הפרשת חלה במאפיות מבצק שעומד לסופגניות

רבי אהרן פרנקל שליט"א

מרבני בית ההוראה ע"ש רבי ש.א. רוזנברג

מאמר מתוך הליכות שדה גיליון 221 – כסלו תשפ"ג

ביאורים ומקורות:

עיסה שתחילתה סופגנים וסופה עיסה

במשנה מסכת חלה פרק א משנה ה מבואר: "עיסה שתחילתה סופגנין וסופה סופגנין פטורה מן החלה תחילתה עיסה וסופה סופגנין תחילתה סופגנין וסופה עיסה חייבין בחלה". מבואר שעיסה שתחילתה סופגנין וסופה סופגנין פטורה מחלה, אך אם רק או תחילתה או סופה סופגנים חייבת .וביארו הראשונים שסופה סופגנים היינו עיסה שלא נאפתה אלא התבשלה, אך נחלקו מהו ‘תחילתה סופגנים', לדעת ר"ת הכוונה היא לעיסה העשויה בתחילתה מבלילה רכה – וסופה סופגנים היינו כאמור שלבסוף בישלה, ולדעת הר"ש אפילו אם בתחילתה העיסה היא מבלילה עבה מ"מ אם בתחילתה עשאה על דעת לבשלה נחשבת שתחילתה סופגנים, וסופה סופגנים היינו שאכן בישלה לבסוף ולא אפאה.

ולפי זה כיון שהסופגניות עשויות מבלילה עבה והדרך היא לבשלן בשמן נחשב שנעשית על דעת לעשותן סופגנים, ולכן לדעת ר"ת שתחילתה סופגנים היינו שתחילתה מבלילה רכה כיון שהסופגניות הינן מבלילה עבה העיסה חייבת בחלה שהרי תחילתן עיסה, אך לדעת הר"ש שתחילתה סופגנין היינו שדעתו לבשלן הרי היא פטורה שהרי בדרך כלל סופגניות מתבשלות ומיטגנות בשמן ולא נאפות וממילא בסתם לכך הן עומדות.

הפרשה מעיסה שלדעת הר"ש תחילתה סופגנים

השו"ע (יו"ד שכט, ג) פסק כדעת הר"ש לפטור עיסה שנעשתה על דעת לבשלה, אולם הש"ך שם כתב “מיהו הרבה פוסקים חולקים דהיכא דבלילתה עבה אפי' גלגלה ע"ד לבשלה חייבת בחלה דמיד נתחייבה משעת גלגול כדאיתא בב"י לכן יש להחמיר להפריש חלה בלא ברכה או לאפות מעט ממנה שע"י כן תתחייב כולה בחלה וכדבסעיף שאחר זה וכמו שכתב הרא"ש וטור ופוסקים בשם מהר"ם". ובאו"ח קסח יג כתב השו"ע עצמו שירא שמים יחמיר את שיטת ר"ת ובעיסה עבה שנעשתה על דעת לבשלה ובישלה יש לחוש שהיא כבר לחם.

ולפי זה לדעת ר"ת ההפרשה שנעשתה במאפיה מועילה שהרי העיסה נעשתה מבלילה עבה והיא ברת חיוב חלה, אך לדעת הר"ש יש לעיין האם ההפרשה שנעשתה בזמן שהעיסה הייתה במאפיה מועילה, שהרי בסתמא עמדה לבישול ולא לאפיה ויש מקום לומר שרק לאחר שהקונה נמלך לאפותה העיסה מתחייבת בחלה ועד שנמלך נחשבת עיסת פטור שלא ניתן להפריש ממנה חלה, וממילא ההפרשה שנעשתה לא הועילה.

אפיית מקצתה

לעיל הובא לשון הש"ך שכתב להחמיר כדעת רבינו תם שעיסה מבלילה עבה הגם שנעשתה על דעת לבשלה חייבת בחלה ולהפריש חלה בלא ברכה, או לאפות ממנה מעט דעל ידי זה תתחייב כולה בחלה. וביאור מה שכתב הש"ך לאפות ממנה מעט הוא ע"פ המובא בטור (יו"ד שכט) “ומיהו כתב הר"ש אפילו כשעושה אותה על דעת לבשלה אם דעתו לאפות ממנו מעט אפי' אין באותו המעט שיעור חלה כולה מתחייבת ע"י וכן היה מנהג הר"מ מרוטנבורג בביתו כשהיו עושין עיסה כדי לבשלה במים או לטגנה בשמן לאפות מעט ממנה ועי"כ נתחייב כולה בחלה" וכתב הב"ח שבאופן זה מפריש בברכה.

