תגיות קשורות

שאלה

עשיתי כמה עיסות החיבות כל אחת בהפרשה, אולם דיברתי בין הפרשה להפרשה. האם עלי לשוב ולברך על הפרשת חלה?

תשובה

המפריש חלה מכמה עיסות די בברכה אחת על כולם ובלבד שלא יפסיק ביניהם בשיחה שלא מענין הלישה, ואם הפסיק בשיחה שלא מעניין הלישה צ"ע האם יחזור ויברך, ומכל מקום אם הסיח דעתו מלהפריש או כאשר יצא ממקומו חייב לברך שוב.

ביאורים

הנה זה פשוט דאם מפריש כמה עיסות וכגון משגיח כשרות במאפיה שמפריש מכמה עיסות הנה זה פשוט שיברך ברכה אחת ויכוין לפטור את כל העיסות וכמו שמצינו לגבי שחיטה בשוחט כמה בהמות בברכה אחת, וכן לגבי בדיקת חמץ שבודק כמה בתים בברכה אחת, וכן לגבי קובע כמה מזוזות בברכה אחת. וכמבואר במ"ב סי' תנ"ז ס"ק ד' דסגי בברכה אחת לכולן אם לא הפסיק בינתיים בשיחה שאינה מענין ההפרשה.

אכן אם דיבר בין עיסה לעיסה בפשטות צריך לברך ברכה אחרת. ועי' במ"א (סי' תנז סק"א) שציין ליו"ד סי' י"ט ושם מצינו שהטור כתב וכן אם רוצה לשחוט הרבה לא ידבר בין שחיטה לשחיטה ואם דיבר בין שחיטה לשחיטה צריך לכסות דם שחיטה ראשונה ולברך פעם אחרת על השחיטה. ויעוי' שם בב"י שהביא שהתוס' בחולין פ"ז ע"א ד"ה ומכסי הסתפקו היכא דסח בין שחיטה לשחיטה האם צריך לחזור ולברך והספק הוא האם דמי לתפילין שצריך לחזורו ולברך או דדמיא לסח באמצע הסעודה שיכול לדבר ואין צריך לחזור ולברך המוציא.

והביא הב"י את דברי הר"ן (כ"ח ע"ב ד"ה ומודה) שהביא דדעת הרי"ף והבה"ג והראב"ד ועוד שצריך לחזור ולברך היכא דדיבר בין שחיטה לשחיטה. אכן הרמב"ן והרבינו יונה כתבו דאין צריך לחזור ולברך דלא דמי לתפילין שהתם ב' מצוות של חובה הן וכיון שהתחיל בהם אינו בדין שיפסוק ויתעסק בשיחה, אבל הכא אי בעי שחיט ואי בעי לא שחיט, לא מיחייב להדורי ולברוכי מידי דהוי אקביעות סעודה. והרשב"א הביא את ב' הדעות וכתב בתורת הבית הקצר שכן ראוי להורות לברך וכן הסמ"ג כתב שאין לזוז מקבלת בה"ג כל זמן שאין ראיה לסתור דבריו. וסיים הב"י דמ"מ צריך ליזהר שלא להביא עצמו לברך ברכה אחרת כיון שיכול לפטור עצמו בברכה הראשונה.

והשו"ע שם ביו"ד סי' י"ט סעי' ה אם רוצה לשחוט הרבה צריך ליזהר שלא לדבר בין שחיטה לשחיטה בדבר שאינו מצרכי השחיטה ואם דיבר צריך לכסות דם שחיטה ראשונה ולבך פעם אחרת על השחיטה וכו' ויש אומרים דשיחה בין שחיטה לשחיטה לא הוי הפסק. והנה לפי הכלל הידוע בדברי מרן בכל מקום שהביא סתם ואח"כ ויש הלכה כסתם וא"כ משמע שצריך לברך. אמנם יעויין בט"ז ס"ק ט' שכתב דכיון שלא הכריע השו"ע קיי"ל כי"א שאין לברך דסב"ל. אכן הש"ך כ' דהסכמת הפוסקים דהוי הפסק וצריך לחזור ולברך, וכן הביא מהרש"ל והד"מ והלחם חמודות והעט"ז. והפמ"ג בשפתי דעת הביא את התבואות שור דמשום חומר ברכה אין לברך אא"כ הפסיק הרבה בדברים אחרים.

