מצוי מאוד שצריך להפריש תרומות ומעשרות מתערובת של שני מינים, או שתי שנים, או שתי דרגות של חיוב, כמו מתערובת של שני מקומות – עולי מצרים ועולי בבל, או של לקוח ואינו לקוח, או שישנה תערובת של פירות שפטורים לגמרי מתרומות ומעשרות, או שמפרישים ממוצר תעשייתי שמעורב בו כמה מינים, וכן בעיסות מצוי מאוד שמעורב בהם קמח משתי שנים או משני מיני דגן, וסומכים על כך שכאשר לוקחים מן התערובת יש בה משני החיובים / המינים, והיינו באופנים שהם ניכרים זה מזה או שיש בהם בילה. ואמנם עדיין יתכן שצריך במקרים האלו לפרש ולומר להדיא שיחול מכל מין על מינו ומכל חיוב על החיוב שלו, ובלא זה יתכן שההפרשה חלה בצורה שאינה מבוררת והטבל לא נתקן.
המאמר הבא הינו פרק מתוך קונטרס בדיני חלה שכתב הרב המחבר ונלקח משם כמות שהוא, פרק זה עוסק בתערובות המצויות היום בהפרשת החלה בעיסות שלנו ,והמשכיל יבין משם גם לגבי הפרשת תרומות ומעשרות בכל המקרים המצויים שיש בהם תערובת ומפרישים כאחת על שני מינים או על שני חיובים שונים.
רבי יוסף מאיר בלאט שליט"א
בעניין הפרשת חלה מעיסה שהיא תערובת של שתי שנים או שני מיני דגן אם בסתם חלות כל ההפרשות בתערובת מזה על זה
א. והנה בסימן א' כתבנו לגבי העיסה שמעורבת מחדש וישן או משני מיני דגן או מחיוב פטור, וכמו שמצוי היום תמיד, דאפילו לדעת הפוסקים דיש בילה בעיסה צריך לומר מפורש שתחול הפרשת החלה מכל שנה על השנה שלה ומכל מין על המין שלו, וכן לומר שיחול מהטבל שהפרשתי על הטבל שבעיסה, ואם מפרישים סתם יש לחוש שההפרשות חלו מזה על זה ולא נתקן הטבל, ולא אמרינן דדעתו של כל אדם בסתם שיחולו ההפרשות באופן המועיל לתקן את העיסה, וא"כ הוא תמיד כמי שפירש להדיא שיחול מכל חיוב על החיוב שלו.[1] ונבאר עתה את הדברים באריכות:
גרסינן בפ' מי שמת קמג,א בסוגיא דקני את וחמור א"ר ששת מנא אמינא ליה (דקני את וחמור קנה הכל) דתניא אמר ר' יוסי אין לך מר בקישות אלא פנימי שבו לפיכך כשהוא תורם מוסיף על החיצון שבו ותורם אמאי [מהני] את וחמור הוא [ועל כרחך דקני את וחמור קנה הכל ודחינן] שאני התם דמדאו' תרומה מעלייתא הוא דאמר ר' אילעא מניין לתורם מן הרע על היפה שתרומתו תרומה וכו' ע"כ.
