הערה בדין ברכת אשר נתן ריח טוב בפירות

דינה של קליפת האתרוג והיחס לבשרו והערה העולה מינה לברכת אשר נתן ריח טוב בפירות, ומינה לפרפרת נאה בהגדרת האתרוג כתפוח ושיוך דין זה לכך שהאתרוג והתפוח מתחייבים במעשרות בקטנם בניגוד לשאר פירות.

רבי בנימין דרייפוס שליט"א
ראש  כולל קנין אברהם  בבית המדרש

הערה בדין ברכת אשר נתן ריח טוב בפירות
מתוך הליכות שדה גיליון 225 – תשרי תשפ"ד

שולחן ערוך או"ח סי' רטז סעיף ב: “אם היה פרי ראוי לאכילה מברך הנותן ריח טוב בפירות "וכתב המשנה ברורה כאתרוג ותפוח^[1]. ובמהדורת ‘דרשו' הביאו למחזיק ברכה כאן שהביא לספר בני חיי שכתב בשם מהר"ח אלפאנדרי הזקן דמסתבר דאף שמברכים הנותן ריח טוב בפירות גם על חצי פרי מכל מקום על הפרי מברכין ולא על קליפת הפרי, ופירש החיד"א שם במחזיק ברכה דכיון דקליפת הפרי נתרבתה לערלה מאת פריו הטפל לפריו, ומהאי טעמא יש אומרים דעל קליפות הפירות מברכים שהכל שאינם פרי, [וכמ"ש המשנה ברורה סי' רב ס"ק לט], ה"ה שאינו יכול לברך עליהם שנתן ריח טוב בפירות דלאו פרי הוי.

והביאו שם לערוך השולחן שכתב שגם על קליפות מברכים אשר נתן ריח טוב בפירות. ובאמת הערוך השולחן לשיטתו שפסק סי' רב דעל אכילת קליפות מברכים בורא פרי העץ.

וממילא לדידן שמספק על אכילת קליפות מברכים שהכל, מהאי טעמא נמי לא יברך שנתן ריח טוב על הקליפות.

ולגבי אכילת קליפת האתרוג הביאו במהדורת דרשו בסי' רב בשם כף החיים, ושכן דעת שבט הלוי וחוט השני, דבאתרוג עובי הקליפה הפנימית הוא הפרי (ורק קליפתו הדקה החיצונה נחשבת קליפה) מברכים על אכילתה בורא פרי העץ. ולפי"ז נראה שהוא הדין על קליפת אתרוג יכול לברך גם כן אשר נתן ריח טוב בפירות שהרי היא נחשבת כפרי. והסכים עימי בזה הגאון ר' אלכסנדר מנדלבוים שליט"א מחבר ספר 'וזאת הברכה'.

ובבני חיי שהוא מקור דברי המחזיק ברכה מבואר דחידוש הוא שיכול לברך ברכת אשר נתן ריח טוב על חצי פרי, דגם זה נחשב פרי ולא רק פרי שלם.

והא דמברכין על פרי שלם אף שלכאורה מריח את קליפתו, צריך לומר דהברכה מתיחסת לכל הפרי לא רק על הקליפה ואפשר דגם מריח את הפרי לא רק את הקליפה.

ויש לדון אם יש מעלה לברך ברכת הריח על פרי שלם וכמו בברכת האכילה שלכתחילה צריך שתאמר על שלם.

ובדרך דרוש י"ל דאתרוג ותפוח היינו כמ"ש בתענית כט, ב “כריח שדה של תפוחין" ובתוס' שם  כתבו כריח אתרוגין, וציינו שם בצד הגמ' לתוס' שבת פח, א, שאמרו שם “כתפוח בעצי היער נמשלו ישראל לתפוח שפריו קודם לעליו" ומפרש ר"ת דתפוח היינו אתרוג ומביא תוס 'שם לפסוק דריח אפך כתפוחים.

ובמהרש"א בתענית פירש דהבגדים שלבש יעקב שעשו חמדן מנימרוד שלקח מאדם הראשון היה בהם ריח עץ הדעת – כמאן דאמר עץ הדעת של אתרוג היה, וא"כ ריח שדה היינו גן עדן אשר ברכו ה' (הרחבת הדברים יעויין מכתב מאליהו ח"ה ע"מ 496).

