שאלה
באחד הימים שלאחר ראש השנה, נזכרה שכנתי שלפני כמה שבועות לוותה מאיתנו מספר ביצים, ומיד באה להחזירם. התעוררה לנו שאלה האם השמיטה משמטת את החוב הזה או לא.
תשובה
אכן, גם חוב זה נשמט בשביעית (אם לא נכתב עליו פרוזבול), ועל המלוה לומר 'משמט אני'.
והלווה רשאי להחזיר את הביצים בתנאים שנתבארו לעיל .
הרחבה
השמיטה משמטת חוב שנוצר על ידי הלואה, אך אינה משמטת חוב של שאלה. כלומר: השואל מחבירו כלים על מנת להחזיר אותם בעצמם לבעל הבית, אין השביעית משמטת את חיובו להחזירם.
וכן כתב הריטב"א (מכות ג ע"ב): "דשמיטה עצמה אינה אלא במלוה ולא בשאילת כלים, כדכתיב משאת מאומה". וכן כתב גם הרא"ש (שו"ת הרא"ש כלל עז סימן ג).
והחילוק בין הלואה לשאלה: שבהלואה, מעות ההלואה עצמן ניתנות להוצאה, והלווה חייב לפרוע מעות אחרות תחתיהן. ואילו בשאלה, הכלי אינו יוצא מחזקת בעליו, והשואל חייב להחזירו בעינו לבעליו בתום זמן השאלה, והרי הוא כפיקדון שאינו נשמט בשביעית, כמבואר בספרי (פרשת ראה): "שמוט כל בעל, יכול אף בגזילה ובפקדון, תלמוד לומר משה ידו".
ונמצא שהלואת ביצים, או שאר מיני מאכל משכנו, דינה כהלואה ולא כשאלה. שהרי לא לקחן על מנת להחזיר אותן בעצמן, אלא כדי לאוכלן ולהחזיר אחרות תחתיהן. ואין הבדל בין אם התחייב לשלם תמורתם כסף לבין אם התחייב להחזיר ביצים אחרות תחתיהן.
וכן כתב במלאכת שלמה (שביעית פרק י משנה ב בהגהה): "נלענ"ד שהמלוה לחבירו מיני פירות או מיני אוכלין, מידי דלא הדר בעיניה, דהוי דומיא דהלואת כסף דלא הדר בעיניה, השביעית משמטת וכו'". ודבריו הובאו להלכה בדרך אמונה (שמיטה פרק ט ס"ק ב), ובשאר אחרונים.
ובהמשך דבריו מבאר המלאכת שלמה שאף על פי שבלשון חז"ל נקראה שמיטה זו 'שמיטת כספים', אין ללמוד מזה שרק חובות של כספים נשמטים. וזה לשונו: "המלוה לחבירו ככר לחם או מדה של שמן או יין או ביצים וכיוצא בהן, דמעיקרא בתורת מלוה באו לידו, ודאי שהשביעית משמטתן אם לא עשה פרוזבול. דלשון כספים בהשמטה – לאו דווקא, אלא רצונם לומר כסף או שוה כסף, וכדמשמע בלישנא דקרא כל בעל משה ידו סתם וכו'".
וכן עולה גם מדברי הבן איש חי (שנה ראשונה סוף פרשת תבוא), שהבאנו את דבריו לעיל בתשובה ז. הבן איש חי כותב שם שראוי לכל אחד, בין אנשים ובין נשים, לקיים את מצות שמיטת כספים, וכתב בתוך דבריו: "וגם אם לווה אדם מחבירו ככרות לחם, אפילו ככר אחד, נוהג בזה דין שמיטה. על כן טוב שתלוה האשה יום ערב ראש השנה ככר או שתים או שלש לחברתה, ואחר ראש השנה כשתפרע לה, תאמר לה משמטת אני, והרי זו מקיימת מצות שמיטה". הרי ששמיטת כספים נוהגת גם בהלואת מיני מאכל.
ולכן, גם חוב זה נשמט בשביעית, ועל המלוה לומר 'משמט אני'.
ומכל מקום הלווה רשאי להחזיר את הביצים בתנאים שנתבארו לעיל בתשובה ז.