עוד על מצוות שמיטה

תגיות קשורות

כיצד עלינו – בעלי גינות וחצרות, או אפילו בניינים משותפים, להיערך לקראת שנת השמיטה, מה יהיה מותר ומה יהיה אסור לעשות, אלו דברים יש לבצע לפני שנת שמיטה כך שהגינה והחצר יישארו פורחים למרות שלא תיעשה בהם מלאכה חלילה בשביעית?

אלו מלאכות יש לבצע לפני שמיטה, על אף שאולי יהיה מותר לעשותן בשעת הצורך בשנת השמיטה?

מאמר זה מסביר ומפרט את יסודות הלכות שמיטה, וההלכות הנוגעות להכנת הגינה והחצר בערב שנת השבע הבאה עלינו לטובה.

הכנת גינות וחצרות לקראת שמיטה

תקופה זו במחזור השנים נחשבת כיום שישי אחרי חצות – ערב שבת הארץ, חודשים בודדים לפני שנת השבע, ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת.

במאמר זה נפרט מה ואיך צריך להיערך בגינות לפני שנת השמיטה, בכדי להבין את הדברים נבאר לפני כן את הכללים הבסיסיים, האסור והמותר בשמיטה עצמה.

מלאכות האסורות בשמיטה

כפי שיתבאר להלן ישנם חילוקים גדולים בין מלאכות הקרקע האסורות בשביעית מהתורה למלאכות שאסורות מדרבנן, לפיכך תחילה צריך להקדים ולבאר אלו מלאכות אסורות מן התורה ואלו מדרבנן:

להלכה פוסקים כדעת רבא שבתחילת מסכת מו”ק (ג, א) שכיון שהתורה בפרשת בהר (ויקרא כה, ד) מנתה רק ארבעה מלאכות [עבודות] שאסור לעשות בשמיטה: “שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור”, רק מלאכות אלו אסורות מן התורה אבל התולדות של אותן המלאכות מותרות בשביעית מן התורה ורק מדרבנן הן אסורות, אף שבשבת הן אסורות מן התורה.

ישנן עוד שתי מלאכות שלגביהן נחלקו אם הן אסורות מן התורה או מדרבנן: חרישה ונטיעה.

להלכה אנו פוסקים שחרישה אסורה מן התורה, המקור לאיסור חרישה הוא או מהפסוק בחריש ובקציר תשבות (שמות לד, כא), ולומדים את הפסוק לשביעית ולא לשבת, או שמקור האיסור נלמד מההלכה למשה מסיני שנטיעות חדשות מותר לחרוש עד ראש השנה של שמיטה, ומוכרח אם כן שעצים מבוגרים אסור לחרוש שלושים יום לפני ראש השנה, ומשום שצריך להוסיף על השביעית, ואם אסור לחרוש בתוספת שביעית ק”ו שאסור בשביעית עצמה.

גם נטיעה אנו פוסקים שאסור לעשותה מן התורה, בק”ו מזמירה, אם אסור מן התורה לזמור גפן בגלל שהזמירה מצמיחה ק”ו שאסור לנטוע.

זמירה בשאר אילנות

כפי שהזכרנו, זמירה של גפן כתובה במפורש בתורה, השאלה האם זמירה בשאר אילנות, או מה שנקרא היום גיזום, גם אסור מן התורה. החזו”א (סי’ כא ס”ק טו) מוכיח מהר”ש, מי”א בערוך, ומרש”י במו”ק, שזמירה בשאר אילנות חוץ מגפן אסורה רק מדרבנן. וכך הוא פוסק להלכה.

החילוק בין גפן לשאר האילנות, שבגפן הזמירה היא פעולה הכרחית שעושים כל שנה כדי לקבל פירות טובים, והמטרה היא להצמיח ענפים חדשים שעליהם יצמחו באותה שנה הענבים. בשאר אילנות התוצאה עקיפה יותר ולכן הגיזום לא נחשב מלאכה מן התורה. אך יש חולקים שזמירה בכל האילנות אסור לעשותה מן התורה.

