ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות
והכוונה, שביום זה 'מתחלפת' השנה, עבור פירות האילן: פירות שחנטו לפני ט"ו בשבט – נחשבים כפירות השנה שעברה, ואילו פירות שחנטו מט"ו בשבט – נחשבים כפירות השנה החדשה. [שינוי זה הוא מתחילת ט"ו בשבט בשקיעת החמה או בצאת הכוכבים].
משמעות 'התחלפות השנה' נוגעת בעיקר לתרומות ומעשרות, לענין מעשר שני ומעשר עני, ולענין איסור ערלה ורבעי, וכדלהלן:
תרומות ומעשרות:
אין להפריש תרומות ומעשרות מן הפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט על הפירות שחנטו לאחריו, וכן להיפך, משום שהלכה היא שאין מפרישים מפירות שנה זו על פירות שנה אחרת. כמו כן אין להפריש מאתרוג ומפירות הדר שנלקטו לפני ט"ו בשבט, על אתרוג ופירות הדר שנלקטו לאחר מכן.
מעשר שני ומעשר עני: בשנים א, ב, ד, ה למחזור השמיטה מפרישים מעשר שני. ובשנים ג, ו מפרישים מעשר עני. את הפירות שחנטו לפני ט"ו בשבט מעשרים במעשר הנהוג בשנה הקודמת, ואת הפירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט במעשר הנוהג בשנה החדשה.
נחלקו הראשונים מהי חנטה, האם היא תחילת גידול הפרי, או כשהפרי מתחיל להבשיל, ומחמירים כשניהם.
לכן שסק ואפרסק בכיר (אפרסק שהקדים להבשיל) שהתחילו לגדול לפני ט"ו בשבט והבשילו אחריו – מחמירים בהם גם כשנה שעברה וגם כשנה הבאה.
לגבי אתרוג הלקיטה קובעת – מה שנלקט לפני ט"ו בשבט שייך לשנה הקודמת, ומה שנלקט אחריו שייך לשנה הבאה.
ובפירות הדר ספק האם החנטה קובעת או הלקיטה, ויש להחמיר במה שחנט לפני ט"ו בשבט ונלקט לאחריו, גם כשנה הקודמת וגם כשנה הבאה.
ספק מעשר שני או עני
פירות שספק אם חייבים במעשר שני או עני, מספק יש לתת מהם את המעשר עני לעני.
ערלה ורבעי:
הנוטע עץ באדמה משתיל, מגרעין או מייחור, שנת הנטיעה וכן שתי השנים שלאחריה הן שלוש שנות ערלה, והפירות אסורים באכילה.
פירות השנה הרביעית אינם ערלה אלא רבעי, ויש לחלל את קדושתם על פרוטה, ואז הם מותרים באכילה, ופירות השנה החמישית מותרים באכילה כרגיל.
הפירות שהתחילו לגדול בשנה הרביעית לפני ט"ו בשבט נחשבים עדיין כפירות השנה השלישית, והינם אסורים באיסור ערלה.
פירות שהתחילו לגדול בשנה החמישית לפני ט"ו בשבט נחשבים כפירות השנה הרביעית, ודינם כדין פירות רבעי.
שתילים
מרבית הנטיעות כיום הן משתיל בן יותר משנה, שספק ממתי מונים לו שנות ערלה רבעי, אם משעת הזריעה בעציץ או מהנטיעה באדמה, ואנו מחמירים בזה מספק. לפיכך רק פירות שחנטו אחרי ט"ו בשבט של השנה הרביעית לנטיעה במטע מותרים יצאו מתורת ערלה.
פירות רבעי פטורים מהפרשת תרומות ומעשרות, אולם פירות שחנטו בין ט"ו בשבט של רביעית מהנטיעה במטע לט"ו בשבט של חמישית חייבים מספק גם בתרומות ומעשרות וגם ברבעי, ויש להפריש מהם בלא ברכה ולחלל את הרבעי.
ספק מעשר או רבעי
פירות שספק אם הם רבעי או חייבים במעשרות אף שחובה לקבוע בהם מעשר שני או עני אין חובה לתת את מעשר עני לעניים.
להרבות במיני פירות
נוהגים להרבות בט"ו בשבט באכילת מיני פירות האילן (מג"א קלא, טז).
פירות שבעת המינים
יש נוהגים לאכול דוקא מפירות שבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל (ספר 'מועד לכל חי' לרבי חיים פאלאג'י, ל, ח).
