שאלה
החלטתי להכין חלות עבור כל ילדי הנשואים. הכנתי עיסה גדולה שיש בה שיעור הפרשת חלה, אולם לאחר האפייה כל משפחה תקבל כמות קטנה. האם עלי להפריש חלה?
תשובה
העיסה חייבת בהפרשת חלה, ויש אומרים להפריש את החלה בלא ברכה.
ביאורים
העושה עיסה על מנת לחלקה, פטורה מן החלה. יש אומרים דרק בשנים שעשו עיסה ביחד על דעת לחלקה פטורה, אבל אשה אחת שעשתה עיסה על מנת לחלק חייבת, דחיישינן שמא תמלך ולא תחלק וכמו דאיתא במשנה הכי לגבי נחתום, וכן דעת הראב"ד (פרק ו הלכה יט) וכן משמע דנקט הרשב"א לדינא (פסקי חלה שער ב). ולדינא דעת רוב הראשונים דרק בנחתום חיישינן שמא ימלך, אבל בשאר אדם העושה על מנת לחלק פטורה, וכן דעת הרמב"ם, וכן פסק בשולחן ערוך (סימן שכו סעיף ב) ועיין ביאור הגר"א (שם סק"ז) דלא נקטינן כהראב"ד "דחלקו עליו הכל קמאי ובתראי".
ועיין חזון איש (יו"ד קצח סק"ד) דמצדד דבאשה אחת שעושה עיסה על דעת לחלק לאחרים במתנה לכו"ע חייב בחלה, דחיישינן שמא ימלך כמו בנחתום, ורק בשותפין שעשו ביחד ע"מ לחלק פטורין. אמנם בכל הפוסקים וכן מלשון הרמ"א (שם) מבואר דס"ל דגם באשה שעשתה על דעת לחלק במתנה העיסה פטורה.
ונחלקו רבוותא בפטור על מנת לחלק האם זה רק כשדעתו לחלק לכמה אנשים, או גם באופנים מסוימים כשמחלק לעצמו, ולדינא דעת רוב הפוסקים דהעושה עיסה על מנת לחלק אינו פטור אלא אם בדעתו לחלק לאנשים אחרים, וכן פסקו הש"ך (סימן שכו סק"ה) הלבוש (שם סק"ב) והפרישה (שם סק"ג), והגר"א (שם סק"ז) וש"פ.
ובבית יוסף (סימן שכו) דן האם פטור דהעושה עיסה על מנת לחלק הוא רק כשדעתו לחלקה לפני האפיה, וכדמשמע לשון הירושלמי "חעושה עיסה על מנת לחלקה בצק, פטורה מן החלה". או גם כשדעתה לחלקה לאחר האפיה. ודייק מדברי הסמ"ג דמשמע דגם בדעתה לחלקה לאחר אפיה פוטר.
ולענין דינא נקטינן דאינו פטור אלא כשדעתו לחלקה בצק, וכמו שכתבו הר"ש והרא"ש על המשנה דהפטור הוא כשמחלק הבצק לכמה עיסות, וכתב הב"י דגם בדעת הסמ"ג אפשר לפרש דצריך לחלקה בעודו בצק. וכן פסק בשו"ע (שם) "דהעושה עיסה לחלקה בצק פטורה". וכתבו הש"ך (סק"ה) והט"ז (סק"ב) "דאם אין דעתו לחלקה בצק, אע"פ שדעתו לחלקה לאחר אפיה חייב".
ולפי האמור בנידון דידן דעושה בצק כדי לעשות חלות ולחלקה אח"כ לכמה משפחות, אף שנקטינן דגם באשה אחת שעשתה בצק לחלקה במתנה לאחרים העיסה פטורה, זה דווקא אם מחלקה בעודו בצק, אבל כיון שחילוק המשלוח מנות לכמה אנשים הוא רק לאחר אפיה, העיסה חייבת בחלה.