לסיכום: זריעה ונטיעת עצים אסור בשמיטה מן התורה, וכן זמירה בגפן וכן חרישה. לגבי גיזום בשאר אילנות, דעת החזו”א שאסור רק מדרבנן ויש אומרים שאסור מן התורה.

החילוק בין מלאכות האסורות מן התורה למלאכות האסורות מדרבנן

העבודות האסורות מן התורה אסור לעשותן בשמיטה בכל מקרה, אף אם המטרה היא בכדי למנוע את מיתת הצמחים, שאר העבודות שאיסורן מדרבנן מותר לעשותם כדי למנוע מיתה של הצמחים, או בכדי למנוע נזק גדול – בתנאים מסוימים. במאמר זה לא נוכל לפרט איזה נזק מתיר לעשות מלאכות דרבנן, ואיזה לא מתיר.

מקור ההיתר במלאכות דרבנן נלמד מהמשנה בתחילת מו”ק שמשקים בית השלחין בחול מועד ובשביעית, שואלת הגמרא הרי השקיה היא מלאכה, או תולדה של זורע כיון שמצמיחה או תולדה של חורש כיון שמרככת את האדמה, ואיך מותר להשקות בשמיטה, מתרץ רבא שרק המלאכות המפורשות בתורה אסורות מן התורה אך שאר המלאכות אסורות רק מדרבנן ולא גזרו במקום פסידא, ומכיון שבבית השלחין אם לא ישקו הצמחים ימותו התירו להשקות.

מלאכות דרבנן בצמחי נוי העומדים להיפסד

גם בצמחי נוי שאם לא יעשה בהם מלאכה ימותו, הכריע החזו”א (בחוברת הלכות שביעית שהוציאו בהנחיתו) שהתירו מלאכות דרבנן, וכמו שכתב בתשובת המבי”ט סי’ סד שגם צמחי בושם מותר להשקות כדי שלא ימותו. יש עוד פרטים בסוגיא זו.

אינו מתכוין

בתנאים מסוימים יש היתר של אינו מתכוין, שיש מקרים שאע”פ שהמלאכה בודאי תיעשה, אך אינו מתכוין לה ולא ניחא ליה בזה שהיא נעשית, אע”פ שזה פסיק רישיה, אם ניכר הדבר שאינו מתכוין, פעמים שמותר. אך זו סוגיה בפני עצמה שלא נוכל לעסוק בה במסגרת זו.

זריעה ונטיעה לפני שמיטה

בשנת השמיטה עצמה זריעה ונטיעה אסורה, בין ירק ובין אילן, בין עצי פרי ובין אילנות סרק.

ישנם אופנים מסוימים שאסור לזרוע וליטוע בערב שביעית מכמה טעמים שונים, ויש בזה חילוק בין זריעת ירק לנטיעת אילן, ובין עצי סרק לעצי פרי וכיצד זורעים ונוטעים אותם ועוד, וכפי שנפרט בכל אחד מהמקרים צריך לדון על פי הטעמים לאיסור זריעה בערב שביעית האם במקרה זה אסור או מותר.

הטעמים לאסור זריעה ונטיעה בערב שביעית הם: תוספת שביעית, שביתת שדה – קליטה בשביעית, איסור ספיחין ומונים שנות ערלה.

תוספת שביעית

בזמן שבית המקדש היה קיים, גם בערב שביעית היה אסור ליטוע עצים, בין עצי פרי ובין עצי סרק, ולזרוע זרעים משום מצות תוספת שביעית, אך בזמן הזה לא נוהגת מצות תוספת שביעית – שכך נאמרה ההלכה למשה מסיני. ולפיכך מצד מצות תוספת שביעית בזמן הזה אין איסור ליטוע ולזרוע בערב שביעית עד ראש השנה של שמיטה.

