המשמעות ההלכתית של ט"ו בשבט בשנת תשפ"ד

ט"ו בשבט לעניין תרומות ומעשרות

1. ט"ו בשבט הוא ר"ה לאילן, משום שאז עברו רוב ימי הגשמים ונתנו כח באילן לגדל פירות וממילא כל מה שחנט אחרי ט"ו בשבט שייך כבר לשנת גידול זו ולא לקודמת. ומה שחנט קודם ט"ו בשבט הוא מכח גשמי השנה שעברה.
2. שנה זו – תשפ"ד, השנה השניה לשנת השמיטה, היא שנת מעשר שני כמו השנה הקודמת, ששנים א, ב, ד, ה, הן שנות מעשר שני.
   אך מכיון שאין מעשרים משנת מעשר אחת על חברתה, לכן אין להפריש מפירות שחנטו לפני ט"ו בשבט, על פירות שחנטו אחר ט"ו בשבט, ומשום כך יש חשיבות לדעת מתי היתה החנטה של הפרי האם קודם ט"ו בשבט או לאחריו. [ולהלן יבואר הנפקא מינא לענין ערלה]
3. חנטה – לדעת תוספות חנטה היא הופעת הפרי – הנצה, כשהפרח נופל ומתגלה הפרי. ולדעת הרמב"ם היא כשמגיעים הפירות לשליש גידולם, שאז נעשים ראויים לאכילה על ידי הדחק. העיקר להלכה הוא כדעת הרמב"ם, אך חוששים גם לדעת התוספות.
4. לכן אין להפריש מפירות שהגיעו לשליש גידולם או הנצו לפני ט"ו בשבט על פירות שהגיעו לשליש גידולם או הנצו לאחר ט"ו בשבט.
5. השסק, אפרסק, נקטרינה, שקד וחלק מן הלימונים, חנטתם היא בתקופת ט"ו בשבט, ולכן צריך לדעת מתי בדיוק הם חנטו בכדי שלא לעשר עליהם משנה על שנה. בשסק יש להקפיד מכשבועיים אחרי ט"ו בשבט, שמא כבר החלו לשווק פירות שהגיעו לעונת המעשרות בתקופת ט"ו בשבט, ויש להזהר לא להפריש מתערובת פירות שהגיעו לעונת המעשרות לפני ואחרי ט"ו בשבט. באפרסק ובנקטרינה החשש הוא באלו שיגיעו לשווקים בתקופת אדר/ניסן. בלימון החשש הוא ללימונים שישווקו במהלך הקיץ, בכל אלו יש להזהר  שלא להפריש מאלו שחנטו לפני ואחרי ט"ו בשבט ולהיפך.
6. אתרוג אף שהוא כפרי האילן ולכן ראש השנה שלו למעשרות הוא ט"ו בשבט, דינו כירק שלא הולכים בו אחר החנטה, אלא אחר לקיטה. ולכן אין מעשרים מאתרוג שנלקט לפני ט"ו בשבט על אתרוג שנלקט לאחר ט"ו בשבט.
7. פירות הדר, הרי הם בספק האם דינם כאתרוג שהלקיטה קובעת בהם, או כשאר פירות האילן שהחנטה קובעת בהם. לכן אע"פ שחנטו באותה שנה, אין להפריש מפירות שנלקטו קודם ט"ו בשבט על פירות שנלקטו לאחר ט"ו בשבט. [ולדעת תוספות אין זה תלוי בלקיטה בפועל, אלא בגמר גידולם ולכן גם אין מעשרים מפירות שהגיעו לגמר גידולם לפני ט"ו בשבט על פירות שהגיעו לגמר גידולם לאחר ט"ו בשבט]. לכן בימים שאחרי ט"ו בשבט יש להזהר שלא להפריש מתערובת פירות שנלקטו לפני ואחרי ט"ו בשבט.
8. מי שיש לו תערובת פירות מב' שנים, אם התערובת היא מחצה על מחצה, או אפילו ספק מחצה על מחצה, [כגון שקנה בשוק טבל, מפירות שזמן חנטתם בתקופת ט"ו בשבט ואינו יודע מתי חנטו], צריך להביא פירות טבל משתי השנים ולהפריש על התערובת, שתחול ההפרשה של כל שנה על אותה שנה.
9. אם רוב הפירות הם מאותה שנה, נחלקו הפוסקים האם אפשר להפריש מהתערובת ולדעת החזו"א גם בזה אינו יכול להפריש מהתערובת, אלא צריך להביא טבל ודאי משתי השנים ולהפריש ממנו על התערובת.
10. מיני פירות, כגון הפפאיה והפסיפלורה שאנו מסופקים עליהם אם הם ירק או אילן. בהם, מלבד מה שיש לחוש בהם לערלה בארץ ישראל, יש לחוש שהם כאילן גם לענין תרומות ומעשרות, ולכן אין להפריש ממה שחנט לפני ט"ו בשבט על מה שחנט אחר ט"ו בשבט, מאידך יש לחוש שמא הם כירק ואין להפריש ממה שנלקט קודם ר"ה על מה שנלקט אחרי ר"ה.
11. 'עשבי תיבול' שיש לדון האם הם מן התבלינים הפטורים ממעשרות, או נחשבים אוכל וחייבים במעשרות. יש מהם שדינם כאילן ושנתם נקבעת לפי מה שחנט בט"ו בשבט. ועיין הערה.