ומאידך גיסא מצינו לגבי בדיקת חמץ שכתב המ"א בסי' תלב ס"ק ד שאם דיבר באמצע הבדיקה אין חוזר ומברך. וצ"ע שהרי בסי' תנז פסק שיברך. וצ"ל כמו שכ' בחק יעקב שם סק"ח שדוקא במצוה אחת אין מברך ומשא"כ בשחיטה שכל בהמה היא מצוה בפני עצמה צריך לחזור ולברך.

והנה כיום המנהג של השוחטים שמפסיקים בין השחיטות ומדברים אף בדברים שאינם מצרכי השחיטה ואפ"ה סומכים על הברכה שבירכו בתחילת היום. ועי' ביד יהודה יו"ד סי' יט ס"ק ד [הקצר] שכתב דצריך ליזהר שלא לדבר וה"ה לא לעשות דבר בין שחיטה לשחיטה, ואפ' מריטה אכן הוסיף ומה אעשה שהשוחטים נהגו להפסיק מיהו נהגו להפסיק אף בדיבור וסומכים על הס"ל דלא הוי הפסק.

ועי' בדרכי תשובה (סי' יט ס"ק סח) שכתב בשם הנחפה בכסף דהאידנא לא חשבו השוחטים לשיחה הפסק כל שיושבים במקום קבוע לשחוט ודעתם על כל מה שיביאו לפניהם אפ' כל היום כולו לא חשבו לשיחה הפסק ושוחט כל היום בברכה אחת, ולערב עושים כיסוי אחד לכולם, וכן נוהגין היו שוחטים הראשונים בירושלים שהיו רבני מתא והכי עדיף טפי למעט בברכות כדי שלא יהיו נכשלים בברכה שאינה צריכה, עכ"ל. אמנם הדרכ"ת הביא דבמק"א לא כתב כן ובודאי שלכתחילה אין להפסיק.

והנה אחר שהפוסקים דימו דין חלה לשחיטה א"כ כמו שלענין הלכה בשחיטה אם הפסיק בדיבור לא מברך ובפרט בשוחט קבוע וכמבואר בדרכ"ת, א"כ ה"ה בחלה שאם עומד ומפריש מכל העיסות של אותו יום לא יברך אלא ברכה אחת בתחילת היום ולכתחילה לא יפסיק בדיבור ואם הפסיק לא יברך.

והנה הכרעת המשנה ברורה (תנז ב) "ואם אדם אחד מפריש לכל העיסות די בברכה אחת לכולן אם לא הפסיק בינתים בשיחה שאינה מענין הלישה". ומקורו מהמג"א וכ' בלקט העומר פ"י הערה כב. דלכאורה כיון שהמג"א דימה חלה לשחיטה ובדרכי תשובה כ' שאם הפסיק לא יברך ע"כ רק אם יצא ממקומו או שהסיח דעתו מלהפריש עוד צריך לברך.

ולגבי לבישת ציצית כתב במשנ"ב (ח יב כח) "אם לא היה לצורך לבישה יש דיעות בין הפוסקים ודעת המחבר לקמן בסעיף י"ג ומ"א והרבה מן האחרונים [עיין בש"ך יו"ד בסימן י"ט סק"ז] כהפוסקים דאפילו שיחה בעלמא ג"כ הוי בכלל הפסק לענין זה אבל יש מן האחרונים שפוסקין דכיון דיש שסוברין בזה דאין צריך לחזור ולברך דהוי כמו שסח באמצע סעודה מוטב שלא להכניס בספק ברכה וכן הסכים הפמ"ג לכן יזהר כל אדם שלא לסוח ואם דיבר אין חוזר ומברך".

והנה לכתחילה יש לייעץ לעשות כמו שכתב הפרי חדש שם סק"ח שלצאת ידי חובת ספק ברכות יכוונו השוחטים בברכתם שאינם חפצים לצאת בברכתם הראשונה אלא כל עוד לא ישיחו שיחה בטלה שאז לכ"ע יברך אם שח בדברים אחרים.