שביתת שדהו – קליטה בשמיטה

הגמרא בע”ז טו, ב אומרת שאדם מצווה על שביתת שדהו בשמיטה, ונחלקו הראשונים (תוס’, תוס’ רבנו אלחנן, תוס’ רי”ד שם, רמב”ם פ”א ה”א) מה הכוונה, האם כמו שיש מצוה של שביתת בהמתו בשבת ולכן אסור שגוי יעבוד בבהמת ישראל בשבת, ה”ה אסור שגוי יעבוד בשדה ישראל בשמיטה.

או שכוונת הגמרא שהאיסור הוא לא שהאדם עובד בשנת השמיטה, אלא שהוא עובד בקרקע ולא מניח אותה, וזה נוגע לסוגיה שם, ונפקא מינה לענייננו האם אסור לאדם לעשות בערב שביעית ששדהו תעבוד בשביעית אף שבשביעית עצמה הוא לא עושה בה כל מלאכה.

דעת החזו”א שבזמן הזה שלא נוהגת תוספת שביעית אין איסור לשתול עצי סרק עד סמוך לראש השנה, אע”פ שהם נקלטים בקרקע בשנת שמיטה שכידוע הקליטה לוקחת י”ד יום. משום שאיסור שביתת שדהו היא שאדם יעבוד בשדה בשמיטה אפילו אדם אחר שאינו בעל השדה, אבל אין איסור במה שהשדה עובדת מעצמה.

אמנם המנחת חנוך במצוה רח”צ והמנחת שלמה (סי’ מח) סוברים שאסור לשתול סמוך לראש השנה של שמיטה אם הקליטה תהא בשנת שמיטה. ולכן לשיטתם אסור לשתול אחרי ט”ו באלול.

למעשה אנחנו חוששים גם לשביתת שדהו בשביעית.

אך כל זה כאשר נוטע ייחור או זרעים או עצים חשופי שורש – בלי האדמה שלהם, אבל אם נוטע עם גוש האדמה, הרי הוא כבר קלוט ועומד, ומיד כשמכניסו בקרקע הוא נחשב נטוע בקרקע, לכן גם לדעת המנחת שלמה מותר לשתול עם גוש עד סמוך לראש השנה, כל עוד הגוש נשאר שלם ולא מתפורר כך שבשעת השתילה כבר נחשב קלוט בגוש.

לזרוע פרחים, לפי החזו”א מותר עד סמוך לר”ה, ולפי המנחת שלמה עד שלושה ימים לפני ראש השנה ורק באדמה רטובה כדי יקלטו עד לפני ר”ה, משום שרק עצים נקלטים בי”ד יום ואילו גידולים חד שנתיים שאינם עצים (כגון תבואה וירקות ופרחים), נקלטים בשלושה ימים. אמנם יש פרחים שמגיעים בכוסיות עם גוש אדמה אותם אפשר לשתול לדעת כולם עד ר”ה.

ספיחין

בירקות נוהג איסור ספיחין, חכמים גזרו שאסור לאכול ירקות שגדלו בשביעית וחובה לעקרם, ולכן באופנים שהירקות יהיו אסורים באיסור ספיחין, אף שמותר לזרוע אותם בערב שביעית, מכל מקום בשביעית יהיה חייב לעקרם ואסור לאכלם.

לדעת הרמב”ם כל הירקות שנקטפים בשמיטה אסורים באיסור ספיחין, ולדעת הר”ש והרמב”ן ירקות שיצאו (שנבטו מעל פני האדמה) לפני שמיטה מותרים, אמנם הם קדושים בקדושת שביעית, וכך פוסקים להלכה.

לכן: יש להקדים לזרוע זרעי ירק כעשרה ימים לפני שמיטה ולהשקותו, כך שהצמח יינבט מעל פני האדמה לפני ראש השנה, ולא יהיה בו איסור ספיחים.

