עוד על מצוות שמיטה

תגיות קשורות

“הניצנים נראו בארץ” וכבר ישנם פירות שחנטו בשנה השביעית, כידוע שהמצוה היא להפקירם, רבים שואלים מתי הזמן שצריך להפקיר את הפירות בשנת השמיטה, בעדכון החודשי נעסוק במצוות הפקרת הפירות.

נקדים שהפירות דלהלן הם כבר מחנטת שביעית: קרמובלה, קובו, פיטאיה, צבר.

שסק, אפרסק, נקטרינה ושקד חונטים בימים אלו.

מצות עשה מהתורה להפקיר לכל את כל פירות השנה השביעית, והוא מה שכתוב בתורה (שמות כג, יא) “והשביעית תשמטנה ונטשתה”, ונטשתה פירושה עזוב, וכל הרוצה לאכול מפירותיה יאכלם, כמו שממשיך הפסוק ואכלו אביוני עמך.

נחלקו הפוסקים בקיום מצוה זו, האם הבעלים צריכים להפקיר בעצמם את הגדל בשדותיהם ואם הם לא הפקירו בטלו מצות עשה, אולם הפירות אינם הפקר מאליהם ולפיכך אסור לקחת את הפירות. וכך היא דעת הבית יוסף (שו”ת אבקת רוכל סימן כד), או שההפקר הוא “אפקעתא דמלכא” שהתורה הפקירה את הפירות אף על פי שהבעלים לא הפקירום, לשיטה זו מצות התורה על הבעלים היא שינהגו בפירות מנהג הפקר, דהיינו להשאיר את שער החצר פתוחה שכל הרוצה לקטוף יכנס, וכך היא דעת המבי”ט (ח”א סימן יא) והמהרי”ט (ח”א סימן מג) ועוד אחרונים, ונקט החזון איש (סימן יט ס”ק כד וסימן ג ס”ק ז) כדבריהם (לדעתו גם הבית יוסף סובר כך).

אמנם לכתחילה יש מן הפוסקים שכתבו שיש לחוש לשיטת הבית יוסף, וכל מי שיש לו גידולי שביעית בשדהו יפקירם בפני שלושה אנשים שאינם מבני ביתו, [שולחן שלמה (שביעית עמוד רא) ובאגרות משה (יו”ד ח”ג סימן צ ד”ה והטעם) שכך מדוייק מלשון הרמב”ם עיי”ש].

אף על פי שהאחרונים נקטו כדעת המבי”ט שההפקר הוא מאליו, וא”כ מעיקר הדין מותר להכנס ולקחת גידולי שביעית אף ממקום שלא הפקירו, אך מכל מקום אין ראוי לקטוף מעצים של אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות שהרי אינם מודעים למצוה זו ויחשבו את הקוטפים כגזלנים. [מלבד מה שפירות אלו בהלכה הם נקראים “פירות שמורים” שיש מחלוקת האם מותר לאוכלם, ומרן החזון איש התיר לאוכלם רק במקום הצורך עיין משפטי ארץ פרק יט סעיף יד ובהערות 26,27].

גם לבעל השדה מותר לקחת פירות משדהו כמות המותרת בלקיטה לכל אדם שהיא כמות המספיקה לכמה ימים.

ההפקר הוא רק על הפירות, אך העצים והקרקע אינם מופקרים ולכן צריך להזהר שלא להזיקם. אך מותר להכנס לשדה חבירו ולקטוף כי גם הקרקע מופקרת לצורך קטיפת הפירות.

כאמור אסור לנעול את שדהו או את המטע כשיש בהם גידולי שביעית אלא חייב להשאיר אותם פתוחים, וכן אסור להעמיד שומר למנוע את לקיחתם.

גם כשהבעלים מוכן לקטוף את הפירות ולהוציאם מחוץ לשדהו שכל הרוצה לקחת יטלם, אסור לו לעשות כך, כיון שהמצוה היא לעזוב את הפירות לכל כשהם על העצים (חזון איש סימן טו ס”ק יא). אמנם לדעת הגרש”ז אויערבך זצ”ל אם מפקיר את הפירות כל זמן הגידול, מותר לבעלים להקדים ולקטוף את הפירות ולהניחם בחוץ לכל מי שרוצה לקחתם מותר (מעדני ארץ סימן ז סק”ב).

כשהכניסה לחצר בה יש פירות היא דרך הבית, או שיש לו בחצר חפצים יקרי ערך וחושש להשאיר את שער החצר פתוחה מחשש שמא יגנבום, או שחושש שמא יכנסו נכרים ויקטפו פירות שביעית, מותר לו לנעול את החצר ויתלה מחוץ לחצר במקום בולט שלט שהפירות שבחצר הם הפקר וכל הרוצה יכול לקבל מפתח במקום פלוני או לכתוב מספר טלפון שאפשר לתאם להכנס לחצר (משפטי ארץ פרק י הערה 9 שכך מוסרים בשם החזון איש).

פירות שהתחילה חנטתם בשנה השביעית הם הפקר מתחילת צמיחת הפירות כמבואר בחזון איש (שביעית סימן יט ס”ק כא וכב) ולפיכך הלימונים שחנטו בשנה זו [לימונים ירוקים קטנים] ושאר הפירות יש להפקירם אף שאינם ראויים עדיין לאכילה. אמנם אסור לקוטפם לפני שמבשילים וראויים לאכילה, ורשאי להזהיר את מי שרוצה לקטוף שאסור לקטוף עדיין, אך לא יעשה זאת כבעלים אלא כאחר המונע מעשיית איסור (מעדני ארץ סימן ה ס”ק ו).