עוד על מצוות שמיטה

שאלה

העציץ שעמד במרפסת ביתי, התהפך ברוח, וחלק מן האדמה שבתוכו נשפך. האם מותר לחזור ולהעמידו על מקומו, ולהחזיר את האדמה לעציץ?

תשובה

אם נשפך ממנו הרבה עפר, או שהתרופפה אחיזת השורשים בגוש האדמה באופן שאינו יכול לחיות כלל במצב כזה, אסור להחזירו ולהעמידו על מקומו.

אם שורשי הצמח לא התנתקו מן האדמה, ולא נשפך הרבה עפר, והצמח היה יכול להמשיך ולחיות כך כמות שהוא הפוך ושפוך לפחות במשך שבועיים, מותר לחזור ולהעמידו על מקומו. אבל אסור להחזיר את העפר לעציץ.

אמנם אם יכול לחיות כך במשך שבועיים, אבל לא יוכל להמשיך לחיות כך לאורך זמן, מותר להחזיר גם את העפר כדי שהצמח לא ימות. ויש שכתבו שאם נחסר מהעפר שמסביבו, קשה לשער אם יכול לחיות במצבו הקיים, ולכן יש להחמיר ולא להחזיר את העפר.

הרחבה

בתשובה זו נתבאר שגם בעציץ אסור לעשות מלאכות בשנת השמיטה. כאשר העציץ הוא נקוב, האיסור הוא מדאורייתא, וכאשר הוא אינו נקוב, האיסור הוא מדרבנן.

והנה כלל נקוט בידינו, שמלאכות דרבנן הותרו בשביעית במקום הפסד, אבל מלאכות דאורייתא לא הותרו אף במקום הפסד מרובה. ומעתה יש לדון לגבי העמדת העציץ על מקומו כבתחילה, וכן לגבי החזרת העפר לתוכו, האם הן נחשבות למלאכות מדאורייתא.

והדבר תלוי במצב הצמח בשעה שהתהפך העציץ. אם באותה שעה נחשב הצמח כתלוש, וכמו שנעקר מן האדמה, הרי שהעמדתו והחזרת העפר נחשבות כנטיעה מחדש, שהיא מלאכה שאסורה מדאורייתא. אבל אם באותה שעה ובאותו מצב לא היה הצמח נחשב כתלוש, אין העמדתו והחזרת העפר נחשבות לנטיעה חדשה. ועלינו לברר כיצד קובעים אם בשעה זו היה הצמח נחשב כתלוש.

והנה שנינו (ערלה פרק א משנה ג): "אילן שנעקר והסלע עמו, אם יכול לחיות פטור, ואם לאו חייב". כלומר, אילן שנעקר מן הקרקע יחד עם גוש האדמה ששרשיו נעוצים בתוכו, אם יכול האילן להמשיך לחיות כך, אין צריך למנות לו שנות ערלה מחדש לאחר שהחזירוהו אל הקרקע. אך אם אינו יכול לחיות כך, יש למנות לו שנות ערלה מחדש משעה שהחזירוהו אל הקרקע.

והטעם, שאם יכול עדיין להמשיך ולחיות כך, אין החזרתו נחשבת כנטיעה חדשה, שהרי הוא נטוע ועומד מקודם. אבל אם אינו יכול לחיות עם גושו, נחשבת החזרתו כנטיעה חדשה, שהרי על ידי שניטע מחדש קיבל חיות מחדש, ולפיכך צריך למנות לו שנות ערלה מחדש.

וכך פסק הרמב"ם (מעשר שני פרק י הלכה יא): "נעקר כולו ונעקרה הסלע ששרשיו בה עמו, וחזר ונטעו כמה שהוא בכל האדמה שסביבות שרשיו, אם היה יכול לחיות מאותה אדמה אילו לא ניטע הרי הוא כמי שלא נעקר, ואם לאו חייב".

וכיוצא בזה כתב בסמוך: "זעזעו ולא עקרו, ואחר כך מילא סביבותיו בעפר, אם יכול לחיות אילו לא מלא סביבותיו, הרי זה פטור, ואם לאו, הרי זה כמו שעקר ונטע וחייב".