אבל תבואה וקטניות לדעת כולם, רק אם הגרעינים שלהם יגיעו לשליש גידול לפני שמיטה אין בהם איסור ספיחין, לכן יש לזרעם כמה חודשים לפני ראש השנה של שביעית כי שיהא מותר לקיימם.

אמנם איסור ספיחין אינו נוהג בעציץ שאינו נקוב, ולכן אם זורע בעציץ שאינו נקוב כלל וגם הנוף לא מאהיל על הקרקע,  אלא יש חציצה בין הנוף לקרקע, מותר לזרוע בערב שביעית ולקיימו.

מונים שנות ערלה

בעצי מאכל גזרו חז”ל שאסור ליטוע ולזרוע עצים בארבעים וארבעה ימים שלפני ראש השנה של השנה השביעית משום מראית העין. הטעם לכך הוא משום שלגבי מנין שנות ערלה שלושים יום בשנה נחשבים שנה, ולכן אם נטע לפני ט”ו באב עלתה לו שנת ערלה – שהרי עברו על הנטיעה י”ד יום של קליטה ועוד ל’ יום עד ראש השנה, אבל אם נטע בתוך אותם מ”ד יום לא עלתה לו שנה, כי לא עברו על הנטיעה מעת הקליטה עד ראש השנה ל’ יום, ושנתה הראשונה לעניין ערלה היא שנת השמיטה, ומכיון שמונים לה את שנת השמיטה כשנה הראשונה לערלה כשיספרו את שנות האילן יאמרו שנטע בשביעית, ומשום כך גזרו שלא ליטוע בזמן זה. ואם עברו ונטעו אפילו בשוגג צריך לעקור את העץ.

חשופי שורש

לכן הרוצה ליטוע עצים מייחורים או מזרעים או עצים חשופי שורש לפני שנת השמיטה, עליו להקדים את הנטיעה לפני ט”ו באב בשנה שלפני שמיטה, כך שהשנה שלפני שמיטה תעלה לשנה ראשונה לנטיעה, [י”ד יום קליטה + ל’ יום מקצת שנה חשוב שנה, כאמור].

שתילה בגוש

וכל זה כאמור בנוטע אילן מייחור או מזרע, אבל אם השתיל כבר נטוע בגוש אדמה, כפי שמצוי שקונים במשתלות וכדומה, אם הגוש נשאר שלם מותר להעבירו עם הגוש לאדמה עד כ”ט באב, שכיון שהעץ קלוט בתוך הגוש, ומיד כשנוטעים אותו בקרקע הוא נחשב נטוע צריך רק עוד שלושים יום כדי שיחשב שנה על מנת למנות לו את שלושים הימים האלו כשנה ראשונה לשנת ערלה, ממילא השנה הראשונה לערלה תהא השנה השישית ולא שנת שמיטה. אך צריך לדעת שאם הגוש התפורר תוך כדי השתילה צריך לעקור את העץ לכן ראוי תמיד לשתול רק עד ט”ו באב.

עציץ נקוב

אם השתיל עם הגוש הוא בעציץ נקוב [בנקב בקוטר של 2.5 ס”מ בתחתיתו] והוא עומד על האדמה בלי חציצה בין הנקב לאדמה, מותר להעבירו לאדמה עד ר”ה בתנאי שהגוש נשאר שלם, ובתנאי שהמעבר למקום השתילה הוא בלי חציצה בין הנקב לקרקע, משום שלא מונים לו שנות ערלה מעת העברה לאדמה אלא כבר בהיותו בעציץ, כל שלא הפסיקו ביניהם בחציצה כלל.

כלאי אילן

במאמר מוסגר יש להדגיש שבשתילת עצי מאכל צריך להיזהר מלעבור באיסור שתילת כלאי אילן, משום שהיום כל העצים מורכבים ויש מורכבים מין בשאינו מינו. [בקרית יערים – טלז סטון ישנה משתלה כשרה שבה ניתן להשיג שתילים ללא חשש כלאים].

