הפסקת תקרה לעניין כלאים, שאלה המצויה בעציצים תלויים או עומדים בגובה שגדלים בהם צמחים ממינים שונים, או בסיכוך גפנים, והתעוררה לאחרונה יותר בעקבות סוגים שונים של גידולים הידרופוניים, מתבארת ומתפרטת במאמר זה העומד על מיעוט המקורות בעניין, ומציע את העולה מהם לעניין הלכה.
רבי גבריאל מאיר שליט"א
מרבני בית המדרש ומחבר ספר ”מראה אפרים"
הפסק תקרה בכלאים
מאמר מתוך הליכות שדה 224 – תמוז תשפ"ג
דברי התפארת ישראל והדרך אמונה בדין הפסק תקרה לעניין כלאים
א. בדרך אמונה הל' כלאים פרק ז ס"ק קל כתב בשם התפארת ישראל שתקרה מהני להפסיק תחת זמורות הגפן ומותר לזרוע שם, ובציון ההלכה ס"ק רעג הביא דלכאורה אפילו תקרה של לבוד מהני, ובאפיפירות דקיי"ל שאסור לזרוע תחתם צריך לומר דאיירי שיש ג' טפחים בין הקנים, ומסיק דסתימת הפוסקים לא משמע כן, ושם בפרק ו הל' יב בביאור ההלכה מביא כן מהירושלמי לגירסא דידן שאם יש פחות מג' טפחים בין הקנים מותר לזרוע תחת האפיפירות, ומסקנתו שם שכיון שהרמב"ם לא הביאו משמע דלא ס"ל הכי, וכתב דאולי היינו מפני שדרך הזמורות להיכנס בין הקנים.
ולכאורה יש לומר עוד באופן אחר, דאפיפירות שאני שהם בטלות לגפן, משא"כ בתקרת קנים שאינה עשויה כדי שיהלכו עליה הגפנים יש לומר דמהניא להפסיק על ידי לבוד.
ועכ"פ גם לשיטת הדרך אמונה אינו אסור אלא בקנים פחות מג' דחיישינן שהזמורות יכנסו בין הקנים, אבל בתקרה גמורה מותר כמבואר בתפארת ישראל.
מביא לחלק בין תקרת בית לתקרה בעלמא שאין לה מחיצות
ב. והנה מרן בעל הדרך אמונה לא חילק בין תקרה של בית לתקרה שהיא באוויר העולם בלי מחיצות, אמנם שמעתי בשם חכם אחד שליט"א לחלק בזה, שתקרה חשיבא מחיצה רק כשהיא תקרה של בית, שכיון שיש מחיצות מן הצדדים ויש רשות ביניהם, התקרה מהני לגדור את הרשות מלמעלה, אבל תקרה בעלמא שאין תחתיה מחיצות אינה מחלקת בין מה שמעליה למה שמתחתיה, שהרי אין לה תורת מחיצה של גובה י' טפחים, ומה יועיל לה מה שהיא ד' על ד'.
ולפי זה תקרה שאין לה מחיצות תחתיה אינה מועילה בין לעניין כלאים ובין לעניין צואה וכדומה, שאינה מחלקת כלל את המקום שעליה מהמקום שמתחתיה, והתפארת ישראל שהתיר בתקרה לעניין כלאים, איירי בתקרת בית שבכרם.
דן אם הדרך אמונה לשיטתו בדין פי תקרה בכלאים
ג. ולפום ריהטא היה נראה שהדרך אמונה שלא חילק בזה אזיל לשיטתיה, דעיין דרך אמונה פרק ז ס"ק צח )ושם בביאור ההלכה ד"ה פי תקרה( שכתב ע"פ דברי התוס' עירובין צג א' שאף שלגבי שבת אמרינן פי תקרה רק ברוח אחת או בשתי רוחות, בכלאים אמרי' פי תקרה בד' רוחות, וא"כ לגבי כלאים בכל תקרה ד' על ד' אמרינן פי תקרה מכל הצדדים ,וממילא התקרה הוי גג של רשות ד' על ד' והוי כתקרה של בית, ומשו"ה ס"ל שלגבי כלאים ליכא חילוק בין תקרה של בית לתקרה בעלמא.
אולם זה אינו, דעיי"ש בביאור ההלכה שמבואר בדבריו שמה שנקט שבכלאים אמרינן פי תקרה מכל הצדדים, היינו כיון שלגבי כלאים אין צריך לעשות רשות מכח כל הד' מחיצות ,אלא דנים כל צד בפני עצמו להתיר על ידי המחיצה שכנגדו[1], וא"כ הוי כפי תקרה מצד אחד, ולפי זה לענייננו אם בכדי שלתקרה תהיה שם מחיצה צריך שיהיה לה דפנות תחתיה ,א"כ כיון שלא אומרים פי תקרה מד' רוחות אין לה מחיצות מתחתיה, וממילא אין לה שם מחיצה גם לעניין כלאים .
