תגיות קשורות

שאלה

במטבח הישיבה מכינים מדי ערב שבת כמות גדולה של אוכל, שתספיק לכל הבחורים השובתים בישיבה. מכיון שקשה לברר מראש כמה בחורים עתידים לשבות בישיבה, נותרת לפעמים כמות רבה של אוכל שלבסוף לא נאכל.

האם כאשר מכינים מאכל שיש בו פירות שביעית, צריך להכינו בצמצום, כדי שלא יגיע לידי הפסד, או לחילופין האם צריך לזרז את הבחורים שישתדלו לגמור את כל הכמות שהוכנה, כדי שלא יגיעו השאריות לידי הפסד?

תשובה

האיסור להפסיד פירות שביעית הוא רק שלא להפסידם בידים, אך כאשר מניחם והם נפסדים מאליהם, אין בכך איסור.

ויש מן הפוסקים שהתירו אף לגרום להם הפסד, כל שאינו מפסידם בידים. ואף לדעות הסוברים שאסור לגרום הפסד לפירות שביעית, כל שהוא מכין לצורך אכילה – אינו נחשב אפילו לגרם הפסד.

ולכן אין צורך לצמצם בהכנת המאכלים, ומותר להכינם בכמות הרגילה כפי שמכינים בשאר השנים. אכן יש להזהר שלא להשליך את השאריות לפח עד שייפסדו, אלא יניחום בפח של שמיטה.

הרחבה

מה שדרשו חכמים לאכלה ולא להפסד, היינו שאסור להפסיד את הפירות בידים, שהעושה כן עובר על איסור עשה, ויש אומרים שאף לוקה מכת מרדות מדרבנן. אך להשאירם כמות שהם והם נרקבים מאליהם, אין בזה כל איסור, שהרי אינו עושה כלום והם נפסדים מעצמם.

ולפיכך, אם נשאר מן האוכל, אין צריך לדחוק בבני הבית שיגמרו אותו נגד רצונם, אלא יש להניחו בפח של שמיטה. באופן כזה אינו מפסיד את הפירות כלל אלא הם נפסדים מאליהם, שכאמור, אין בזה כל איסור.

אכן נחלקו הפוסקים האם מותר לגרום הפסד לפירות שביעית. כלומר: האם מותר לעשות מעשה שאינו מפסיד את הפירות, אבל גורם להם הפסד.

המהרי”ט (בשו”ת חלק א סימן פג) מתיר, והוכיח כדבריו מהירושלמי (שביעית פרק ז הלכה א): “והדא קניבתא דירקא, מסקין ליה לאיגרא והיא יבשה מן גרמה”. [פירוש: קניבת הירק, והם חלקי הירק הפגומים שאינו רוצה לאוכלם ומסיר אותם מן הירק קודם האכילה, מותר להעלותם לגג והם מתייבשים מעצמם]. הרי שמותר לעשות מעשה שיגרום הפסד לפירות שביעית. והביא שם עוד ראיות לדבריו.

וכן כתבו הרידב”ז (סימן ה), ובספר תורת הארץ, שמותר לגרום הפסד לפירות שביעית.

גם החזו”א (סימן יד ס”ק י) כתב שאם אינו מקלקל בידים אין איסור, והביא את הראיה של המהרי”ט מן הירושלמי לגבי קניבת הירק. אך הוסיף החזו”א שאם עניים מצויים אצלו, מצוה לתת להם את הפירות קודם שיתקלקלו, מצד מצות צדקה.

אמנם עיין במשמרת הבית (סימן ה) וכן במקדש דוד (סימן נט ס”ק ה) שכתבו שיש לאסור גרם הפסד.

ולדברי המחמירים שאסור לגרום הפסד לפירות שביעית, יש מקום לדון בשאלה הנזכרת לעיל, האם מותר לטבח לבשל כמות מרווחת של מזון. שהרי הירקות המבושלים ממהרים להתקלקל יותר מן הירקות החיים, ונמצא שמחמת הבישול, נגרם הפסד למזון שלא ייאכל.

אכן, בספר משפטי ארץ – שביעית (פרק כא הערה 18) כתב בשם הגרי”ש אלישיב והגר”נ קרליץ זצ”ל, שמותר לחתוך פרי על אף שבדעתו לאכול רק את חציו, ונמצא שמזרז את קלקולו של החצי הנשאר. והטעם, שמכיון שהוא חותכו לצורך אכילתו, אין חיתוך זה נחשב אף לגרמת הפסד. שהרי הפעולה נעשית למטרת האכילה, ואינה נחשבת למעשה הפסד כלל אלא למעשה אכילה.

ומכאן נלמד גם לנידון שאלתנו, שמותר לטבח לבשל כפי הכמות הרגילה, ואין בזה אף גרמת הפסד לכמות שתשאר. שכל שעושה כדרך כל השנים, שמכין בריוח לצרכי האוכלים, נחשב הדבר כמעשה של אכילה ולא כמעשה הפסד.

נזכיר עוד שבספר משפטי ארץ (פרק כב הערה 25) מביא בשם הגרי”ש אלישיב זצ”ל, שגם לשיטות שאסור לגרום הפסד לפירות שביעית, אין איסור אלא לגרום הפסד לפירות שעומדים להיאכל. אבל פירות שעומדים ממילא להיפסד (כגון פירות שיש בהם פגם כלשהו שמחמתו אין האנשים רוצים לאכלם), אין איסור לגרום להפסדם. אכן גם פירות אלו אסור להפסידם בידים.