עצי סרק

גזירה זו היא רק בעצי מאכל שנוהג בהם איסור ערלה, אך בעצי סרק, שאין בהם איסור ערלה לא שייכת גזירת מונים, ומותר ליטוע בערב שביעית כפי שנתבאר.

נסכם: עצי סרק לדעת החזו”א אפשר לנטוע עד סמוך לר”ה של שמיטה, ולדעת המנחת  שלמה צריך שייקלט לפני שמיטה, לכן בלי גוש אדמה אפשר לנטוע רק עד ט”ו באלול, עם גוש שלם אפשר עד ערב ר”ה. פרחים – לדעת החזו”א בין לזרוע בין לשתול אפשר עד ראש השנה, ולדעת המנחת שלמה רק עד כ”ז באלול. עם גוש לדעת כולם אפשר עד ר”ה.

ירקות לדעת כולם צריך שיינבטו מעל פני האדמה לפני ר”ה, אחרת יהיו אסורים באיסור ספיחים, תבואה וקטניות צריך שהגרגירים יגיעו לשליש גידולם לפני שמיטה. אמנם בעציץ שאינו נקוב כשגם הנוף לא מעל הקרקע, אין איסור ספיחים.

עצי מאכל יש לשתול רק עד ט”ו באב, אם שותל עם גוש והגוש נשאר שלם אפשר עד כ”ט באב, ואם מעביר מעציץ נקוב [בנקב גדול] לקרקע, ובמשך העברה נשאר נקוב, אפשר עד ר”ה.

קדושת שביעית – הפקר

אך בכל מקרה בזריעה של ירקות לפני שמיטה צריך לדעת שיש להם קדושת שביעית וצריך להפקיר ולהודיע שיש בחצר ירקות ולתת לקחת למי שרוצה.

ניכוש עשבים

אחת המלאכות המנויות בגמרא מו”ק שאסור לעשותם בשמיטה מדרבנן, היא ניכוש עשבים. כאשר מסלקים את עשבי הבר, העשבים התרבותיים מתפתחים יותר טוב – תולדת זורע.

ניכוש משטחים ריקים

יש גם ניכוש עשבים משטחים ריקים שאין בהם עצים או שאר צמחי גינה, וניכוש זה הוא הכשרת הקרקע לזריעה ושתילה וגם הוא אסור בשמיטה – תולדת חורש.

אמנם כתב החזו”א במכתב שניכוש עשבים משטח שלא עומד לזריעה, כגון חצר סביב הבית שאין שם צמחים ולא מתכוננים לשתול שם צמחים, ורוצים לנכש את העשבים משום נקיון בעלמא או מחשש לנחשים או לשריפות, וכך עושים כל שנה, שם מותר לנכש גם בשמיטה. ויש לדון מה טעמו האם משום הכלל של אינו מתכוין, שאין כוונתו להכשיר את המקום לשתילה ואין לו ניחותא בכך, כיון שלא מתכונן לשתול שם. או שחצר הבית שלא עומדת לשתילה נחשבת כמגרש משחקים וכד’ שהניכוש בה כלל אינו תולדת חורש.