תשובת מהרי"ל דתקרת לבוד לא מהני לעניין אפיפירות
ד. אולם עיין בשו"ת מהרי"ל החדשות סי' קכה שמצדד שמחיצת קנים מלמעלה אינה מועילה ,ואסברה לה דטעם איסור תחת הגפן אינו מן התורה, אלא דבלשון בני אדם תחת הכרם מקרי כרם, וכיון שלא חילקו באפיפירות בין מסורגות פחות מג' ליותר מג' משמע שבכל גווני אסור, דלעולם תחת הזמורות מיקרי כרם בלשון בני אדם.
וכוונתו נראית שאם תחת הגפן היה אסור מן הדין, דשם כרם על המקום שמתחת לגפן, א"כ שפיר היה מקום לומר דמהני מחיצת קנים מלמעלה, שכיון שיש לה שם מחיצה מהני כמו מן הצד ]וכמו שכתב בהמשך שלהכי מן הצד מהני מחיצת קנים, כיון ששם ההיתר משום הפסק מחיצה[, אבל כיון שהאיסור מדרבנן מפני שמקרי כרם בלשון בני אדם, משו"ה מחיצת קנים לא מהני, שכיון שבמציאות הוא תחת הגפן מקרי כרם בלשון בני אדם, ולא מהני לזה תורת מחיצה.
משמעות מהרי"ל שדוקא תקרת לבוד לא מהני
ה. ונראה מדבריו שבתקרה גמורה אין איסור לגבי איסור תחת הגפן, דכתב רק שלא חילקו בין יותר מג' לפחות מג' דבכה"ג נמי מקרי כרם בלשון בני אדם כיון שבפועל זורע תחת הגפן והתקרה אין בה אלא הלכתא של מחיצה, אבל בתקרה גמורה שהוא הפסק גמור מסתמא לא מקרי כרם אפילו בלשון בני אדם, ומותר לזרוע תחת התקרה שיש עליה זמורות הגפן.
ויש לעיין בתקרה של עומד מרובה או עומד כפרוץ אם אסור לזרוע כנגד הפרוץ למהרי"ל ,כיון שאינה מחיצה גמורה אלא מהלכתא היא דהויא מחיצה.
מבאר דמהרי"ל החמיר רק לגבי איסור תחת הזמורות ולא לגבי איסור אויר הכרם
ו. עוד נראה דלהאמור משמע שמה שהחמיר מהרי"ל שלא מהני מחיצת קנים, היינו לגבי דינא דתחת הגפן, שאיסורו מפני שמיקרי כרם בלשון בני אדם, אבל אם בא לחלק בין זרעים לכרם ממש, או בין זרעים לזרעים, כגון שרוצה לזרוע על גבי גפן ממש (אבל מתחת לגפן תיפוק ליה דאסור משום תחת הגפן, כמו שנתבאר), דבזה אסור מן הדין דהגפן תופסת אויר עד י' טפחים, וכן בזרעים [כמבואר בחזו"א (ו, א אחרי הל"ו חלוקות ד"ה היכי דבעי) דזרעים גם תופסים אויר עשרה], לכאורה משמע דבכה"ג שפיר מהני מחיצת תקרה של קנים על ידי לבוד, שכיון שהתקרה מפסקת לא חשיב אויר הכרם או אויר הזרעים[2].
שקו"ט בכוונת מהרי"ל
ז. ויש מקום לדחות בדברי מהרי"ל, שמה שהקדים שאיסור תחת הגפן אינו מן הדין, כוונתו לאידך גיסא שאילו היה איסור מן הדין, דתחת הזמורות חשיב כרם ממש, א"כ פשיטא שגם תקרה גמורה לא הייתה מועילה, דאין לתקרה תורת מחיצה (כסברת החכם הנ"ל) אמנם האיסור הוא משום דמיקרי כרם בלשון בני אדם, ולהכי יש מקום לדון שמהני מחיצת לבוד, ומסיק דלא מהני דמשמע שלא חילקו חכמים בזה מפני שלעולם כל שהוא נראה תחת הזמורות כרם מקרי. ולפי זה יש לומר שאה"נ תקרה גמורה מהני לדעת מהרי"ל לגבי איסור תחת הגפן, אבל לא מתורת מחיצה, אלא שכיון שמפסיק בין הזמורות לזרעים ואינו נראה תחת הזמורות שוב לא מיקרי כרם בלשון בני אדם. וא"כ כל זה כשהתקרה באה להתיר איסור תחת הזמורות, אבל בבא לזרוע על גבי גפנים שאסור מן הדין משום אויר הכרם, לא מהני תקרה, כיון שבזה בעינן היתר של תורת מחיצה ולהאמור תקרה אין לה תורת מחיצה . אמנם לא נראה כן בלשון מהרי"ל, דהשואל משמע שבא לשאול דיהני מתורת מחיצה כמו מן הצד, ולא משמע שמהרי"ל בא לאפוקי מזה דלמעלה לעולם אין תורת מחיצה אלא אדרבא שכיון שהאיסור אינו מן הדין אלא מפני שמיקרי כרם בלשון בני אדם, לכן לא מהני מחיצת לבוד מלמעלה.