ט"ו פירות
יש נוהגים לאכול ט"ו מינים של פירות ('מועד לכל חי', שם).
ויש האומרים אחד מט"ו פרקי 'שיר המעלות' אחר אכילת כל פרי ('מועד לכל חי', שם).
סדר לימוד מיוחד
יש שלומדים בליל ט"ו בשבט בזמן אכילת הפירות משנה או זוהר בענין הפרי שאוכלים, ואחר כך מברכים עליו, ויש לימוד מיוחד לזה הנקרא 'פרי עץ הדר' (כף החיים או"ח קלא, צז).
זהירות מתולעים
ידקדק שלא יהיה בפירות שאוכל ספק תולעת, שמלבד עונשו במקום שבא לתקן מקלקל ביותר ('מועד לכל חי', שם, ט).
קדושת ארץ ישראל בפירותיה
קדושת הארץ הנשפעת בה מקדושת הארץ העליונה, נשפעת גם בפירותיה, "כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשׂבע מטובתה" (ב"ח או"ח רח, ח).
אכילת אתרוג
יש נוהגים לאכול מהאתרוג שיצאו בו ידי מצוה בחג הסוכות (ליקוטי מהרי"ח, מנהגי חודשי טבת ושבט).
'שהחיינו' על אתרוג
אין מברכים 'שהחיינו' על אכילת האתרוג (שו"ע או"ח רכה, ו, ומשנ"ב שם טז), ויש מברכים (כף החיים שם, מג). ויש שכתב שנכון לברך 'שהחיינו' על פרי חדש, ולכוון לפטור בזה גם את האתרוג (שו"ת כתב סופר או"ח כג).
תפילה על אתרוג
טוב להתפלל ביום ט"ו בשבט שיזמין לו השי"ת אתרוג מהודר לחג הסוכות הבא (בני יששכר, מאמרי חודש שבט).
תחנון
נוהגים שלא ליפול 'נפילת אפיים' בט"ו בשבט, ולא במנחה של י"ד בשבט (שו"ע ורמ"א או"ח קלא, ו).
'למנצח'
בשחרית של ט"ו בשבט אומרים 'למנצח' (רמ"א או"ח קלא, א, ומשנ"ב שם לה), ויש נוהגים לא לאמרו (שלחן ערוך הרב, או"ח א, בהוספות שבסוף הספר; בן איש חי פר' כי תשא, שנה ראשונה).
'א-ל ארך אפים'
אם חל ט"ו בשבט ביום שני או חמישי אומרים בו 'א-ל ארך אפיים' בפתיחת הארון (משנ"ב קלא, לה). והנוהגים שאין אומרים 'למנצח', אינם אומרים 'א-ל ארך אפיים', שדינם שווה (שם).
תענית חתן ביום חופתו
חתן הנישא בט"ו בשבט לא יתענה בו ביום חופתו (מג"א תקעג, א).
תענית 'יארצייט'
כשחל 'יארצייט' בט"ו בשבט, אין להתענות בו (ט"ז או"ח תכט, ג).
הרכבה – 'כלאי אילן'
הננו לעורר כי בהעדר שימת לב עלולים נוטעי אילנות להיכשל חלילה באיסור 'כלאי אילן' בנטיעת אילן מורכב מין על שאינו מינו.
גידול ונטיעת אילנות נעשים בעיקר ע"י 'הרכבה', וזאת כאשר במשתלה לוקחים 'רוכב' שהוא החלק העליון של האילן שאותו רוצים לגדל ו'מרכיבים' אותו על גבי ה'כנה' שהיא החלק התחתון של האילן. לאחר קליטת ההרכבה מעבירים את השתיל המורכב ונוטעים אותו בשדה המיועדת לכך.
גידול בדרך זו מותר רק אם שני החלקים המורכבים – ה'רוכב' וה'כנה' הם ממין אחד. אולם כאשר ה'רוכב' ממין אחד וה'כנה' היא ממין אחֵר, הרי זה איסור 'כלאי אילן'.
שתיל אילן שהוכן במשתלה בהרכבה אסורה ונקלט ונהיה לאילן אחד, עומד האיסור בעינו, ואסור לנטוע אותו במקום אחר. לכן אסור לקחת מהמשתלה שתילים שהוכנו באיסור אף שכבר נקלטו ונעשו לאילן אחד ולנטוע אותם בגינה, כי הנטיעה והקיום של אילן זה הינם באיסור.