אינו מתכוין

מצינו במשניות בשביעית כמה מקרים שמותר אינו מתכוין, בפרק ג יש כמה מקרים של מי שלוקח אבנים מהשדה בשביל שצריך אותם לבניה שאם ניכר לשם מה לוקח מותר. כתוב בירושלמי שמי שבהמתו עומדת בשדה ורוצה לתת לה לאכול מותר לקטוף עשבים לתת לה שבהמתו מוכחת שקוטף בשביל הבהמה ולא בשביל לנקות השדה. מובא בגמרא בסנהדרין שראו מישהוא שזומר בשמיטה, ואמרו שהוא יכול לומר לעקל בית הבד אני צריך. רואים שיש מושג של אינו מתכוין. אמנם במכתב של החזו”א [אם נפרש שההיתר משום אינו מתכוין] יש חידוש משום שכל המקרים שמצאנו הוא כאשר הוא רוצה דבר אחר, הוא רוצה אבנים, רוצה אוכל לבהמה, רוצה זמורות לבית הבד, וממילא נעשית גם המלאכה. אבל כאשר מנכש עשבים הוא רוצה הרי לנקות את המקום, אלא שלא רוצה לנקותו בשביל להכשיר לזריעה אלא בשביל שלא יהיו נחשים. ורואים שהחזו”א לא חילק בין הדברים.

אך במקום שיש עצים או צמחי גינה אסור לנכש, וכן במקום שמתכוננים לשתול בעתיד. ואפילו כשאינו מתכוין לזה אם ניחא ליה בזה, ולא ניכר שאינו מתכוין, אסור.

עשבים בגינה

מי שמעוניין שלא יעלו צמחי בר ועשבים בגינתו יכול לחפות את הקרקע ברסק עץ, או באבני טוף או חצץ, לפני שמיטה, כיסוי קרקע מונע את צמיחת רוב העשבים. ניתן גם לכסות את הקרקע ביריעת פלסטיק שחור (פלריג) שגם הוא מונע את צמיחת העשבים, או בדשא סינטטי וכדומה, אך כאמור עליו לעשות זאת לפני שנת השמיטה.

בכל מקרה, הקפדה על ניקוי השטח מעשבים במשך כל הקיץ, וסילוק כל העשבים בתקופה זו לפני שהם מתייבשים ומפיצים את זרעיהם, גם תביא לצמצום העשבים שיצמחו בשמיטה.

השקיה

כפי שהזכרנו מבואר במשנה שמותר להשקות בית השלחין בשמיטה, ומכאן למדנו שמותר להשקות בשביעית צמחים שבלי השקיה ימותו או ינזקו בלי תקנה.

גינה שגדלים בה כמה סוגי צמחים

פעמים רבות באותה גינה יש כמה סוגי צמחים, חלקם צמחים שבלי שישקו אותם יינזקו, וחלקם צמחים או עצים מבוגרים שאינם זקוקים כלל להשקיה, או זקוקים להשקיה לעיתים רחוקות יותר, וכשמשקה את הצמחים שזקוקים להשקיה סביב אותם צמחים יתכן שגם העצים שאינם זקוקים להשקיה יקבלו מהמים המחלחלים באדמה, שהרי השורשים שלהם מתפשטים, מכל מקום מותר לו להשקות את הצמחים הנזקקים להשקיה זו, כיון שהמלאכה מתייחסת רק לצמחים שזקוקים להשקיה והוא אינו מתכוין לשאר, ואין דרך אחרת להציל את הצמחים הזקוקים למים.

מערכת טפטפות

כיום בדרך כלל משקים במערכת של טפטפות או ממטרות שמשקות יחד את כל הגינה, ואז הפעלה אחת משקה את כל הצמחים יחדיו, הן את אלו שמותר להשקותם והן את אלו שאסור להשקותם, ויש לדון האם הפעלת מערכת זו אסורה משום שמשקה צמחים שאינם צריכים את ההשקיה הזו שלא יפסידו.

מצינו בחזו”א שדן במקרה דומה, בבית השלחין שניתן להשקות בו כל עץ בהשקיה ישירה על ידי דלי וכדומה, והשקיה זו מספיקה לו לקיום, אך אם פותח את תעלת המים ומציף את כל המטע אזי זה מועיל להרווחה, שהיא לא הותרה בשביעית. וכתב החזו”א (סי’טז ס”ק יד) שאף שכתחילה צריך להשקות כל עץ, אם אין לו כח להשקות כל אחד בפני עצמו, וע”י פועלים ההוצאה מרובה ואין לו אפשרות להוצאה זו, מותר להשקות בהצפה. ואפשר שגם שיש לו אפשרות בהוצאה גדולה מותר. למדנו מכאן שאם אין ברירה אחרת מותר להשקות גם יותר מן הנצרך.

