שאלה
שמעתי שיש שאומרים שאין להבדיל על יין של שביעית. האם אכן יש להמנע מלקחת יין של שביעית להבדלה?
תשובה
אכן יש שכתבו שעדיף שלא לקחת יין של שביעית להבדלה, ונביא את טעמם בביאורים. אולם להלכה מותר להבדיל על יין של שביעית.
הרחבה
יש שכתבו שלא להבדיל על יין של שביעית, וכן כתב בספר השמיטה (פרק ז אות ג הערה 4), והדברים מובאים גם בספר שמירת שבת כהלכתה (פרק ט הערה נה).
ונבאר את מקור הדברים.
שנינו במשנה (שביעית פרק ח משנה ז): אין מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה. בטעם הדבר כתבו הר"ש והריבמ"צ, שהוא גורם בכך הפסד לתרומה, שלא תיאכל אחר הביעור. וכן כתבו רש"י ותוספות (זבחים עה ע"ב).
והרמב"ם כתב, שהוא גורם בזה הפסד לפירות שביעית, אם תיטמא התרומה.
אולם במשנה ראשונה כתב טעם אחר, שנמצא ממעט באכילתם. שעד עתה היו ראויים לכל אדם, ומשנתבשלו בשמן של תרומה אינם ראויים אלא לכהנים, והרי זה נחשב כהפסד לפירות.
וכתב בספר השמיטה (שם), שלפי סברת המשנה ראשונה נראה שיש להמנע מלהבדיל על יין שיש בו קדושת שביעית. שמכיון שמנהג הנשים שאינן שותות מכוס של הבדלה (כמובא במשנה ברורה סימן רצו ס"ק ו), נמצא שכשמבדיל על היין – הוא ממעט באכילתו, שעד עתה היה היין ראוי לכל, ועתה הנשים נמנעות מלשתותו. וכתב בספר השמיטה שגם בספר שבת הארץ (קונטרס אחרון סימן כב) חשש לזה.
והוסיף שם שהדבר תלוי האם בכמות מועטה יש חיסרון של הפסד הפירות או שהוא מותר לכתחילה וכתב שיש בענין זה דיוקים סותרים ברמב"ם (פרק ה הלכה ד).
אמנם מכל הראשונים שפירשו את המשנה באופן אחר (והבאנו דבריהם לעיל), משמע שאינם סוברים שיש בדבר איסור מצד שמתמעטים הראויים לאכלם. ומבאר בחוט שני (שביעית עמ' רסג, ובתרומות פרק יא הלכה ה ס"ק טו), שאמנם אין מביאים קרבן תודה בערב יום הכיפורים מפני שממעט את זמן אכילתו של הקרבן, היינו משום שממעט זמן אכילתו לכל, שאף אחד אינו רשאי לאכלו משתשקע החמה, אבל כשמבשל פירות שביעית בתרומה אינו ממעט אכילתם לכל, שהרי עדיין מצויים כהנים רבים שיכולים לאכלם.
וביותר, שנראה שאף לשיטת המשנה ראשונה מותר להבדיל על יין של שביעית. שהרי מבואר ברמב"ם (שמיטה פרק ה הלכה ד) שמותר לבשל מעט ירק של שביעית בשמן של תרומה, אם כוונתו לאכלו מיד. ובכסף משנה (שם) מבואר שהדבר מותר אף לכתחילה, כיון שבאופן כזה לא יגיעו הפירות לידי הפסד. והרי כשמבדיל על הכוס, בוודאי דעתו לשתותו מיד, ופשוט שהיין לא יבוא לידי הפסד.
ועוד כתב בחוט שני (שם) שמה שהנשים אינן שותות מיין של הבדלה, אין זה משום שאסורות לשתותו, אלא שנהגו כך. ובפירוש כתבו הפוסקים שאשה שאין מי שיבדיל בעבורה תבדיל על היין בעצמה על היין ואף תשתה ממנו. ונמצא שאין זה כמו המבשל פירות שביעית ביין של תרומה, שהוא נאסר מן הדין לזרים ולטמאים. וכן כתב בספר בית רידב"ז (סימן ה סעיף יח).
ובספר משנה הלכות (סימן רמז) הטעים את הדברים. שהרי בוודאי אין איסור לטגן פירות שביעית שדרכם בכך, אף שיש הנמנעים מלאכול מאכלים מטוגנים. וכן אין איסור להמתיקם בסוכר וכדומה, אף שיש הנמנעים מלאכול מאכלים ממותקים. והטעם, שבעצם המאכלים הללו ראויים לכל, אף לאלו שמעדיפים שלא לאכלם. כמו כן יין של הבדלה ראוי גם לנשים, על אף שהנשים נמנעות מלשתות ממנו. אמנם יש לחלק טובא בין מנהג ישראל שיסודו בהררי קודש לבין דרך אכילת אנשים בעלמא
ועוד הוסיף בחוט שני, שהרי רבים נוהגים שאם לאחר ההבדלה נשתייר יין בכוס, מתקנים אותו ומחזירים אותו לבקבוק כדי לקדש עליו בשבת הבאה, ואף הנשים אינן נמנעות אז מלשתות את היין, הרי שגם לאחר שהבדיל עליו אינו נפסל לשתיית נשים.
מכל הטעמים הנזכרים נראה שאין צורך לחשוש לדברי האוסרים, ומותר לקחת יין של שביעית להבדלה.
