמע מפירוש המשנה להרמב"ם שכתב "וכן נשים שנתנו לנחתום לעשות להן שאור ויש בשל כל אחת ואחת שעור חלה חייב בחלה, ואם אין בשל אחת מהן כשעור פטורה מן החלה". וכן משמע מלשון הרשב"א (שער ב הלכה ב) והתשב"ץ (סימן רצא) דחייב רק אם יש לכל אחת כשיעור.
ובשו"ת צמח צדק (יו"ד סימן רלה) ובתורת הארץ (פרק ד ס"ק קא) נסתפקו בזה, ומצדדים דאם יש ברירה החלק הקטן פטור. וכן פסק במקדש מעט סי' שכו. אמנם בחלת לחם (סימן ה) פסק דהכל מתחייב, ואף אם ס"ל דיש ברירה בדרבנן, הוא רק משום ספק, ובנידון דידן כיון דיש ספק על איזה חלק עומד להתחלק, אז כל העיסה מתחייבת כמו בנחתום.
וכן בשו"ת מנחת שלמה (סי' סח בהערה) מצדד דהכל מתחייב ע"פ הסברא שכתב דכל מה שעל מנת לחלק פוטר הוא משום דחסר בחשיבות השם לחם שהוא רק בשיעור ה' רבעים, משא"כ כאן דיש חשיבות בעיסה, לא איכפת לן מה שחלק מהעיסה מתחלקת, והקטן נטפל לגדול. ועוד דן לחייב את הכל, דאם אמרינן דאין ברירה, נמצא דיתכן שהחלק שהופרד בסוף, לא היה החלק שהיה עומד להתחלק בשעת גלגול, ולכן צריך להפריש גם על החלק שהופרד.
ולדינא מסיק בחלת לחם (שם סעיף יא) אף דנראה דחייב "אמנם למעשה אני חוכך בזה, יען לא מצאתי בדברי הפוסקים". וכן במנחת שלמה (שם) נשאר בזה בצ"ע, ולכן מספק יש להפריש חלה בלא ברכה.
ולכן למעשה יש להפריש חלה על הכל מספק, אך אין להפריש מחלק שמחלקים להתלמידות לפטור את הכל, דשמא הם פטורים, ונמצא דמפריש מחיוב על הפטור.
ועיין במנחת שלמה (שם) דדן עוד דאם נחוש להנ"ל דאין ברירה, אין להפריש מהחלק הנפרד גם מיניה וביה, דיתכן דחלה מהעיסה שהופרד הוא פטור וחלק חיוב.
ולצאת מידי כל חשש אפשר להפריש מהחלק שנשאר אצל המורה, דחייב ממ"נ, דהרי גם אם אין ברירה, וזה החלק שעמד להתחלק, מ"מ כיון דבסוף לא חילקה הרי העיסה חייבת, ולפטור את כל העיסות.
