ראש השנה לפירות האילן

ט"ו בשבט נקרא ראש השנה לאילנות. מעבר למנהגים ולסגולות, יש ליום זה משמעות הלכתית מקיפה בנוגע לדיני תרומות ומעשרות, ערלה ורבעי.

בשנים רגילות ביום זה 'מתחלפת' השנה עבור פירות האילן. פירות האילן שחנטו לפני ט"ו בשבט – נחשבים כפירות השנה שעברה, ואילו פירות שחנטו אחרי ט"ו בשבט – נחשבים כפירות השנה החדשה.

משמעות 'התחלפות' השנה נוגעת בשני תחומים עיקריים, תרומות ומעשרות, ואיסור ערלה ורבעי, וכדלהלן.

מהי חנטה, לדעת הרבה מן הראשונים החנטה היא בעת נשירת הפרח כשניכרת צורת הפרי, ולדעת הרמב"ם חנטה היא בהגיע הפרי לשלב הבשלה ראשונית כשהוא מתחיל להיות ראוי לאכילה, להלכה אנחנו מחמירים כשתי השיטות לעניין חנטה – מחלוקת זו הינה ביחס לחנטה הקובעת לתרומות ומעשרות אבל ביחס לאיסורי ערלה הקובע הוא רק היווצרות הפרי כשניכרת צורת הפרי.

ולכן אין להפריש תרומות ומעשרות מן הפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט על הפירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט, וכן להיפך. שהרי אין מפרישים תרומות ומעשרות מפירות שנה זו על פירות שנה אחרת, שנאמר (דברים יד, כב): "עשר תעשר את כל תבואת זרעך כו' שנה שנה", ודרשו חז"ל: מלמד שאין מפרישים משנה על חברתה.

וכן בנוגע למעשר שני ומעשר עני. בשנים א, ב, ד, ה למחזור השמיטה – מפרישים מעשר שני, ואילו בשנים ג, ו – מפרישים מעשר עני. פירות שחנטו לפני ט"ו בשבט מתעשרים במעשר הנוהג בשנה הקודמת, ואילו פירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט מתעשרים במעשר הנוהג בשנה החדשה.

ראש השנה לשמיטה ולשמינית

האמור לעיל הוא ביחס לתרומות ומעשרות, אך ביחס לדיני השמיטה בין לתחילתה ובין לסופה, ראש השנה הוא א' בתשרי גם לאילן[1]. פירות האילן שחנטו בשמיטה, אפילו לפני ט"ו בשבט, קדושים בקדושת שביעית ופטורים מתרומות ומעשרות. וכן פירות האילן שחנטו בשמינית, אפילו לפני ט"ו בשבט, אין בהם קדושת שביעית, חייבים בהפרשת תרומות ומעשרות, ומפרישים מהם מעשר שני ואילו פירות שחנטו לפני ראש השנה הרי הם קדושים בקדושת שביעית ופטורים מתרומות ומעשרות.

ומשכך, לכאורה אין משמעות לט"ו בשבט של השנה השמינית – בנוגע לתרומות ומעשרות, שהרי גם הפירות שחנטו לפני ט"ו בשבט חייבים בתרומות ומעשרות ולכאורה הם נחשבים כולם משנה אחת שהתחילה מראש השנה השמינית עד לט"ו בשבט שבשנה התשיעית.

אמנם יש להסתפק האם אכן זה כך, וכל התקופה מראש השנה עד תט"ו בשבט של תשיעית הכל שנה אחת ומפרישים מפירות שחנטו לפני ט"ו בשבט על פירות שחנטו אחרי ט"ו בשבט, או שתקופה זו מתחלקת לשתים, מראש השנה של שמינית עד לט"ו בשבט השנה, ומט"ו בשבט השנה עד לט"ו בשבט של תשיעית, ולא מפרישים מפירות שחונטים לפני ט"ו בשבט על פירות שחונטים אחרי ט"ו בשבט של שנה זו. בשאלה זו האריכו רבני בית המדרש ולהלכה יש הנוהגים להחמיר שלא להפריש מפירות שחנטו לפני ט"ו בשבט על פירות שחנטו לאחר מכן, ועליהם לסמן פירות שחנטו לפני ט"ו בשבט ופירות שחנטו אחרי ט"ו בשבט ומהם להפריש על כל התוצרת תרומה ותרומת מעשר ובנוסח ההפרשה לומר שתחול ההפרשה מכל שנה על שנתו.

על פי הידוע לנו מידע זה יהיה רלוונטי השנה לפירות: שסק, אפרסק, נקטרינה ולימון.  

ט"ו בשבט לעניין ערלה ורבעי

כאמור לעיל ט"ו בשבט הוא ראש השנה לפירות האילן גם לעניין ערלה ורבעי.

הנוטע עץ באדמה, משתיל, גרעין או מייחור, שנת הנטיעה, וכן שתי השנים שלאחריה הן שלוש שנות הערלה. הפירות הגדלים בשנים אלו אסורים באכילה ויש לקברם. 

פירות השנה הרביעית אינם ערלה אלא רבעי, יש לחלל את קדושתם על פרוטה ואז מותר לאוכלם. ברם, הפירות שחונטים בשנה הרביעית לפני ט"ו בשבט – נחשבים עדיין כפירות השנה השלישית, והינם אסורים באיסור ערלה.

פירות השנה החמישית לנטיעה מותרים באכילה כרגיל, אך הפירות שחנטו בשנה החמישית לפני ט"ו בשבט נחשבים כפירות השנה הרביעית, ודינם כדין פירות רבעי.

לעניין ערלה ורבעי מוסכם על כל הראשונים שהקובע הוא החנטה הראשונית של הפרי, וקביעת השנה תלויה רק בנפילת הפרח כשניכרת צורת הפרי.

שנת הנטיעה עולה לחשבון שנות הערלה רק לגבי נטיעות שניטעו לפני ט"ו באב. יש בדבר פרטים רבים שלא ניתן לפרטם כאן, ובכל מקרה של ספק יש לשאול לחכם.

הכלל הוא:

1. פירות שיחנטו אחרי ט"ו בשבט השנה מנטיעות שניטעו לפני ט"ו באב תש"פ הם רבעי.

2. פירות שיחנטו אחרי ט"ו בשבט השנה מנטיעות שניטעו לפני ט"ו באב תשע"ט יצאו מרבעי והם מותרים.

3. פירות שחנטו לפני ט"ו בשבט השנה מנטיעות שניטעו לפני ט"ו באב תש"פ הם ערלה ואסורים באכילה הנאה וחובה לשרפם. וכמו כן כל הפירות מנטיעות שנטעו לאחר ט"ו באב תש"פ.


[1] כך היא דעת הרמב"ם, והגם שיש מן הראשונים שחולקים, החזון איש הכריע שהלכה כהרמב"ם, וכך נוהגים.

אולי יעניין אותך...