שאלה
בביתי מותקן מזגן שצינור המים שלו נמשך לכיוון הגינה, ומימיו משקים את אחד העצים שבגינתי. האם יש איסור להפעיל את המזגן בשנת השמיטה?
תשובה
אם כוונתו בעת הפעלת המזגן היא גם להשקיית העץ, אסור להפעילו.
ואם כוונתו רק למיזוג הבית, יש אומרים שמותר להפעילו, שהרי אינו מתכוין להשקיה, ואף ניכר מתוך מעשיו שאינו מתכוין להשקיה, אלא למיזוג הבית. אכן יש שאוסרים להפעילו גם אם אינו מתכוין להשקיה, כיון שבפועל יוצאים המים לגינה שלו וניחא ליה בהשקיית העץ.
הרחבה
אם מתכוין רק למיזוג הבית ולא להשקיה, לכאורה הוי כדבר שאין מתכוין. אלא שמכיון שהפעלת המזגן גורמת באופן ודאי להשקיה, לכאורה יש לדמותו לפסיק רישא. אלא שמדברי הרמב"ם יש ללמוד שבשביעית התירו כשאינו מתכוין גם באופן של פסיק רישא.
שהרי לקיטת עצים מן השדה נחשבת כמלאכה בשביעית, שהיא מתקנת את השדה לזריעה, וכן כתב הרמב"ם (שמיטה פרק א הלכה ט"ז). ואעפ"כ בהלכה שאחריה (הלכה יז) כתב הרמב"ם: "היתה בהמתו עומדת בתוך שדהו, מלקט ומביא לפניה, שבהמתו מוכחת עליו. וכן אם היתה שם כירתו, מלקט הכל ומדליק, שכירתו מוכחת עליו". הרי שכשאינו מתכוין למלאכה מותר ללקט, על אף שלקיטתו מתקנת בודאי את השדה והוי כפסיק רישא. שמע מינה דפסיק רישא בשביעית מותר, ובלבד שניכר מתוך מעשיו שאינו עושה לתקן את השדה.
אמנם נראה שהתוספות (מועד קטן ד ע"ב ד"ה מפני שמכשיר) נסתפקו בדבר. שהרי במשנה (ריש מסכת מועד קטן) נחלקו רבי אלעזר בן עזריה וחכמים האם מותר לעשות אמת המים בשביעית, רבי אלעזר בן עזריה אוסר וחכמים מתירין. ובטעמו של רבי אלעזר בן עזריה שאסר נחלקו בגמ' (שם) רבי זירא ורבי אבא בר ממל, חד אמר מפני שנראה כעודר (כלומר: נראה כחורש בתוך חפירת האמה), וחד אמר מפני שמכשיר אגפיה לזריעה (כלומר: נראה כמו שמיישר את צדדי האמה לזריעה, היכן שמשליך את האדמה שמוציא מן החפירה).
והתוספות (שם) נתקשו שהרי בוודאי אינו מתכוין לא לעידור ולא לחרישה, אלא לבניית אמת המים.
וכתבו התוספות: "מפני שמכשיר אגפיה לזריעה ונראית חרישה ממש, שסבורין הרואין שלכך מתכוין". כלומר: אכן אין זו מלאכה ממש, אבל יש כאן חשש של מראית העין.
ותירצו התוספות עוד: "אי נמי חשיב ליה עבודת קרקע ממש ואף על גב שאינו מתכוין לכך וכו', הא אמרינן מודה ר' שמעון בפסיק רישיה ולא ימות". לתירוץ זה הוי כעושה מלאכה אף על פי שאינו מתכוין, משום דפסיק רישא הוא.
נמצא לכאורה שהתירוץ השני בתוספות חולק על הרמב"ם וסובר שפסיק רישא נידון גם בשביעית כעושה מלאכה [אף שניכר ממעשיו שאינו עושה להכשיר את הקרקע לזריעה]. ולכאורה לפי תירוץ זה יהיה אסור להפעיל את המזגן גם אם אינו מתכוין כלל להשקיה.
אמנם יש לומר שלדינא מותר להפעילו גם לפי התירוץ השני, שהרי הלכה כחכמים שמותר לעשות אמת המים בשביעית, והתוספות שם פירשו את סברת חכמים לפי תירוצם השני, וז"ל: "ורבנן סברי כיון דע"י שינוי עביד ליה לאו מלאכה היא ומותר, דלא שמיה חרישה". עכ"ל. וכוונתם, שמכיון שאינו מתכוין לחרישה, וגם אינו עושה בצורה של חרישה, התירו גם בפסיק רישא.
ומטעם זה יש להתיר את הפעלת המזגן, שהרי אינו מתכוין להשקיה, והפעלת המזגן בוודאי אינה דרך השקיה, ודמי לעשיית אמת המים.