ופירש רשב"ם [וכפי שביאר המהרש"א את דבריו] דסתם קישות חציו הפנימי מר וחציו החיצון הוא מתוק וטוב, והווי תערובת של רע ויפה, וס"ד השתא דהתורם מהרע על היפה אין תרומתו תרומה כלל, ומה שמוסיף מהחיצון ותורם הוא משום שחושש שמא יש מר בפנימי של זה טפי מאינך ואין כאן אחד מחמישים במתוק. ור' יוסי מיירי במי שתורם כרי של קישואין ואינו מפרש שיהא המתוק חל על המתוק והמר על המר [והיינו מהיפה על היפה ומהרע על הרע], אלא אומר סתם קישות זה יהא תרומה על כרי של קישואין, ואם כן חלה ההפרשה מזע"ז ונמצא דחצי מהמתוק שבכרי הופרש עליו מהמר שבקישות והוא אינו יכול לפוטרו, ואפ"ה קאמר ר' יוסי דכל הקישואין מתוקנים כראוי, ועל כרחך דהוא משום דקני את וחמור קנה הכל. ודחינן דהתם טעמא משום דבדיעבד אם תרם מהרע על היפה תרומתו תרומה, ולא משום דקני את וחמור קנה הכל.[2]
ור' אליעזר ממיץ [המובא בשיטמ"ק שם] פירש באופן אחר, דסתם קישות הוא מתוק וטוב ולפעמים ימצא קישות שהפנימי שלו הוא מר, ומשום חשש זה הוא מוסיף בתחילה על הקישות שהוא תורם מחיצון של קישות אחר כדי שיתקבץ מן החיצון שיעור תרומה בוודאי. ואמנם כשהוא קורא בסתם כפי הרגיל שם תרומה על ב' הקישות שהפריש על הכל הוא קורא שם תרומה וגם על הפנימי שבהם, וכיון שכן היכא דנמצא הפנימי מר היה ראוי שלא יהיה חצי הכרי [שהופרש עליו מהמר] מתוקן כלל שהרי מהרע על היפה לא מהני, ועל כרחך דהוא משום דקני את וחמור קנה הכל וכו.'והתוס' והרא"ש [המובא בשיטמ"ק שם] פירשו גם הם דסתם קישואין כולם מתוקים, ור' יוסי מיירי במי שתרם סתם ובדעתו היה שהקישואין מתוקים ואח"כ נמצא שהקישות שתרם היה מר, ואם כן יש לנו לומר דחצי מהכרי של הקישואין שהופרשה עליו תרומה מהפנימי המר נותר בטבלו, שהרי הוא הפריש בסתם את כל הקישות לתרומה ואם כן גם הפנימי שנמצא מר פטר כנגדו בכרי, וקאמר ר' יוסי דכשהוא תורם שנית להשלים את התרומה ייטול מהחיצון שהוא וודאי מתוק. ואמנם מלשון דכשהוא תורם וכו' דנקיט ר' יוסי משמע לגמרא דהווי התרומה השנייה מדרבנן בעלמא ומדאו' שפיר ניתקן כל הכרי בהפרשה הראשונה, [3] ועל כרחך שהוא מטעם דקני את וחמור קנה הכל, ודחי הגמרא דהטעם דההפרשה הראשונה תיקנה את כל הטבל מדאו' הוא משום דמהרע על היפה בדיעבד תרומתו תרומה ושפיר פטר הפנימי המר את חצי הכרי של הקישואין שהופרש עליו.
ומבואר אם כן להדיא מדברי רשב"ם ור' אליעזר ממיץ ותוס' והרא"ש דהתורם סתם מכרי שיש בו ב' מיני טבל שאינם פוטרין זא"ז [כגון רע ויפה למאי דס"ד בגמרא] ולא פירש שתחול התרומה מכל אחד על החיוב שלו באופן הראוי, הרי היא חלה בסתמא מזה על זה, ולא אמרינן דדעתו של כל אדם בסתם שיחולו ההפרשות באופן המועיל לתקן את הכרי וא"כ הוא תמיד כמי שפירש זאת להדיא. ואמנם לפירוש רשב"ם ור' אליעזר ממיץ מוכח דאפילו אם ידע שיש לפניו מיני טבל שאינם פוטרים זא"ז ונתכווין במחשבתו להפריש מכל טבל על מינו כראוי אפ"ה לא מהני עד שיפרש זאת להדיא בדיבורו [וכמש"כ מהרש"א שם], ולפירוש תוס' לא שמענו אלא באופן שלא ידע מכך כלל אלא תרם סתם, ומיהו ע' במהרש"א שכתב בפשיטות דוודאי גם תוס' מודים לרשב"ם בדבר זה.