וצ"ע הלא הראשונים ביארו שהטעם שאם אפאה מקצת חייבת בחלה שכשם שראינו שנמלך על המעט לאפותו כך חוששים שימלך על הכל, ומבואר שההפרשה שהעושה עתה לפני שנמלך מועילה לשלב שאחרי שימלך על כולה, ולכאורה הוא הדין אם לא אפאה במקצת תועיל ההפרשה עתה על הצד שימלך אח"כ על אף שאנחנו לא חוששים שימלך, ואם כן למה כתב הש"ך שרק אם יאפה מעט תוכל לברך הלא ההפרשה צריכה להועיל גם קודם שנמלך ודומה הדבר להפרשה קודם גמ"מ מפירות שמפרישין בברכה, על אף שאם לא יעשה גמר מלאכה הפירות לא יטבלו.

והנה במהרש"ל (הובא בב"ח ובדרישה שם) מבואר שאף לאחר שאפה מקצתה המהר"ם לא היה מברך על ההפרשה, ודבר זה טעון תלמוד שהרי כיון שההפרשה מועילה גם עבור החשש שימלך על הכל, אם כן מוכרח שההפרשה חלה מדאורייתא ולמה לא יברך.

פתיך ביה צד אפיה

ולכאורה מבואר בדעת המהר"ם שכאשר יש בעיסה רק מחשבת בישול נחשב הדבר שאין צד חיוב בעיסה וההפרשה לא מועילה כלל, אולם כאשר מעורב גם צד אפיה אף שאין צד זה מחייב את העיסה מכל מקום הדבר מועיל שההפרשה תחול מדאורייתא ודומה הדבר להפרשה קודם גמר מלאכה שמועילה מדאורייתא אף שעדיין אין חיוב מדאורייתא. ודעת מהר"ם דאף שמועילה ההפרשה מהעיסה עדיין אין מברכין עליה, וזה גרוע יותר מהפרשה לפני גמר מלאכה ,כיון ששם הדגן שממנו ועליו מפרישים הוא גמור ולא חסר בו חיוב מצד עצמו, אולם בהפרשה לפני השלמת מחשבת הלחם של האפייה אין מברכין על הפרשה זו.

מן האמור נלמד דהפרשה מבלילה עבה הנעשית על דעת להתבשל ולהיות סופגנין לא מועילה לפני שפתיך בה צד לחם, ולפי זה ההפרשה הנעשית במאפיה על בצק העומד לסופגניות לא תועיל ואם נמלך עליה או קנאה על מנת לאפותה בתנור התחייבה בחלה וצריך לשוב ולהפריש ממנה חלה.

הפרשה מאיטריות

בנוגע להפרשת חלה מקוגל אטריות, סבר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שלא מהני מה שמפרישים מהאטריות במאפיה קודם המכירה, וטעמו משום מה שנתבאר לעיל בדברי הש"ך והמהרש"ל דקודם שנמלך לא מהני הפרשתו. והוסיף שעל אף שבפועל מוכרים את האטריות גם לעשיית קוגל מכל מקום אין זו מחשבה שמועילה לחייב וממילא ההפרשה לא מועילה.
אולם יש מקום לדון בזה, דאף שהעיסה עומדת בעיקרה לבישול, מכל מקום היות ודעת בעל המאפיה שחלק מהעיסה ילך גם לאפיה הרי זה דומה למחשבה לאפות חלק מהעיסה שבזה מועלת הפרשת החלה.
ולפ"ז מה שהפרישו בבצק העשוי לסופגנין, לדעת המהרש"ל לא הועילה ההפרשה כיון שחסר בה שם לחם, ורק לאחר שמערב בה שם לחם מהני, אולם יש מקום לומר להיפוך שבנחתום בכל גווני יש מחשבה מעורבת ולא חסר בזה שם לחם, ויהיה חייב בחלה מעיקר הדין ואף אם לבסוף יעשנה בבישול.
והיה מקום לדון שכאשר אופה אדם מן העיסה שעמדה לסופגניות מתחייבת כל העיסה שהרי דומה הדבר לעיסה ע"ד בישול שאפו ממנה, שכל העיסה מתחייבת אולם נראה פשוט שאין הימלכות אדם אחד מחייבת את חברו, אולם אה"נ אם הוא עצמו עושה חלק מהעיסה באפיה יתחייבו כל העיסות שלו בחלה.