וכן מבואר בדברי החזו"א בכמה מקומות (סימן יח ס"ק ו, וכן בסימן יט ס"ק ב וס"ק ד), דכשאינו מתכוין למלאכה אין בזה איסור דאורייתא אלא איסור דרבנן, ובאופן שניכר ממעשיו שאינו מתכוין למלאכה לא אסרו חכמים.
ונראה שבהפעלת המזגן גם אין חשש של מראית העין, כי הכל מבינים שכוונתו למזג את ביתו. וכן כתב בספר חוט שני (פרק א הלכה י), שמותר להפעילו לצורך קירור הבית ואין בזה משום מראית העין דדמי לכירתו מוכחת עליו. אך כתב שם שאם קשר את צינור המזגן אל העץ, יש בזה משום מראית העין, שהדבר נראה כאילו מתכוין גם להשקיה, ואסור להפעילו אפילו לקירור הבית.
וכן דעת בעל שבט הלוי (קובץ מבית לוי חלק ה), שאין צריך להחמיר בזה.
והנה בפשטות נראה דכשאינו מתכוין להשקיה מותר להפעיל את המזגן אפילו אם ניחא ליה בהשקיה. וכך מצדד החזו"א (סימן יט ס"ק יד), שכשאינו מתכוין למלאכה מותר לו לעשותה גם אם ניחא ליה בה. ומותר ללקט עצים לצורך בהמה אף מקרקע שלו, אף על פי שניחא לו בתיקון הקרקע. והגם שבשבת אסור כהאי גוונא, בשביעית התירו, ובלבד שלא תהיה עיקר כוונתו לזה.
אמנם יש הסוברים שכיון שניחא ליה בהשקיה אסור להפעילו, והם סוברים שפסיק רישא אסור כאשר ניחא ליה במלאכה. וכן כתב בספר תודעת השמיטה (סעיף מח) בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל, והובא גם בדרך אמונה (שמיטה פרק א ציון ההלכה ס"ק יח) וז"ל: "וכתב בספר תודעת השביעית בשם מו"ח שליט"א (זצ"ל) השוטף הרצפה במרפסת והמים זורמים דרך המרזב לגינה, אם המים ללא חומרי ניקוי – יש להקפיד שלא יזרמו המים לגינה אף שאין מתכוין לכך. גם אין להפעיל מזגן אם על ידי זה יטפטפו מימיו במקום שיש בו צמחים באופן שאסור להשקותם".
והביא שם בציון ההלכה שבבית החזו"א היה כיור שמימיו קלחו החוצה למקום בו צמחו צמחים, וציוה החזו"א להעתיק את הצינור בשביעית למקום אחר שאין בו צמחים.
ויש שכתבו סברא נוספת להתיר, שההשקיה אינה נעשית ממש מכוחו אלא בכעין גרמא, שהרי המים אינם מתחילים לטפטף מיד עם הפעלת המזגן, אלא לאחר זמן מה, והוי כמו כח שני.
ועי' בשו"ת הר צבי (או"ח סימן רז) שמצדד להתיר בכהאי גוונא אפילו בשבת, כגון ליטול ידים בכיור שמימיו אינם יוצאים לגינה מיד, אלא לאחר זמן, משום דהוי כגרמא, וכן משמע בשו"ת אבני נזר (או"ח סימן קטז). וכן פסק הגרש"ז אויערבאך (שמירת שבת כהלכתה, פרק יב סעיף יט ובהערה נג) לענין שבת. וכמו כן לכאורה יש להתיר בשביעית כיון דאינו אלא גרמא.
אמנם בספר שיח השמיטה (פרק טז סק"ח) כתב שזו אינה סברא להתיר, ודווקא גבי שבת התירו בכח שני, משום שבשבת האיסור הוא על הגברא, שלא יעשה הוא בעצמו מלאכה, וכל שעושה בדרך של גרמא אינו נחשב כעושה ואין איסור בדבר, אבל בשביעית הרי האיסור הוא על הקרקע שלא תיעבד, ומה אכפת לי אם היא נעבדת על ידי מעשה בידים או על ידי גרמא.
ובכמה ספרי זמנינו כתבו בשם הגרח"ק להתיר, ושגם הגרי"ש אלישיב חזר בו והתיר, אמנם בשיח השמיטה (שם) כתב שהגרח"ק נשאל על זה והשיב לאיסור. ועיין עוד בספר ישא יוסף (שביעית סימן מד) שהאריך בדעתו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ובדעות הסותרות שהובאו בשמו, ומסיק: "דנראה דמרן רבינו אכן חשש דדבר שאינו מתכוין בשביעית חמיר מבשבת, ולכן לדינא לדעת מרן רבינו הגריש"א זצוק"ל יש להזהר לכתחילה [שלא] להביא מים נקיים משטיפת ריצפה או מזגן על גבי צמחים, דאף דהוי דבר שאינו מתכוין, הרי בשביעית שלא בענין מלאכת מחשבת יש להחמיר גם בדבר שאינו מתכוין".