ואמנם ברא"ש מבואר שנחלק על הרשב"ם בזה, וז"ל ועוד יש להקשות (על פירוש רשב"ם) היאך מדקדק הגמרא כרב ששת דשאני הכא שהוסיף על החיצון כדי שלא יקנה המר כלל וכו', ומוכח אם כן דהיכא שידע ונתכווין להדיא שיחול כראוי סגי וא"צ שיפרש בפיו. ושו"מ שכ"כ גם בתשו 'מהרי"ט ח"ב חו"מ ס' נ"ב, וז"ל אבל קשה לי טובא לפירוש רשב"ם דאיירי בתחילה כשבא לתרום וקאמר מה יעשה מוסיף על החיצון מאי פריך קני את וחמור הוא הא כיוון שמוסיף דעתיה אחיצון שיפטור את הכל ואין דעתו כלל על הפנימי שבו ע"כ. ומיהו עדיין י"ל גם לדעת הרא"ש והמהרי"ט דלא מהני כשמכווין בליבו לתרום כראוי אלא דווקא באופן דמוכח לן דזו כוונתו, וכמו בקישות דאמרינן דוודאי להכי הוא מוסיף מהחיצון ותורם כדי שלא יתרום מהמר על המתוק.
ב. וכן הוא להדיא גם בחזו"א דמאי ס' י"ב ס"ק כ"ב-כ"ד ובקונט' הל' תרומ"ע שלו פ"ג הט"ו-ה"כ ,שכתב דאם היו בידו פירות משדהו ופירות של לקוח ונטל מפירות שדהו כדי תרומה ותרומת מעשר והפריש על הכל סתם בנוסח הנהוג הרי מע"ר שנקבע בפירות שלו חל גם על פירות של לקוח ומע"ר שנקבע בפירות לקוח חל גם על פירות שלו, והפירות הם טבל וחולין מעורבין זב"ז, ומבואר להדיא דבסתמא חלה ההפרשה מזה על זה[4]. וכן מוכח גם בחזו"א כלאים ב' ס"ק י"ד שכתב דלר' יהודה דס"ל בכלאים פ"א מ"ב שהמלפפון הוא מין המורכב מאבטיח ותפוח ]וכמש"כ בירושלמי שם[ הרי כל המלפפון נידון כבריה חדשה, וכתב עוד וז"ל ולכן מפרישין מלפפון על מלפפון סתם וא"צ שיאמר שהאבטיח שבמלפפון יהיה תרומה על האבטיח והתפוח על התפוח ע"כ, ומשמע דאם היה נחשב המלפפון כשני מינין מעורבים זע"ז ודאי צריך שיאמר בפירוש שתחול ההפרשה מכל מין על המין שלו ואם מפריש בסתמא לא מהני.[5]
ועוד מבואר בחזו"א בדמאי שם כדעת הרא"ש והמהרי"ט דסגי שמכווין בליבו שיחול מכל חיוב על החיוב שלו וא"צ שיפרש זאת בדיבורו, וכמש"כ שם בס"ק כ"ד וז"ל ומיהו אם בליבו היה שכל כרי יתוקן בשלו הולכים אחר מחשבתו ע"כ, וכ"כ גם בקונטרס הל' תרומ"ע שלו ובמכתב שהובא בשו"ת וחידושים ס' ד"ש עיי"ש, ומוכח עוד דבכל אופן מהני כשמחשב בליבו ולאו דווקא כשהדבר מוכח לכולם, ולא כמש"כ לעיל. ומכ"מ גם לדבריו פשוט דזהו דווקא כשמחשב להדיא בשעת ההפרשה ולא סגי בידיעה בעלמא שמצוי שמעורב שם פטור וחיוב וכדומה ואי אפשר לתרום מזע"ז, וכמו שמפורש בדבריו שם, דהא וודאי גם לתוס' ורא"ש מצוי לפעמים קישות מר [ע' יבמות פט]. ואדם יודע שהמר אינו נעשה תרומה על המתוק ואפ"ה אמרינן דבסתם דעתו לעשות תרומה את כל הקישות ואם נמצא בו מר נעשה גם הוא תרומה, ועל כרחך דאם לא מחשב בליבו בשעת ההפרשה עצמה וודאי לא מהני.[6]