מבאר טעמא דבמחיצה מלמעלה למטה לא בעינן מחיצת י'
ח. ועכ"פ מוטלת עלינו חובת ביאור איך מהני תקרה שאין לה מחיצות, דלכאורה צדקו דברי החכם הנ"ל שליט"א שאין לתקרה בעלמא תורת מחיצה כיון שאין לה גובה י' טפחים.
ונראה דהא דבעינן במחיצה גובה י' היינו כדי שתחלק מקום שיש בו גובה י' טפחים[3], וא"כ במחיצת תקרה שמחלקת המקום שמתחתיה מהמקום שמעליה ויש באותו מקום גובה י 'טפחים, שפיר מתקיים בה תורת מחיצת י' טפחים, וממילא יש לה תורת מחיצה והיא חוצצת.
ולפי זה אם באים לחלק בין הזרעים שמתחת לתקרה לזרעים שמעל התקרה, נראה דבעינן י' טפחים גם מתחת לתקרה, דבלא זה כלפי הזרעים שמתחת לתקרה ליכא תורת מחיצה למקום י'.
מבאר עוד דלעניין כלאים בתקרה לא בעי כלל מחיצה למקום י '
ט. אולם גם אם ננקוט שבעלמא אין לתקרה בפני עצמה תורת מחיצה כסברת החכם הנ"ל, ודלאכה סברא שכתבנו, מ"מ עדיין מסתבר לומר שלעניין כלאים מהני תקרה ד' על ד' להפסיק דכלאים שאני דנתבאר במקום אחר (עיין בספרי כרם אפרים סי' רצו סעיף מו ס"ק רכה ובמאמרנו בהליכות שדה 223) דסגי בהו בהפסק מחיצה גם אם אין לה תורת מחיצה, דבזה מבטל הערבוב, וא"כ תקרה ד' על ד' המפסקת בין המינים יש לומר דחשיב הפסק לענין כלאים, אף שאין לה גובה י', דהא דבעי מחיצה גבוה י' בכלאים היינו כשבאים לחלק מן הצד, דכל שאין בה גובה י' לא נתחלקו המקומות זה מזה ולא נתבטלה הערבוביא, אבל כשבאים לחלק מלמעלה למטה לא שייך חסרון זה, ושפיר מתבטלת הערבוביא במחיצה ד' על ד' לחוד אף שאין בה תורת גובה י.' אמנם להצד הזה יש לעיין אם עומד מרובה מועיל, דלכאורה עומד מרובה מהני רק בתורת מחיצות, וכאן להאמור אינו מועיל בתורת מחיצה אלא בתורת הפסק. [אמנם מצאנו דין עומד מרובה גם לגבי שיעור בגד, ולגבי שיעור כלי], אבל לבוד יש לומר דמהני, דלבודאינו דין במחיצות דווקא, וצ"ע .
העולה מכל הנ"ל בהפסק תקרה לענין כלאים
י. העולה מהדברים האמורים:
- תקרה גמורה נראה שמהני להפסיק לענין כלאים בכל גווני, בין לענין איסור זריעה תחת הזמורות, ובין לענין איסור זריעה באויר הכרם.
- תקרת לבוד נראה דמהני לעניין איסור אויר הכרם (לזרוע מעל לגפן), וכן לאיסור אויר הזרעים (כנ"ל), אבל לא לעניין תחת הזמורות, כמבואר בתשובת מהרי"ל.
- תקרת עומד מרובה יש לצדד דמהני לענין אויר הגפן, וצ"ע אם מהני לענין תחת הזמורות.
[1]. וזה לא אמרינן שבכלאים הקילו דמהני פי תקרה מד' רוחות אף שלגבי שבת לא מהני, כמו שמהני צורת הפתח מן הצד בכלאים אף שלא מהני לענין שבת, דמה שצורת הפתח מן הצד מהני בכלאים היינו כיון שגם לגבי שבת אינו פסול מן התורה (כמבואר בתוס' עירובין ו, א ד"ה רב ועוד), משא"כ פי תקרה שאינו מועיל מד' רוחות לגבי שבת הוא מן התורה (חזו"א או"ח קז, יח), וממילא גם לגבי כלאים לא מהני אלא מהטעם הנ"ל, עיין בספרי כרם אפרים בעבודת הקודש סעיף מח ד"ה פי תקרה.
[2]. גם לסברת הדרך אמונה דאסור באפיפירות גם כשאין ביניהם ג' טפחים מפני שדרך הזמורות להיכנס בין הקנים, זה שייך רק באפיפירות שהאיסור מחמת הזמורות, אבל בזורע על גבי הגפן שהאיסור מחמת עיקר הגפן, ואין נפק"מ אם הזמורות עולות למעלה, בזה שפיר מהני תקרה של לבוד לחלק.
[3]. וכידוע מהגר"ח מבריסק ז"ל דשיעור י' טפחים אינו בגוף המחיצה, אלא הוא שיעור במקום שהמחיצה צריכה לחלק.