כמו כן אסור לקיים אילן המורכב משני מינים, ולכן חובה לעקרו, וכמובן אין להשקותו או לדשנו וכדומה.
איסור הרכבה אינו שייך באילנות סרק, אבל אסור להרכיב אילן מאכל על אילן סרק. לכן הנוטע אילן מחויב לבדוק ולהיזהר לבל יכשל באיסור כלאים
ראש השנה לפירות האילן
ט"ו בשבט נקרא ראש השנה לאילנות. מעבר למנהגים ולסגולות, יש ליום זה משמעות הלכתית מקיפה בנוגע לדיני תרומות ומעשרות, ערלה ורבעי.
ביום זה 'מתחלפת' השנה עבור פירות האילן. פירות האילן שחנטו לפני ט"ו בשבט – נחשבים כפירות השנה שעברה, ואילו פירות שחנטו אחרי ט"ו בשבט – נחשבים כפירות השנה החדשה.
משמעות 'התחלפות' השנה נוגעת בשני תחומים עיקריים, תרומות ומעשרות, ואיסור ערלה ורבעי, וכדלהלן.
ט"ו בשבט לעניין תרומות ומעשרות
אין להפריש תרומות ומעשרות מן הפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט על הפירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט, וכן להיפך. שהרי אין מפרישים תרומות ומעשרות מפירות שנה זו על פירות שנה אחרת, שנאמר (דברים יד, כב): "עשר תעשר את כל תבואת זרעך כו' שנה שנה", ודרשו חז"ל: מלמד שאין מפרישים משנה על חברתה.
וכן בנוגע למעשר שני ומעשר עני. בשנים א, ב, ד, ה למחזור השמיטה – מפרישים מעשר שני, ואילו בשנים ג, ו – מפרישים מעשר עני. פירות שחנטו לפני ט"ו בשבט מתעשרים במעשר הנוהג בשנה הקודמת, ואילו פירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט מתעשרים במעשר הנוהג בשנה החדשה.
ט"ו בשבט לעניין ערלה ורבעי
כאמור ט"ו בשבט הוא ראש השנה לפירות האילן גם לעניין ערלה ורבעי.
הנוטע עץ באדמה, משתיל, גרעין או מייחור, שנת הנטיעה, וכן שתי השנים שלאחריה הן שלוש שנות הערלה. הפירות הגדלים בשנים אלו אסורים באכילה ויש לקברם.
פירות השנה הרביעית אינם ערלה אלא רבעי, יש לחלל את קדושתם על פרוטה ואז מותר לאוכלם. ברם, הפירות שחונטים בשנה הרביעית לפני ט"ו בשבט – נחשבים עדיין כפירות השנה השלישית, והינם אסורים באיסור ערלה.
פירות השנה החמישית לנטיעה מותרים באכילה כרגיל, אך הפירות שחנטו בשנה החמישית לפני ט"ו בשבט נחשבים כפירות השנה הרביעית, ודינם כדין פירות רבעי.
לעניין ערלה ורבעי מוסכם על כל הראשונים שהקובע הוא החנטה הראשונית של הפרי, וקביעת השנה תלויה רק בנפילת הפרח כשניכרת צורת הפרי.
שנת הנטיעה עולה לחשבון שנות הערלה רק לגבי נטיעות שניטעו לפני ט"ו באב. יש בדבר פרטים רבים שלא ניתן לפרטם כאן, ובכל מקרה של ספק יש לשאול לחכם.
הכלל הוא:
1. פירות שיחנטו אחרי ט"ו בשבט השנה מנטיעות שניטעו לפני ט"ו באב תשפ"א הם רבעי.
2. פירות שיחנטו אחרי ט"ו בשבט השנה מנטיעות שניטעו לפני ט"ו באב תש"פ יצאו מרבעי והם מותרים.
3. פירות מנטיעות שניטעו אחרי ט"ו באב תשפ"א הם ערלה ואסורים באכילה הנאה וחובה לשרפם.

תפילה על האתרוג
כתוב במשנה: "ר"ה לאילן" – לא אמר לאילנות כמו באינך, יש לרמז מה שקיבלנו מרבותינו להתפלל בט"ו בשבט על אתרוג כשר יפה ומהודר שיזמין הש"י

מנהגי ט"ו בשבט
ממנהגי היום המשנה בתחילת מסכת ראש השנה מביאה שט"ו בשבט הינו ראש השנה לאילנות. מכיוון שט"ו בשבט הינו ראש השנה לאילנות לכן נוהגים שלא להתענות