העולה מכל זה ,דהבא להפריש חלה בעיסות שלנו, דע"פ רוב הם מעורבות משתי שנים ולפעמים גם משני מיני דגן, ורוצה לסמוך על כך דיש בילה בעיסה, צריך תמיד לפרש בדיבורו או לכה"פ לחשוב בליבו בשעת ההפרשה שיחול מכל חיוב על החיוב שלו, ואם לא עשה כן נראה דלא מהני לתקן את כל הטבל משום שההפרשות חלות מזה על זה.[7]
ג. ואמנם עדיין יש לדון באופן שמעורב טבל עם פירות שהם פטורין לגמרי ומפריש סתם על התערובת, דיש לומר דבסתמא וודאי דעתו של האדם תמיד שההפרשות הם על הטבל בלבד ואין דעתו לכלול את הפירות הפטורין בהפרשות כל עיקר, ואינו דומה לאופן שמפריש על ב 'מיני טבל שאז דעתו שההפרשות שהוא עושה יחולו בכל הפירות. וע' ברשב"א פסקי חלה ש"ג ובמאירי חלה פ"ג (בביאור המשנה הרביעית) שכתבו דהמפריש חלה מעיסה שמעורב בה שאור פטור אפשר שצריך לומר הרי זו חלה חוץ מן השאור הפטור שבה,[8] ואמנם בשו"ע ובאחרונים יו"ד ס' שכ"ד וש"ל לא נזכר מכך כלל ואף שהיה דבר זה מצוי, ומיהו בחזו"א קונטרס הל' תרומ"ע פ"ג הי"ט כתב נמי דהמפריש מע"ר מתערובת של פירות טבל ופירות שהם פטורים לגמרי צריך שיאמר בפירוש שטבל שבידו יהיה מעשר על טבל שבכרי, וצ"ע.[9]
ושו"מ בתשו' נו"ב תניינא חו"מ ס' מ"ב שכתב לפרש הסוגיא בפ' מי שמת באופן דמעיקרא סבר הש"ס דהפנימי המר אינו אוכל כלל ופטור לגמרי מתרומ"ע ולא כמש"כ לעיל דגם מעיקרא סבירא לן דהווי מהרע על היפה [ונחלק שם בכך עם חתנו הגאון ר' יוסף אב"ד פוזנא], ולדבריו מבואר אם כן מהסוגיא דאפילו באופן הזה צריך לפרש בדבריו [או לחשוב בליבו] שתחול התרומה רק על הפירות החייבים. ומכ"מ נראה פשוט דדוקא לפירוש תוס' והרא"ש כתב הנו"ב לפרש כך (ולתרץ בזה את דברי ר' שמחה ברמ"א חו"מ ס' ר"ג עיי"ש), דהא לפירוש זה כאשר תרם מהקישות הרי חשב שהפנימי נמי מתוק והוא טבל גמור ונתכווין גם עליו לעשותו תרומה, ואמנם לפירוש רשב"ם ודאי אין לומר כך שהרי ידע מתחילה שהפנימי הוא פסולת המצויה בקישות תמיד ואם כן הוא כקליפי אגוזים וקליפי רימונים ובוודאי לא נתכווין עליו.[10]
ולפ"ז גם בהפרשת החלה שלנו שמעורב בה חיוב ופטור, וכגון במאפיות שמעורב פעמים רבות בצק פטור בעיסה חייבת, וכן בעיסה מקמח מלא שמעורב עם הקמח סובין חייב וסובין פטור, צריך לפרש תמיד שיחולו ההפרשות רק בטבל שיש כאן ולא במה שפטור, והיינו שיאמר שהטבל שהפרשתי עשוי חלה על הטבל שיש בעיסה,[11] ואם לא עשה כן יש מקום לחוש שחלו ההפרשות מהפטור על החיוב ולא נתקן הטבל כראוי.
