תוכן עניינים
טבלת ההרחקות
הסבר למבנה הטבלה: טור א' וה' מציינים את סוגי שני הגידולים (ירק עם ירק, ירק עם תבואה וכו'), טור ב' וד' מציינים את שטחי הזריעה של שני הגידולים, וטור ג' מציין את ההרחקה הדרושה ביניהם.
* השיעורים חושבו במידות זמנינו עפ"י שיטת החזו"א שהטפח כ-10 ס"מ, והאמה כ-60 ס"מ. לפי שיטת הגרא"ח נאה הטפח כ-8 ס"מ, והאמה כ-48 ס"מ.
מהו איסור 'כלאי זרעים'
הוזהרנו בתורה שלא לזרוע כלאים, שנאמר: "שדך לא תזרע כלאים" (ויקרא יט, יט)
איסור כלאים הוא זריעה או שתילת שני מינים של צמחי מאכל, במרחק הקטן מהשיעורים המפורטים להלן.
איסור זה נקרא 'כלאי זרעים' ונוהג בכל מיני תבואה, קטניות, ירקות ועשבי תבלין (יש לדעת שהגדרת 'מינים שונים', לעניין איסור כלאים, היא כפי חלוקת המינים ההלכתית של חז"ל, ולא כהגדרת המינים הבוטנית).
זנים שונים של אותו מין אינם כלאים זה בזה, כגון: עגבנייה ועגבנית שרי, פלפל אדום ופלפל ירוק, צנון וצנונית וכדו'.
איסור נוסף הוא: "לא תזרע כרמך כלאים" (דברים כב, ח), איסור זה נוהג בזריעה או בשתילה של מין תבואה, קטנית, ירק או עשב תבלין בצד גפן או מתחת גפן. איסור זה נקרא 'כלאי הכרם'. הלכות כלאי הכרם שונות בפרטים רבים מכלאי זרעים, ההלכות שבדף זה מתייחסות ל'כלאי זרעים'.
אילן (שאינו גפן) אין צריך הרחקה בינו לבין כל סוגי הגידולים: אילן ממין אחר, גפנים, ירק, תבואה וקטניות (צמחי תבלין מעוצים שגזעם מתקיים משנה לשנה, דינם כאילן, כגון: גרניום לימוני, לואיזה, רוזמרין, שיבא).
באלו מקומות יש איסור כלאים
א. איסור כלאים נוהג בארץ ישראל, בכל מקום: בבית, במרפסת, בגינה פרטית או משותפת, בגינת חברו, בשטח ציבורי או בשטח הפקר.
ב. גם בין שני מינים הנטועים בעציץ או באדנית, ואפילו מין אחד בעציץ אחד ומין שני בעציץ אחר הסמוך לו*, צריך להפסיק בין הצמחים בשיעורים המפורטים להלן.
* וי"א שעציץ שאינו נקוב מהווה הבדלה בין מין הזרוע בו למין אחר הזרוע מחוצה לו (עי' בהר צבי זרעים ח"ב סי' כ"ד, ג'. וע"ע בשו"ת שבט הלוי ח"ו סי' קס"ו לענין עציצים נקובים).
מה דין הגדל בכלאים
איסור כלאים הוא בין בזריעה או בשתילת כלאים ובין בקיום כלאים, כלומר, שיש איסור גם בהשארת כלאים אחר שנזרעו בשוגג או במזיד, ואף אם צמחו מאליהם, יש חיוב לעקור מיד מין אחד [או את חלקו – באופן שיישאר מרחק כנדרש], או להפסיק ביניהם באופן המפורט להלן.
תבואה, קטניות, ירקות, עלי ירק או תבלין, שגדלו באיסור כלאים (בין בשוגג בין במזיד), מותרים באכילה (בשונה מכלאי גפן וכרם).
מקראה לטבלת ההרחקות
שיעורי ההרחקה המפורטים בטבלה דלהלן תלויים בשני דברים: א. סוג הגידולים, ב. שטח הזריעה.
א. סוגי הגידולים נחלקים ל-2 קבוצות: 1) ירק ועשבי תבלין, 2) תבואה וקטניות.
ב. את שטחי הזריעה יש לחלק בעיקר ל-3 שטחים: 1) 'זריעה יחידית', 2) 'שורה', 3) 'שדה'.
פירוט:
א. סוגי הגידולים
1) ירקות (רשימה חלקית): אבטיח, בטטה, בננה, בצל, גזר, גמבה, דלורית, דלעת, חסה, חציל, כוסבר עלים, כרוב וכרובית, לפת, מלון, מלפפון, מנטה, נענע, סלק, עגבניה, פלפל, צנון וצנונית, קישוא, שומר, שמיר, תות שדה, תפוח אדמה, תרד.
עשבי תבלין שדינם כירק (רשימה חלקית): בזיל (בזיליקום, ריחן), גרגר הנחלים, לענה (טרגון), לענה אבסינט, מליסה, מנטה, נענע, ספירמינט, עשב לימון (לימונית), פטרוזיליה, פפרמינט, צתרה (סיבורי), קורנית לימונית, קמומיל (פרחי בבונג).
2) 'תבואה' – אחד מחמשת מיני דגן: חיטה, שעורה, שבולת שועל, כוסמין, שיפון.
