תגיות קשורות

שאלה

קיבלתי משכני מצה עשירה שעשויה רק מקמח ומי פירות בלא שתהיה אפילו טיפת מים. האם צריך להפריש חלה עם ברכה ממצות אלו? ומהי כמות המים או א' מז' משקין שיש לערב בעיסה  כדי להתחייב בברכה?

תשובה

עיסה שנילושה בלי מים אלא עם יין או מיצי פירות או חלב או שמן או ביצים לדעת השו"ע חייבת בחלה, וכך נוהגים בני ספרד לעומת זאת כמה מן הראשונים סוברים שעיסה זו פטורה מהפרשת חלה, ויש מהפוסקים שחששו לדעתם ופסקו שיפריש בלי ברכה וכן מנהג בני אשכנז.

אמנם גם לשיטה זו יש חילוק, שאם העיסה נעשית רק עם מיצי פירות או שמן [לא שמן זית] או עם ביצים יפריש בלי ברכה, אך אם היא נילושה עם יין או עם שמן זית או דבש דבורים יפריש בברכה.

יש להדגיש מה שנפסק להלכה בשו"ע שראוי שלא לעשות עיסה ממי פירות לבד כדי שלא להיכנס לספק ברכות. עבר ועשה עיין בביאורים כיצד יפריש חלה.

נחלקו האחרונים מהי כמות המים שיש להוסיף כי להפריש בברכה לכו"ע, יש מן האחרונים שמחלקים בין עם מערב מים לבין אם מערב שאר משקים, שאם מערב שאר משקים צריך שהרוב יהיה משאר משקים ומעט מי פירות, אכן אם מערב מים אפילו עירב כל שהוא מפריש בברכה. ויש אומרים שגם אם מערב במים, צריך שהרוב יהיה מים ורק מעט מי פירות ואז יפריש בברכה, ויש אומרים שאין צריך רוב אלא שיערב כמות חשובה של מים שהיא חלק נכבד מהעיסה.    

ביאורים

המשנה (חלה פרק ב משנה ב) אומרת עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה. וכתב הרא"ש בהל' חלה (סי' ) שאע"פ שסתם משנה כאן מחייבת עיסת מי פירות, מכל מקום דין זה תלוי במחלוקת האם מי פירות מחברים לטומאה, ובזה מצינו מחלוקת במשנה בטבול יום (פרק משנה ד) שלחד מ"ד עיסה שנילושה במי פירות ונגע בה טמא אינה מטמא את כולה אלא רק את מקום מגעו, והטעם משום שמי פירות לא מחברים את העיסה להיות עיסה אחת.

וכתב הרא"ש שמכיון שמצינו בירושלמי בחלה (פרק ב הלכה א) שכמה מן האמוראים סברו כך בדעת רבי עקיבא שהלכה כמותו שמי פירות אינן מחברים, לכן יש להזהר שלא ללוש במי ביצים לבד בלא תערובת מים כדי לצאת מן הספק.

ובדעת הרמב"ם מצאנו מחלוקת שהרמב"ם (בכורים פרק ו הלכה יב) כתב עיסה שנילושה ביין או שמן או דבש וכו' כל אלו חייבין בחלה. והנה ממשמעות דבריו שנקט דוקא יין שמן דבש מבואר שסובר שבעינן אחד מז' משקין שסימנן י"ד שח"ט ד"ם [ר"ת: יין, דבש, שמן, חלב, טל, דם, מים] אבל מי פירות לחוד לא מחברים וכדעת כל הני אמוראי בירושלמי בחלה. וכן כתבו הרש"ס והקרית ספר והב"ח (יו"ד סי' שכט) ועוד אחרונים.

אמנם הכסף משנה הבין שדעת הרמב"ם שמי פירות חייבים בחלה, ובבית יוסף שם הביא שהרא"ש שאל להרשב"א האם דחינן סתמא דמשנה שמי פירות חייבים מפני הירושלמי. ובתשובות הרשב"א (סי' תסד) השיב שמסתברא שהמשנה עדיפא מהברייתא, וסיים הב"י שכיון שהרמב"ם והרשב"א מסכימין לדעה אחת יש לחייב עיסה שנילושה במי פירות בלי מים כלל בחלה. אמנם כאמור האחרונים הקשו על דברי הכסף משנה והב"י, ונקטו שדעת הרמב"ם שמי פירות פטורים מחלה.

ולהלכה השו"ע (סימן שכט סעיף ט) פסק שעיסת  מי פירות חייבת בחלה. והש"ך (ס"ק ט) כתב שכיון שהרא"ש פוטר והרע"ב הסתפק לכן יש להפריש בלי ברכה, או שיניח עיסה זו שנילושה במי פירות אצל עיסה שלא הורמה חלה ויפריש חלה מעיסה שלא הורמה חלתה גם על זו שנילושה במי פירות.

מאידך מנהג בני ספרד להפריש בברכה וכדעת השו"ע ולא חשו לדברי הש"ך וכמבואר במטה יהודה ובשולחן גבוה ובמאמר מרדכי סי' תסב ועוד אחרונים.

אך בודאי שלכו"ע לכתחילה אין לעשות בצק ממי פירות בלבד [יש להדגיש שאם נותנים מים במי פירות אפילו קצת הדין שונה וכיבואר בתשובה הבאה] כדי שלא להכנס לספק בענין ברכות, וכמבואר בשער הציון (סי' תסב ס"ק כז).   

