שאלה
במתכון של העוגה שברצוני לאפות, כתוב שיש לערב בתערובת כמות קטנה של מיץ תפוזים. בביתי מיץ תפוזים הקדוש בקדושת שביעית, וברצוני לשאול האם מותר להשתמש במיץ זה להכנת העוגה?
תשובה
מותר לערב יין או מיץ תפוזים של שביעית כדי שיתנו טעם בעוגה. אמנם יש שהורו שאין לערב בעיסה כמות קטנה של יין או מיץ, באופן שטעמם לא יורגש לבסוף בעוגה.
ועיין בהרחבה, שם מתבאר דין נוסף: שאסור לערב פירות שביעית בכמות מרובה של פירות חולין כדי לבטלם ברוב ולהפקיע את קדושתם, כדי שיוכלו לסחור בהם או כדי להשתמש בהם שימושים האסורים בפירות שביעית.
הרחבה
שנינו במשנה (תרומות פרק יא משנה א): "אין נותנין דבילה וגרוגרות לתוך המורייס [ציר הדגים], מפני שהוא מאבדן. אבל נותנין את היין למורייס".
ומפרש הר"ש (שם) על פי הירושלמי, שבדבילה וגרוגרות הדרך לסחוט מהם את טעמם ולהשליכם, ובאופן זה אסור ליתנם במורייס לפי שהוא מאבדם, אבל אם אינו משליכם אלא אוכלם עם המורייס, מותר. ולפי דבריו מובן היטב מפני מה הותר לתת יין למורייס, שהרי היין נאכל עם המורייס.
אכן מהר"י קורקוס (תרומות פרק יא הלכה ג) נקט שלדעת הרמב"ם אין לתת דבילה לתוך המורייס בשום אופן, אפילו אינו סוחטה ומשליכה. ומפרש מהר"י קורקוס את טעמו, לפי שדבילה עומדת בעיקרה לאכילה כמות שהיא, ואין הדרך לתיתה במורייס, ועל כן כשנותנה למורייס נחשב כמפסידה ומאבדה. ברם היין, הגם שהוא עומד לשתיה בפני עצמו, מכל מקום רגילים לתיתו גם למורייס, ועל כן נתינתו למורייס אינה נחשבת כהפסד.
מדבריו למדנו שמאכל ומשקה שהדרך ליתנו לתבשיל או למאפה, אין נתינתו לתבשיל או למאפה נחשבת כהפסד לענין תרומה. ואם כן, הוא הדין גם לענין שביעית, ומותר לתת יין או מיץ תפוזים של שביעית לתוך העוגה לתוספת טעם, שהרי הדרך לעשות כך בכל שנה.
אמנם בספר משפטי ארץ (פרק כב סעיף ו) כתב שיש להמנע מלתת בעוגה כמות קטנה של יין או מיץ, באופן שטעמם לא יורגש בעוגה. ומקור דבריו (שם בהערה 11) ממה שכתב בספר מעדני ארץ (סימן ח אות יט) שיש דעה בירושלמי (שביעית פרק ח הלכה ה) שאין לתת מים ומלח שנקנו בדמי שביעית בעיסה של שישית, מפני שהם כלים ונפסדים לפני שנהנה מהם. וכן כתב בבית רידב"ז (סימן ז סוף סעיף יא), שאין לוקחים מים ומלח מדמי שביעית לתת בעיסת שישית משום שהם מתבטלים בעיסה. גם בר"ש סיריליאו (שביעית פרק ט הלכה ח ד"ה לענין אכילתן) נראה שסובר כך. ויש ללמוד מזה לענייננו, שהנותן כמות קטנה של יין ומיץ בעיסה באופן שטעמם אינו מורגש בה, נחשב כמו שמפסיד את היין והמיץ הקדושים בקדושת שביעית.
וכמו כן יש להזהר שלא למרוח מעט שמן של שביעית בתבנית האפיה, או במחבת, כדי שהמאכל לא ישרף או כדי שלא יידבק אל הכלי. שכל שטעם השמן אינו מורגש במאכל, הרי זה נכלל בכלל מה ששנינו (שביעית פרק ח משניות ח-ט) שאין סכין כלים ועורות בשמן של שביעית, שהשביעית ניתנה לסיכת אדם ולא לסיכת כלים, כמו שפירש שם הרמב"ם בפירוש המשניות. ולכן יש להזהר לתת כמות גדולה של שמן, באופן שטעמו יורגש במאכל.
והנה לכאורה יש טעם נוסף שלא לתת כמות קטנה של יין בעוגה. שהרי אם הקמח ושאר המרכיבים הם של שישית, או מחו"ל, וטעם היין אינו מורגש בהם, מתבטל היין של שביעית ברוב החולין ופוקעת ממנו קדושת שביעית. והרי זה כביטול תרומה ברוב חולין שאסר בתשובות אבני מילואים (סימן יח) משני טעמים, האחד, שעובר על הדין דאין מבטלין איסור לכתחילה, ועוד, שיש בזה גם איסור של הפסד תרומה, שהרי מבטלה מקדושתה.
אכן במנחת שלמה (סימן מו) כתב שהשביעית אינה דומה לתרומה לענין זה, שאיסור הפסד פירות שביעית אינו אלא כשפוגמם ומפסידם מאכילה, לא כשמבטלם מקדושתם (והסברנו חילוק זה להלן פרק ט תשובה ה), וכן אין בביטול טעמם משום ביטול איסור לכתחילה, לפי שקדושת שביעית אינה 'איסור', ואין איסור לבטלה.
ועיין במנחת שלמה שהביא ראיה לדבריו מדברי הריבמ"ץ (שביעית סוף פרק ז) שכתב שמותר לבטל שמן של שביעית בשמן של חולין. אכן בספר משפטי ארץ (פרק כב הערה 17) העיר שבריבמ"ץ שיצא לאור מחדש על פי כתבי-יד כתוב שמותר 'לבשל' שמן של שביעית ולא 'לבטל'.
ועוד כתב במשפטי ארץ שם, שנראה שאף לדברי המנחת שלמה שהתיר לבטל, היינו כשמערבם לצורך אכילה. אך לבטלם כדי שיוכל לעשות בהם סחורה או שימושים האסורים בפירות שביעית, אסור גם לדעת המנחת שלמה. שדבר זה נחשב כמו סחורה בפירות שביעית, שהרי מרויח לעשות בפירות שימושים שהיו אסורים כשהיו בקדושתם.