[1] . ולא אמרינן נמי דכך תקנו חכמים שכאשר מפרישים סתם מתערובת של חיוב ופטור ושתי שנים וכדומה יחולו כל ההפרשות באופן המועיל לתקן את השירים, שע"י כך ג"כ היו חלות כל ההפרשות תמיד באופן הזה, וכמש"כ חזו"א דמאי ט"ו סק"ו דכל התורם הוא על דעת מה שתקנו חכמים והווי כאומר שיחול כמו שאמרו חכמים עיי"ש. והנה הנדון כאן הוא לפי מה דנקטו כל הפוסקים דאף שת"ג וחלה שיעורם בכלשהו אפ"ה אין אומרים דכל משהו במה שהופרש מתקן לבדו את כל השיריים, אלא שמתקן כנגדו בטבל לפי חשבון, ובהמשך עוד נבאר זאת באריכות.
[2]. ושוב הראוני את פירוש רבינו גרשום שם שהוא כדברי רשב"ם, ואמנם י"ל דכוונתו כדברי ר' אליעזר ממיץ שיובא לקמן, וצ"ע.
[3]. וכמש"כ מהרש"ל שם בחכמת שלמה לפרש את דברי התוס' והרא"ש.
[4] . ומש"כ חזו"א בדמאי שם בסו"ד [ס"ק כ"ד ד"ה ועדיין] וז"ל ומיהו בעיקר הדין יש לומר דסתמא כשאומר תשעה חלקים כמותו בתחתון של הפירות היינו כל תחתון יתקן את שלו ע"כ, היינו דווקא באופן שהכריים נפרדים זמ"ז והוא אומר שמע"ר יחול בתחתון של כל כרי דאז בסתמא יש לומר דכוונתו להפריש מכל כרי בנפרד ושכל כרי יתקן את שלו, שהרי גם בתחילה נקיט חזו"א דהתשעה חלקים מע"ר חלים בכל כרי לפי חשבון הפירות שבו ולא בשניהם בשווה [עיי"ש בס"ק כ"ב ד"ה וכרי] ומוכח דפשוט לו גם מעיקרא דמצד דיבורו מתייחסת כאן הפרשת המע"ר לכל כרי בנפרד, וכן משמע גם ממה דלא הזכיר כלל דגם לגבי הפרשת התרומת מעשר (שכתב שם בס"ק כ"ב ד"ה אמנם) יש מקום לומר שיחול כדין, ועוד דבלא"ה לא סמיך חזו"א על ד"ז וכמש"כ שם בסו"ד, וכן בקונט' הל' תרומ"ע שלו לא הזכיר מכך כלום אלא נקיט בפשיטות דההפרשה מקולקלת.
[5]. ומכ"מ נראה דאין צריך לומר בפירוש שיחול מכל שנה על השנה שלה ומכל מין על מינו ומכל דרגת חיוב על . וכ"כ חזו"א בקונטרס הל' תרומ"ע פרק ג' הי"ט בעניין הפרשת מע"ר מתערובת של פירות טבל ופירות שהם פטורים שצריך שיאמר בפירוש שהטבל שבידו יהיה מעשר על טבל שבכרי, וכ"כ שם גם בעניין הפרשת ת"ג מתערובת של פירות שטבולים למע"ר ופירות שמתוקנים כבר ממע"ר, וכ"כ גם במכתב שהובא בס' שו"ת וחידושים חזו"א (סימן ד"ש) וז"ל מרק של כמה מינין יש בילה ואפשר לעשר מיניה וביה ויכווין שכל אחד יהיה על מינו ע"כ.
[6]. ואמנם בחזו"א שם משמע דגם כשיודע בוודאי שמעורב שם מין אחר או שנה אחרת וגם יודע שאין תורמין מזע"ז אפ"ה צריך ליתן דעתו ולכווין להדיא בשעת ההפרשה שיחול מכל אחד על החיוב שלו, עיי"ש.