מכיון שהמציאות היא שונה בכל גינה, ישנן גינות שרוב הצמחים בהן הם רב שנתיים מבוגרים שלא זקוקים כלל להשקיה, ורק מעט הם פרחים קטנים הזקוקים להשקיה, וישנן גינות שרוב הצמחים בהם זקוקים להשקיה, לכן מלכתחילה יש להפריד את המערכת ולנתק את הצינורות שמגיעות לצמחים שלא צריכים השקיה. ובאם לא ניתן לנתק חלק מהצינורות, אם כמות הצמחים הזקוקים להשקיה בשמיטה היא קטנה וניתן להשקותם ביד, אסור להפעיל כלל את המערכת הכללית ומותר להשקות בצינור רק את אותם פרחים, אך כאשר כמות הצמחים היא גדולה וההוצאה על השייה פרטנית היא מרובה ואינו יכול לעמוד בהוצאה זו, כפי שהורו לנו אם רוב מוחלט של הצמחים זקוקים להשקיה מותר להפעיל את מערכת ההשקיה אף שהיא עוברת גם לצמחים שלא זקוקים להשקיה.

מחשב

מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל התיר לכוין לפני שמיטה מערכת השקיה אוטומטית שמופעלת מעצמה ע”י מחשב בשמיטה, ואז לדעתו מותר להשקות כך גם צמחים שלא זקוקים להשקיה, כיון שהפעלת המערכת נעשית בערב שמיטה. אך אם קרתה תקלה והמערכת הפסיקה לעבוד, אסור להפעילה מחדש בשמיטה אלא לפי הכללים שנתבארו.

מזגן

אם צינור הניקוז של המזגן מכוון במיוחד לצמח או לגינה, צריך להזיזו בשמיטה. אך אם לא מכוון לכך אין בזה איסור שהוא משקה אף אם ניחא ליה, כיון שזה מעשה בגרמא רחוקה שאינו מתכוין אליה.

מי שטיפה

אסור לשפוך את מי השטיפה לגינה שלו אם המים מועילים לצמחים, אמנם אם זו לא גינה שלו ולא נהנה ממנה מותר אם אינו מתכוין לשם השקיה. אם יש במים ריכוז גבוה של חומרי ניקוי (מעבר לרגיל) הם לא מועילים לצמחים ומותר לשפכם לגינה אפילו אם היא שלו.

דישון

בדרך כלל גינות נוי לא זקוקות לדישון, אך ישנם סוגי אדמה או סוגי צמחים שצריכים דישון, גם במקרים אלו בדרך כלל לא יגרם נזק בלתי הפיך מאי דישון במשך שנה. ומ”מ מי שנצרך לדשן את האדמה בשביעית בכדי להקל על מצב הצמחים, יכול להטמין באדמה לפני שמיטה קומפוסט, שהוא זבל אורגני, שמתפרק לאט במשך השנה. אמנם יש דשנים כימיים “איטי תמס” שמתפרקים לאט, אבל לא התירו להשתמש בהם במקום שמשקים בשמיטה, כיון שכל השקיה מפעילה את אותם הדשנים, והרי הם כאילו ששם בקרקע בקבוקים קטנים שכל פעם שמשקה ונכנסים מים לבקבוק ויוצא קצת דשן, מה שאין כן הקומפוסט שנהפך לחלק מהאדמה לא נחשב שבכל השקיה הוא מדשן את האדמה.