ובטור סי' תקפג גרס בגמ' כריתות “יהא איניש רגיל למיכל בריש שתא אתרוגא", ותמהו על גירסא זו. ושמא משום דישראל נמשלו לתפוח היינו אתרוג, אמנם אנו נוהגים לאכול תפוח משום מתיקותו.

וביאור העניין שפעמים אתרוג נקרא תפוח, וכמו מה שהובא שהכתוב קראו תפוח וכוונתו לאתרוג ,וכן מה שאמרו חז"ל שדה תפוחים (חקל תפוחים) ופירשו תוס' אתרוגים, יש לבאר דבמשנה ריש מעשרות משנה ד תנן התפוחים והאתרוגים חייבים גדולים וקטנים, והיינו אע"פ שבשאר האילנות אמרו שם מתי עונת המעשרות שלהם כלומר מאימתי נעשים פרי וזמנם מאוחר לקראת סוף זמן גידולם, כתב הר"מ בפהמ"ש שתפוחים ואתרוגים מתחילתם הוו פרי והוו אוכל ואין מניחים אותם אלא להוסיף אוכל. ויש לומר שתפוח הוא מלשון תפיחה, כלומר שגידולו הוא להוסיף אוכל לפריו. נמצא דשם תפוח אינו שם בעצם המין אלא מגדיר את תכונתו שמקטנו הוי פרי וגידולו הוא תפיחה ולכן אתרוג נקרא נמי תפוח.

ואפשר דזה מש"כ ותרא האישה כי טוב העץ למאכל, למ"ד אתרוג היה, היינו שראתה שלמרות שרק כעת נברא עם כל זה כבר טוב ומוכן פריו למאכל, ומה שאמרה כי טוב העץ למאכל אע"פ שפריו הוא הטוב למאכל, יש לומר שרמז בזה שאתרוג נברא כציווי ה' שיהא טעם עצו ופריו שווה, והוי פרי עץ הדר, דגם העץ הדר, ונתייחד למצות ד' מינים האתרוג שדר באילנו ומוסיף ותופח עוד ועוד.

וי"ל דכחו זה שדר באילנו, ושלכן פריו קודם לעליו, וכמו שכתבו תוס' שם בשבת, הוא מהיות העץ והפרי לעולם בחיות ואינם מהעצים הנשירים, וכל זה מכח היותו גדל על כל מים. ובתהילים פרק א אמרו על מי “שבתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול" הקדימו פריו לעליו והוא אתרוג שעלהו לא יבול ולעולם הוא ירוק ושתול על פלגי מים וכדאמרו שדרכו ליגדל על כל מים.

[1] .  כ"ה לשון הרמב"ם בהל' ברכות פ"ט ה"א, וברבינו מנוח ציין את מקורו מהגמ' ברכות מג, ב "אמר מר זוטרא האי מאן דמורח באתרוגא או בחבושא אומר ברוך שנתן ריח טוב בפירות".

ותמוה דחבוש היינו פריש וכמבואר בפהמ"ש כלאים פ"א מ"ד, וכדאמרו בירושלמי הובא בריבמ"ץ שם ,שלכן נקרא פריש שאין לך פריש לקדירה אלא זה בלבד. היינו דהחבוש הפרי היחיד שנאכל רק במבושל .ובמשנה שם בכלאים כתוב גם תפוח ומבואר דחבוש ותפוח תרי מיני נינהו, וא"כ מדוע שינה הרמב"ם וכתב תפוח במקום חבוש וצ"ע. ובהל' כלאים פ"א ה"ה ג"כ כתב הרמב"ם: "כלאי אילנות בכלל שדך לא תזרע כלאים כיצד כגון שהרכיב תפוח באתרוג או אתרוג בתפוח" ושם הוי דוגמא בעלמא, ועכ"פ צ"ב שבהל' ברכות שינה מהגמ'.

ושמא סובר הרמב"ם דחבוש נמי מין ממיני התפוחים אלא ששונה שנאכל רק במבושל, וצ"ע. ועיין במה שיתבאר לקמן במין התפוח.