אמנם בשו"ת ארץ צבי (סימן מט) נסתפק בזה וז"ל "ובההוא ענינא מסופקני לפי מה דקיי"ל להלכה דעושה עיסה על דעת לחלקו בצק פטורה, היינו דעתו לחלק לאחרים וכמו"ש כל רבותינו האחרונים ז"ל, איך הדין אם דעתו לחלקו בצק, אף שאינו נותן לאחרים עד לאחר אפיה, אם זה נחשב על דעת לחלק, וזה מצוי הרבה פעמים דבעה"ב אופה חלות ושולח מהם חלות לבנו הדר באותו העיר או לחתנו שאין סמוכין על שולחנו, ובכל אחד לבדו ליכא שיעור חלה, ומחלקה לחלות קודם אפיה אך שולח להם לאחר האפיה".
ודייק מדברי הרע"ב (פרק א משנה ז) דהטעם שנחתום שעשה שאור לחלק חייב בחלה, "שדעתו אם לא ימצא קונים שיעשנו עיסה ויאפה אותה כולה כאחת". ולכאורה למה הוצרך לומר שיאפה כולה כאחת, והרי אפי' לא יאפנו כאחת, כיון שלא ימצא קונים לפני האפיה, ולכן מחלקה רק לאחר אפיה, אינו פוטר, ומשמע מזה דכיון שמחלק לחלקים בעודה בצק, אף שאינו נותן לאחרים עד לאחר אפיה גם כן הוי בכלל הפטור דעל מנת לחלק.
וע"פ זה כתב "ולפי זה צ"ע על מה סמכו העולם שאופין שיעור חלה מצוצמם ושולחין ממנה לצאצאיהם הדרים באותו העיר, והם רגילים בכך בכל שבוע, וא"כ דעתם לכך בשעת גלגול, א"כ איך מברכין על הפרשת חלה, כיון דהוי ע"ד לחלק, ולענ"ד ראוי להזהיר על זה שאם אין בחלקם הנשאר אצלם כשיעור חלה יפרישו חלה בלא ברכה".
ובשו"ת מנחת יצחק (ח"י סימן קב) דן בשאלה זו, וז"ל השאלה "אשה לשה חלה כל ערש"ק שיעור חלה, כדי שתוכל לברך, ודרכה לשלוח מהעיסה זו חלות לבני' ובנותי' מכיון שא"א לה לאכול כל העיסה, אי שפיר למיעבד הכי". ויעו"ש שהביא את דברי הארץ צבי הנ"ל, ונראה שחשש לזה דינא דבכהאי גוונא יש להפריש בלא ברכה, וכן מצדד במקראי קודש (פורים סימן מא) להפריש בלא ברכה, ויש שכתבו כן בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל.
אולם מנהג העולם אינו כן, וכמו שהעיד בשו"ת ארץ צבי הנ"ל, וכדמשמע מסתימת כל האחרונים דעל דעת לחלק בצק היינו כשמחלק את העיסה לאחרים בעודה בצק, אבל מה שמחלק לככרות, ומחלק לאחרים אחר האפיה, הוי בכלל עד לחלק לאחר אפיה דאינו פוטר.
ומה שדייק מדברי הרע"ב שכתב 'שיאפה כולה כאחת' יש לומר דאין הכוונה שיאפה את כל העיסה בככר אחד, אלא שיאפם כולם ביחד בלא שיחלקם, דלא יחלקם אלא אחר האפיה, ולכן אינו פוטר בין אם אפה בעיסה אחת גדולה, ובין אם חילקם לככרות, וא"כ אין מזה ראיה נגד משמעות האחרונים והמנהג דגם בכהאי גוונא יש להפריש חלה, וכן מוכח בספר שערי צדק להחכמת אדם (שער מצוות הארץ פרק יד בבינת אדם סק"ד) דבאופן זה חשוב על מנת לחלק לאחר אפיה, וכן פסק הגר"ש וואזנר זצ"ל (מבית לוי, יו"ד, עמ' שנו) דיש להפריש חלה בברכה.