והנה מלבד הטעם שהביא הרא"ש להזהר לא ללוש עיסה ממי פירות בלבד, ישנו טעם נוסף שלא להכין עיסה כזו והוא משום שאין לו מה לעשות עם חתיכת החלה שהפריש, ונביא את דברי הבית יוסף (סי' שכט) שכתב בשם הסמ"ק (סימן ריט) וז"ל "רבינו נתנאל היה מקפיד במי ביצים כשהיו לשים העולם שיעור חיוב חלה, מפני שהיא טהורה שמי פירות אין מכשירין ומה יעשה בחלתה וכו', מכל מקום כיון שנילושה בביצים שלא הוכשרה בשום משקה אינה מקבלת טומאה וא"כ מה יעשה מחלתה. לשורפה אינו יכול כיון שהיא טהורה, וגם לאוכלה אינו יכול כיון שאין רובן טהורים, ומיהו היה יכול ליתנה לכהן קטן כדאיתא בבכורות (כז, ע"א) עכ"ל. וסיים הבית יוסף ונכון לערב עם הביצים מים או יין או שמן זית או דבש דבורים כדי שתהא מוכשרת על ידיהם, והוה ליה חלה טמאה, ונשרפת. 

וכך פסק השו"ע להלכה (יו"ד סי' שכט סעיף י) יש ליזהר מללוש במי פירות שאינם משבעת משקים אלא א"כ יערב עמהם אחד משבעה משקים.

אמנם למעשה לפי מה שמצוי כיום בארץ ישראל שלותתים את החיטים קודם טחינתם במים, א"כ לעולם הוכשרו לקבל טומאה, אך בקמח המיועד למצות [שזה נידון השאלה] מצוי חשש זה שכן אין לותתים את החיטים במים קודם טחינתם. אלא שלמעשה יש להזהר שלא ללוש עיסה במי פירות מחמת הספק האם מברכים על הפרשת חלה כמוזכר בנידון הראשון וכמו שכתב השער הציון סימן תסב ס"ק כז.

אם כבר עשה עיסה רק ממי פירות כתב הש"ך (סימן שכט ס"ק ט) שיניח עיסה זו שנילושה במי פירות בלבד אצל עיסה שלא הורמה חלתה, ויפריש חלה מעיסה שלא הורמה חלתה גם על זו שנילושה עם  מי פירות.  ובמקדש מעט (שם ס"ק יח) ביאר שילוש עיסה קטנה עם מי פירות ומים, ואת אותה עיסה יצרף על ידי שישיך אותה לעיסה של המי פירות, ויפריש חלה מהעיסה שעשה עם המים ויוכל לשורפה.

כמות המים המחייבת בברכה

לגבי הנידון כמה מים יש להוסיף כדי שלא תיחשב עיסה של מי פירות ויהיה מותר לעשותה לכתחילה ואף לברך על הפרשתה, מצינו בזה מחלוקת באחרונים

השער המלך (פרק ו מהל' ברכות הל' א ד"ה ועי' בטור) כתב שיש חילוק בין אם לש עיסה של מי פירות במים לבין לש עיסה בשאר המשקים, אם לש עיסה של מי פירות עם שאר משקים, צריך שהרוב יהיה משאר משקים ומעט מהמי פירות ואז יוכל לברך על הפרשת חלה אבל אם לש עיסה במי פירות ומוסיף אפילו כל שהוא מים [וכלשונו אפילו טיפה אחת] יכול לברך על ההפרשה.

המקור לחילוק בין מים לשאר משקים הוא מדברי הרמב"ם (טומאת אוכלין פרק טז הל' ד לענין הכשר טומאה שכתב וז"ל "וציר טהור שנפל לתוכו מים כל שהם הרי הכל משקה ומכשיר ומתטמא טומאת משקין, לפיכך חזקתו טמא. נפל לתוכו יין דבש וחלב הולכין אחר הרוב. וכן מי פירות שנתערבו בשאר המשקין הולכין אחר הרוב. נתערבו במים כל שהן הרי הכל משקה ומתטמא טומאת משקין ומכשיר". ומבואר שרק אם התערבו עם המי פירות שאר משקים הולכים אחר הרוב אבל אם התערבו מים אפילו כל שהן הם מכשירין ומטמאין. ולמד השער המלך שהוא הדין לגבי חלה שאם התערב בעיסה של המי פירות אפילו טיפה אחת של מים, כבר נחשבת חיבור להחשב עיסה וחייבת בחלה ואפשר לברך על הפרשתה לכו"ע.

דברי השער המלך הובאו בהגהות רע"א על השו"ע (סימן שכט) וכן בפתחי תשובה (שם). גם בעל החלת לחם ( ) דימה את דין חיבור בטומאה לחיוב חלה, וגם לדבריו מים כל שהוא נחשב חיבור לטומאה וכן לחלה.

על דברי החלת לחם הקשה הדרך אמונה (בכורים פרק בהה"ל ד"ה עיסה) דמנא ליה לדמות שגם חיוב חלה דומה להכשר טומאה, ואולי בחלה צריך שיהיה כמות מים שיש בה כדי ללוש את העיסה, עיי"ש.

והנה הראב"ד (בהלכות טומאת אוכלים שם) פליג על הרמב"ם וס"ל שגם במים בעינן שיהיה רוב מים. וכתב האור שמח (בכורים פרק ו הל' יב) שדין חלה דומה לדין טומאה בחיבור עיסה ונקטינן כהראב"ד. ולפי דבריו צריך רוב מים כדי להפריש חלה בברכה.

אך משמיה דהגרי"ש אלישיב זצ"ל מסרו שדעתו הייתה שאם נתן בעיסה כמות מים שהיא חלק נכבד מהעיסה כבר יוכל לברך ואין צריך שיהיה רוב מים כמו שכתב האור שמח.