שאלה
כבר כמה שנים שאנו מגדלים במרפסת הבית עץ פרי בתוך עציץ גדול. כעת, לאחר שגדל העץ והתפתח, נוצר צורך להעבירו ולשותלו באדמה. עד מתי מותר לעשות זאת לפני השמיטה?
תשובה
מותר להעביר את העץ עם גוש האדמה שגדל בו, ולשותלו בקרקע, עד כ"ט באב של השנה השישית.
אם היה העציץ נקוב [נקב בקוטר 2.5 ס"מ בתחתית העציץ] ומונח בקומת קרקע על האדמה במקום שאינו מרוצף, מותר לשותלו עם גושו בקרקע עד ערב ראש השנה.
וכל זאת בתנאי שגוש האדמה נשאר שלם בשעת ההעברה. אך אם גוש האדמה מתפורר, או שאחיזת השרשים באדמת הגוש מתרופפת, מותרת נטיעתו רק עד ט"ז באב, ויש מחמירים רק עד ט"ו באב.
הרחבה
כפי שביארנו קביעת התאריך האחרון לנטיעה בסוף השנה השישית תלויה בחישוב שנות הערלה. וכל עוד השנה השישית תוכל להחשב לשנה הראשונה של שנות הערלה, מותר עדיין לנטוע.
והנה עץ שכבר נטוע בעציץ, והוא מועבר לאדמה עם גוש העפר, והגוש גדול דיו באופן שהעץ יכול להמשיך ולחיות ממנו עד שייקלט באדמה במקום החדש, אין צריך למנות לו שנות ערלה מחדש משעת שתילתו בקרקע. זאת משום שהעברה כזו אינה נטיעה חדשה, כפי שלמדנו במשנה (ערלה פרק א משנה ג): "אילן שנעקר והסלע עמו, אם יכול לחיות פטור". וכך נפסק בשו"ע (יו"ד סימן רצד סעיף יט): "אילן שעקרו רוח או שטפו נהר והוליכו למקום אחר, ומהעפר שסביב שרשיו עמו, והוסיף עליו שם עפר ונשרש שם בארץ, אומדים אותו, אם היה יכול לחיות בעפר הראשון שבא עמו בלא תוספת עפר אחר הרי זה כנטוע במקומו ופטור מהערלה, ואם לאו, חייב".
ומכך, שהעברת עץ לקרקע יחד עם גוש האדמה שלו בשלמות, מותרת עד ערב ראש השנה של שביעית.
אולם אם היה העץ בעציץ שאינו נקוב, או אם היה בעציץ נקוב שמונח על גבי מרפסת מרוצפת, שמחמת הספק אנו דנים אותו להלכה כעציץ שאינו נקוב, ורוצה להעבירו ולנוטעו בקרקע, יכול לעשות כן רק עד כ"ט באב בשנה השישית. והטעם, לפי שהמעביר נטיעה מעציץ שאינו נקוב לקרקע, יש ספק בדבר האם עליו למנות מחדש שנות ערלה, ולהלכה מחמת הספק יש למנות שנות ערלה מחדש, כפי שפסק החזו"א (דיני ערלה אות לב), לכן צריך לנוטעו קודם שלושים יום לפני ראש השנה של שנת השמיטה.
ברם אף בהעברה מעציץ שאינו נקוב, אין צריך להוסיף על שלושים הימים עוד ארבעה עשר יום של קליטה, מכיון שנוטעו עם הגוש שגדל בו, ומיד כששותלו באדמה מתבטלים הצמח וגושו למקום החדש, ואין צריך עוד ימים לקליטה. וכן כתב בספר ישועות מלכו (כלאים פרק ה הלכה יד) לגבי כלאים כסברא פשוטה: "הגע בעצמך, הרי שתלש גוש עפר עם זרעים דלדעת רבינו לא נחשב עוד כמחובר, אמנם אם תחבו אח"כ בקרקע מקרי תיכף השרשה וזריעה כאחד". (ועיין משפטי ארץ שביעית פרק א הערה 10).
אמנם בספר השמיטה להגרי"מ טוקצינסקי (פרק א אות ג) החמיר שכשמעביר מעציץ שאינו נקוב לקרקע צריך למנות ימי קליטה מחדש, משום שסובר שהקליטה שנעשתה בעודו בעציץ שאינו נקוב לא נחשבת קליטה, והעץ צריך קליטה מחדש.
מאידך, בקובץ מפרי הארץ (קובץ א) הובא בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל להקל לגמרי, שאפילו העברה מעציץ שאינו נקוב לקרקע מותרת עד ראש השנה ממש. דמסתבר ליה שאפילו בהעברה מעציץ שאינו נקוב לקרקע אין זה כנטיעה חדשה, אלא הוי כהמשך הגידול מן הנטיעה בעציץ שאינו נקוב, ולפיכך מותר לנטוע עד ראש השנה.
ומכל מקום, אם בעת העברת העץ התפורר גוש העפר, או שנתרופפה אחיזת השרשים באדמת הגוש, שבאופן כזה צריך למנות שנות ערלה מחדש מזמן הנטיעה בקרקע, הרי שגם לענין נטיעה בשישית, אין לנוטעו אלא רק עד הזמן שמותר לנטוע יחור או לזרוע גרעין, והיינו עד ט"ז באב [ויש מחמירים רק עד ט"ו באב], כדי שיהיו שלושים יום קודם ראש השנה, אחר ימי הקליטה.