[7]. ומכ"מ נראה דאין צריך לומר בפירוש שיחול מכל שנה על השנה שלה ומכל מין על מינו ומכל דרגת חיוב על דרגת חיובו, אלא סגי שיאמר בלשון כללית שיחול מכל חיוב על החיוב שלו, וכן מצאנו שכתב בס' קיצור הל' תרומ"ע פי"ז ה"ד במקורי הדינין עיי"ש. (וה"ה דיכול לומר שיחול מכל חיוב על מה שהוא יכול לתקן, ובלשון זה יש כמה יתרונות, ומיהו זה דווקא בהפרשת חלה או ת"ג בזה"ז דשרי להפרישם מהחיוב על הפטור וכמש"כ החזו"א, ולא בהפרשת מע"ר ומע"ש, ואכמ"ל). ואמנם לגבי הפרשת תרומ"ע אם יש לפניו כמה מינים שניכרים זמ"ז והוא לוקח את היותר מאחד ממאה מכל אחד בנפרד, אם כן לדעת הרא"ש והמהרי"ט וודאי מוכח מזה שכוונתו להפריש מכל מין על המין שלו, וה"ה כשיש לפניו פירות מעורבים שהוא מסתפק שחלק מהם פטורים מתרומ"ע או שהם משתי שנים (כמו השסק) ומשום כך הוא לוקח להפריש מכל פרי ופרי, דלדעת הרא"ש והמהרי"ט חשיב כמפרש להדיא שיחול מכל דרגת חיוב על דרגת חיובו ומכל שנה על השנה שלה, וה"ה גם לדעת החזו"א חשיב זה כמפרש להדיא וכמש"כ. ואמנם לדעת רבינו גרשום והרשב"ם ור' אליעזר ממיץ ומהרש"א נראה דגם באופן הזה צריך לפרש בדיבור שיחול מכל חיוב על החיוב שלו, ואם הפריש סתם חלה ההפרשה מזה על זה, וכמש"כ למעלה. והנה באופן שמקצת ההפרשה נעשתה משנה על חברתה או ממין על שאינו מינו יש לדון עוד דשוב א"א לחזור ולתקן את הטבל שנשאר ע"י שיפריש פעם נוספת, אא"כ יביא פרנסה ממקום אחר ויפריש ממנו, ולכאו' תלוי דבר זה במחלוקת רש"י ותוס' עירובין נ' ע"א בעניין המרבה במעשר אם הקלקול חל בשווה בכל מקום, ובהמשך יבואר דבר זה באריכות.
[8]. ומדבריהם משמע עוד דלא סגי שיכווין בליבו אלא צריך שיאמר בפיו, וכדעת הראשונים שהבאנו לעיל.
[9]. וכל זה הוא דווקא כשהפטור הוא בעיסה עצמה, וכגון שנתערב בעיסה בצק שכבר הפרישו עליו חלה או שנתערב סובין פטור שניטל מהעיסה וחזר אליה, אבל אם מעורב בעיסה תבלין וכדומה או שבפירות הטבולים לתרומ"ע מעורב פסולת ודאי אין דעתו של אדם על כך, וה"ה במפריש תרומ"ע על אגוזים ורימונים דוודאי אין דעתו אף פעם על הקליפה שאינה אוכל.
[10]. והנה מדברי הנו"ב יש לנו ללמוד גם לגבי המקרה המצוי מאוד בהפרשת תרומות ומעשרות שמפרישים על כרי גדול של עגבניות וכדומה ונמצאו כמה מהם רקובות קצת באופן שאינם ראויות כ"כ לאכילה, והוא לא נתן דעתו על כך מתחילה אלא הפריש בסתם על כל העגבניות שלפניו, דחלו כל ההפרשות גם על העגבניות שאינם ראויות לאכילה והווי מהחיוב על הפטור ומהפטור על החיוב.
[11]. ומיהו אם אמר שיחול מכל חיוב על החיוב שלו סגי וכמש"כ לעיל.