זמירה וגיזום

זמירה בגפן

בדרך כלל לא יקרה נזק בלתי הפיך לגפנים שבחצרות הבתים אם לא יזמרו אותם שנה אחת. לפני ראש השנה של שמיטה אחרי הבציר, ניתן לעשות זמירה חלקית ע”י צמצום מספר הענפים, אחרי הבציר לפני ראש השנה של שמיטה. כלומר להוריד את הענפים שמסירים לגמרי ואת הענפים שמשאירים לא לקצוץ כלל.

זמירה בשאר עצים

יש לבצע גיזום מלא לפני שמיטה בכדי שלא יצטרכו לגזום בשמיטה. בדרך כלל בחצרות הבתים אין הכרח לגזום בשמיטה. אך יתכן מצב שיהיו ענפים שמפריעים למעבר, ואז בדרך כלל יהיה מותר לחתוך את אותו ענף שמפריע, אבל מ”מ יש להקדים מה שאפשר לפני שמיטה, כיון שכדי להתיר בשמיטה אנו צריכים להגיע להיתר של אינו מתכוין לגיזום לתועלת, ופעמים באמת אין בזה תועלת ולפעמים יש.

גדרות חיות

הדעה המקובלת שגיזום גדרות חיות נחשב למלאכה. הגדרות מתחלקות לשני סוגים: יש סוגי צמחים שגם אם יזניחו אותם שנה שלימה לא יקרה כלום ואפשר אחרי שמיטה לחדש אותם, אותם אסור לגזום בשמיטה, ואם הם יפריעו למעבר, יהיה מותר לגזום אותם רק באופן שניכר שאכן אינו מתכוין לתועלת אלא למנוע את ההפרעה של המעבר, כגון שגוזם רק מהצד שמפריע ולא מלמעלה ולא מהצד השני. לכן לפני שמיטה צריך לגזום גיזום מלא כדי להרחיק את הצורך לגזום בשמיטה.

ישנם סוגי צמחים שללא גיזום הצמח יתקלקל ולא יוכל יותר לשמש למטרתו כגדר חיה. נזק כזה גם הוא נחשב הפסד, ולדעת החזו”א שגיזום בשאר אילנות אסור רק מדרבנן ניתן להתיר. אך מ”מ החזו”א כותב שבהיתר של מלאכות דרבנן במקום הפסד צריך לעשות מה שאפשר כדי למעט את המלאכות בשמיטה. יתכן שהחזו”א כותב כך משום שיש ראשונים הסוברים שהתירו במקום הפסד רק השקיה ולא מלאכות אחרות, ויתכן שהוא משום שסובר שמלאכות במקום הפסד אסורות אלא שהתירו במקום הצורך בכדי למנוע ההפסד, ואם אפשר למעט לא התירו. ולכן יש תמיד לגזום את הגדרות החיות סמוך לשמיטה.

גם דשאים דינם כשאר צמחים ואסורים בגיזום כגדר חיה.

הכנת שטח לגינה

ניקוי השטח

כפי שהזכרנו אסור להכין שטח לגינה בשמיטה, איסור זה כולל ניקוי השטח מעשבים, וכן ניקוי השטח מפסולת. לכן במקום שבונים בתקופה זו של ערב שביעית צריך לקחת בחשבון שיהיה אסור בשמיטה לפנות ולסלק את שיירי פסולת הבניה מהמקומות המיועדים בהמשך לגינה.

לכן לפני שמיטה יש לסלק את מה שניתן לסלק, ובשמיטה עצמה יש לשאול רב מה מותר לעשות.

פיזור אדמה

כמו כן אסור לפזר אדמה במקום המיועד לגינה, במקרה שחוששים שהקבלן יסתלק ולא ימלא את חובתו אחר שמיטה וכדומה, ניתן להביא את האדמה ולהניחה בערימה על נילון וכדומה ולפזרה רק אחרי שנת השמיטה.

מי שעומד לקבל דירה חדשה בשנת שמיטה או סמוך אחריה, יש ליתן דעתו שהקבלן לא יכין את הגינה בשנת שמיטה.