ומכאן יש לנו ללמוד לעציץ שהתהפך, שאם במצב זה שהעציץ הפוך ואדמתו נתפזרה לא היה יכול הצמח לחיות, אם מפני שהוא הפוך, ואם מפני שהתרופפה והתפזרה האדמה שסביבו, הרי בשעה זו הוא נחשב כתלוש, והעמדתו על כנו והשבת העפר לתוכו נחשבות כנטיעה חדשה, שהיא מלאכה מדאורייתא, ואסור לעשותה בשמיטה אף במקום הפסד.

אבל אם הצמח יכול היה להמשיך לחיות גם כשהוא הפוך, אין העמדתו והשבת העפר נחשבות כנטיעה מחודשת. ובמקרה כזה, הורה הגרי"ש אלישיב זצ"ל שמותר להעמידו על מקומו. והגם שהעמדתו מסייעת לגידולו, מכל מקום אין ההעמדה נחשבת למלאכה.

ועוד כתבו הפוסקים (שמיטת קרקעות פרק יד סעיף יב בשם הגר"נ קרליץ), שבאופן שהצמח היה יכול לחיות עם גוש העפר שמסביבו, רשאי אף להעבירו לעציץ אחר.

אמנם, אסור להחזיר את העפר לתוך העציץ, או להוסיף עפר ממקום אחר, לפי שהוספת העפר מסייעת לגידול, והיא נחשבת למלאכה, ואסורה משום תולדת זורע. (בית דוד חלק א סעיף יח, ומשנת הגרי"ש פרק ד סעיף כט). וכן מצינו במשנה (שביעית פרק ב משנה ד) שאחת ממלאכות הקרקע היא עשיית בתים לנטיעות, ופירשו הר"ש והרא"ש שהכוונה לבניית גדר גבוה סביבן ומילוי החלל בעפר.

אך מכיון שאין זו אלא מלאכה דרבנן, הרי היא מותרת במקום הפסד. ולכן אם כרגע הצמח יכול להמשיך לחיות, אבל לא יוכל להמשיך ולהתקיים לאורך זמן, מותר להחזיר או להוסיף עפר לתוכו כדי למנוע ממנו להתייבש. שמכיון שגם בלא ההוספה יכול הצמח להמשיך לחיות למשך זמן, אין ההוספה נחשבת לנטיעה, אלא היא מלאכה דרבנן, שמותרת במקום הפסד.

ויש לדון כמה זמן צריך שיוכל הצמח לחיות במצבו הקיים, לענין שלא נחשיבו כתלוש. ויעויין בחזו"א (ערלה סימן ב) שהעלה לענין עץ שנעקר עם גושו, והחזירוהו לאדמה, שאם יכול היה העץ לחיות מגושו במשך הזמן הדרוש לקליטתו באדמה, אין קליטתו נחשבת לנטיעה חדשה. וזמן הקליטה בדרך כלל הוא ארבעה עשר יום.

ולכאורה הוא הדין לעניננו, שאם יכול היה הצמח לחיות בלא הוספת העפר במשך שבועיים, הרי הוא נחשב כנטוע ועומד, ובאופן כזה יהיה מותר להוסיף עפר כדי שיוכל לחיות גם מעבר לאותם שבועיים, כמו שמתירים שאר מלאכות דרבנן במקום הפסד.

אלא שעליו לדעת בוודאות שהצמח יכול לחיות כך במשך שבועיים. ויעוין בספר משנת יוסף (חלק ג סעיף י) שכתב על פי דברי הפתחי תשובה (יורה דעה סימן רצד ס"ק יג) שאין אנו בקיאים לשער אם יכול לחיות כך או לאו, ולכן יש להחמיר שלא להוסיף עפר לתוכו, ורק אם כל גוש האדמה נשאר צמוד לשורשים ולא התרופף, רשאי להחזירו לעציץ או לעציץ אחר.