שאלה
בביתנו מכינים בייגל אמריקאי באופן זה: מכינים עיסה עבה, בדומה לעיסה של לחמניות, מבשלים אותה דקות ספורות בתוך מים רותחים, ואחר כך אופים בתנור. האם בייגל כזה חייב בחלה?
תשובה
יש להפריש מבייגל זה חלה בברכה. מכיון שחולטים אותו במים חמים רק זמן קצר מאד, אין חליטה זו משנה את הגדרתו כמאפה, ועל כן יש להפריש ממנו חלה בברכה.
ביאורים
בגמרא ביבמות (דף מ ע"א) נאמר: "חלוט (בצק שנחלט ברותחין) מצה היא. למאי הלכתא, לומר שאדם יוצא בה ידי חובתו בפסח. אף על גב דחלטיה מעיקרא, כיון דהדר אפייה בתנור, לחם עוני קרינא ביה ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח". מבואר שהחליטה עצמה דינה כבישול ולא כאפיה, אך מכיון שחוזרים ואופים אותו, נחשב לחם.
ומקשים התוספות (שם ד"ה כיון) שבברייתא בפסחים (דף לו ע"ב) שנינו לחם עוני פרט לחלוט, לומר שאין יוצאים בו ידי חובת מצה. ותירצו בתירוצם הראשון שבפסחים מדובר שלא חזרו ואפו אותו בתנור לאחר החליטה. וכך תירץ גם בעל המאור (פסחים דף יא ע"א מדפי הרי"ף), כפי שביאר מהר"ם חלאוה (פסחים לו ע"ב) את דבריו.
אבל הרמב"ן במלחמות (פסחים שם) תירץ שבפסחים מדובר בחלוט של בעלי בתים, שנחלט כל צרכו ונעשה ראוי לאכילה על ידי החליטה, ובאופן זה אפילו חזרו ואפו אותו אינו מקבל שם לחם, ואילו ביבמות מדובר בחלוט של עניים, שחולטים רק מעט ונותנים בתנור, ואינו נעשה לחם רק בתנור, לכן יוצאים בו ידי חובת מצה.
ומעתה אילו היה הבייגל נחלט ברותחין כל צרכו, והיה נעשה בכך ראוי לאכילה, היה דינו תלוי לכאורה במחלוקת התוספות והרמב"ן. שלדעת התוספות דינו כלחם, שהרי התוספות לא חילקו כלל בין אם נחלט כל צרכו או לאו, ומשמע מדבריהם שבכל אופן אם חזר ואפה נחשב כלחם, ואילו להרמב"ן באופן כזה שכבר הועילה לו חליטתו לעשותו ראוי לאכילה אינו נעשה לחם אפילו אם חזר ואפאו.
ובאופן זה הלכה כדעת התוספות, שכן משמע מסתימת לשון השולחן ערוך (אורח חיים סימן קסח סעיף יד):
"חלוט שאח"כ אפאו בתנור פת גמור הוא ומברך עליו המוציא". וכן דעת המאירי (פסחים שם) וכן מבואר בשאילתות דרב אחאי גאון (פרשת צו סוף שאילתא עז) וכן כתב רבינו ישעיה בספר המכריע (ערך סג).
וכן כתב החזון איש (אורח חיים סימן כו ס"ק ט): "עיסה שנתבשלה או נטגנה וכו', חזר ואפאה נראה דהוי לחם גמור כו', וכל שכן כשחלטה ואפאה [כמבואר תוס' שם לו ע"ב ד"ה פרט]". ומסיים החזו"א: "והלכך הלחמים העגולים שקורין בייגי"ל המצויות בינינו הנחלטין או מתבשלין קודם אפייתן, לחם גמור הוא".
אכן בבייגל המצוי כיום הדבר פשוט עוד יותר, שהרי אין חולטים אותו חליטה גמורה, אלא חליטה מועטת, ובאופן זה גם הרמב"ן מודה שנחשב לחם וברכתו המוציא, וכן עמא דבר שמברכים על הבייגל המוציא, וחייב בהפרשת חלה בברכה.