'קטנית' – צמח שהחלק הנאכל בו הוא החלק שאותו זורעים כשרוצים לגדל מין זה, כגון: אורז, אפונה, חומוס, חמניות, כוסמת, עדשים, שעועית, תירס וכיו"ב.
ב. הגדרות שטחי הזריעה
1) 'זריעה יחידית' – זרע או שתיל בודד או אף זריעה מרובה של מין אחד, כשרוחב שטח הזריעה פחות מ- 60 ס"מ*, אף שאורכו רב.
2) 'שורה' – שטח זרוע ממין אחד שרוחבו 60 ס"מ ומעלה עד 6.12 מטר**, ואורכו יותר מרוחבו.
3) 'שדה' – שטח זרוע ממין אחד שרוחבו 6.12 מטר** ומעלה, ואורכו יותר מרוחבו.
[במקרה שצורת שטח הזריעה היא ריבוע מדויק (שווה צלעות), ואחד המינים הוא תבואה או קטניות, דין המרובע כ'שדה' החל מ-58 ס"מ על 58 ס"מ***].
* השיעורים בדף זה חושבו במידות זמננו עפ"י שיטת החזו"א שהטפח הוא כ-10 ס"מ, והאמה כ-60 ס"מ. לפי שיטת הגרא"ח נאה הטפח כ-8 ס"מ, והאמה כ-48 ס"מ. לשיטה זו זריעה יחידית היא פחות מ-48 ס"מ על 48 ס"מ.
** ולשיטת הגרא"ח נאה: 4.90 מטר (וביותר מכך הרי זה 'שדה')
*** ולשיטת הגרא"ח נאה: 48 ס"מ על 48 ס"מ
שיעור ההרחקה בעציצים ואדניות
כאמור לעיל, גם בין שני מינים הנטועים בעציץ או באדנית, צריך להפסיק בשיעורים המפורטים בטבלה. בדרך כלל שטח הזריעה בעציץ או אדנית הוא פחות מ-60 ס"מ על 60 ס"מ ('זריעה יחידית'), נסכם את ההרחקות הנדרשות בין שני מינים שבעציצים כאלו:
1. בין שני מיני ירקות [או צמחי תבלין שדינם כירק] – 15 ס"מ (כגון בין חציל לעגבניה, בין גזר לפטרוזיליה, בין בזיל לחסה).
2. בין ירק או צמח תבלין לבין תבואה או קטנית – 60 ס"מ (כגון בין בצל לחיטה, בין סלק לתירס).
3. בין תבואה או קטנית לבין מין אחר של תבואה או קטנית – 6.12 מטר (כגון בין חיטה לאפונה, בין תירס לחמניה).
פרטים נוספים בשיעורי הרחקה
מדידת ההרחקה בשיעורים המפורטים לעיל היא מהגבעולים (בנקודת יציאתם מן האדמה) של שני המינים בשעת שתילתם או מהזרעים בשעת זריעתם, ולא מן הענפים והעלים. אין איסור אם הענפים או השורשים מתערבים זה עם זה (מלבד דלעת, ראה להלן).
אמנם מצוי בצמח ה'נענע' (מנטה) שהשורשים המתפשטים מוציאים גבעולים חדשים במקום מרוחק מהגבעול הראשון, ויש להרחיק גם בין אותם גבעולים למין האחר. מאחר וההרחקה הראשונה עלולה להתבטל בלי שימת לב, ראוי לשתול נענע במרחק ניכר ממינים אחרים, או בתוך מיכל שימנע את התפשטותו.
ריבוי מינים בשטח קטן
במיני ירק, גם כשמרחיק בין המינים כנדרש (15 ס"מ), אין לזרוע יותר מ-4 מינים בשטח שגודלו פחות מ-60 ס"מ (ששה טפחים) על 60 ס"מ.
בשטח של 60 ס"מ על 60 ס"מ, מותר לזרוע 5 מיני ירק שונים באופן שמרחיק בין מין למין כנדרש (15 ס"מ). היתר זה הוא רק אם המינים מתפשטים עד ל'מסגרת' של 60 על 60 ס"מ.
דלעת
בעוד שבכל המינים ההרחקה היא מהגבעולים לחוד (כנ"ל בסעיף 1), בדלעת יש איסור בהתפשטות ענפיה או עליה על גבי מין אחר, אף אם המין האחר רחוק מרחק רב ממקום יציאת גבעול הדלעת מן האדמה. נטית דלעת אסורה רק אם היא נוגעת במין האחר [מכיוון שענפי הדלעת מתפשטים במהירות יש לתת את הדעת בשעת שתילתה כיצד לשמור שלא תתפשט בהמשך על גבי מין אחר].
חומרה נוספת יש בדלעת על פני שאר מיני ירק, ששיעור הרחקה בין ירק 'יחידי' לבין תבואה וקטניות הוא 60 ס"מ, אולם דלעת צריכה הרחקה של 6.12 מטר מהגבעול (בנקודת יציאתה מן האדמה) לבין תבואה וקטניות [אך אין חיוב להרחיק בין ענפי הדלעת לבין המין האחר, ובלבד שלא יינטו ויגעו זה בזה כנ"ל בסעיף 1].
