תגיות קשורות

שאלה

בחצרי כמה עצי פרי. הפקרתי את הפירות כדין וכל הרוצה רשאי לבוא ולקטוף. האם עלי להשאיר את שער החצר פתוח כל הזמן?

וכן גינה שמאחורי הבית, והכניסה אליה היא דרך הבית, האם צריך להשאיר את הבית פתוח כל הזמן כדי שיוכלו להכנס ולקטוף מן הפירות?

תשובה

מעיקר הדין יש להשאיר את שער החצר פתוח, אמנם בשעת הצורך כגון שחושש פן ייגנבו חפצים הנמצאים בחצר, רשאי לנעול את השער, ויתלה במקום בולט שלט  המודיע היכן ניתן לקבל את המפתח.

וכך גם הדין לגבי גינה שמאחורי הבית, אין צורך להשאיר את הבית פתוח, אלא יתלה שלט המודיע שהכניסה לגינה תתאפשר בתיאום עם בעלי הבית.

הרחבה

כתב הרמב”ם (שמיטה ויובל, פרק ד הלכה כד): “וכל הנועל כרמו או סג שדהו בשביעית ביטל מצות עשה”. ומכאן שחובה להשאיר את הפתח פתוח בכל עת.

אלא שבדרך אמונה (שמיטה ויובל, פרק ד, ציון ההלכה ס”ק רצז) הביא בשם החזון איש, שבמקום שחושש שמא יגנבו ממנו חפצים אחרים הנמצאים בחצר, או שיקלקלו הנכנסים את העצים, יכול לנעול את השער, ויתלה שלט במקום בולט שכל מי שרוצה ליטול את הפירות יוכל לקבל מפתח בבית.

נראה למצוא סימוכין להיתר זה במכילתא (פרשת משפטים כג, יא): “לא יאמר אדם מפני מה אמרה תורה, לא שיאכלו אותה עניים? הרי אני מכניסה ומחלקה לעניים, תלמוד לומר והשביעית תשמטנה ונטשתה, מגיד שפורץ בה פרצות. אלא שגדרו חכמים מפני תקון העולם”.

הרי שמדין תורה יש לפרוץ פרצות בגדר, כדי שיוכלו הכל להכנס ללא כל הגבלה. וחכמים בחששם שמא יתקלקלו נכסיו, צמצמו את החיוב, ותקנו שלא יפרוץ בגדר אלא ישאיר השער פתוח ודיו.

ויש ללמוד מכאן שבמקום שאי אפשר להשאיר הפתח פתוח, מחשש גניבה וכדומה, די לתלות שלט המודיע לרבים היכן יוכלו לקבל את המפתח.

ויש לסייע לזה גם מדברי רש”י (סוכה לט ע”ב, ד”ה אבל): “אבל בלוקח מן המשומר, ששדה זו היתה משומרת בגדר ופתח נעול, זה נחשד לענין שאינו מפקיר לעניים דכתיב ואכלו אביוני עמך וכו'”. משמע מדבריו שגם זה שפתחו נעול אינו נחשב למשמר בודאי, רק נחשד שמשמר. והיינו משום שאם הוא פותח את השער למי שמבקש – אינו משמר.

וגדולה מזו הורה מרן הגר”ח קניבסקי שליט”א, באחד ששכח לתלות פתק שהפירות הפקר, ואף הניח את חצרו נעולה, ונשאל הגר”ח האם נאסרו הפירות מדין שמור. והשיב הגר”ח שכיון שאם היו באים ומבקשים ממנו את המפתח – היה בוודאי נותן, אין זה שמור.

*

יש לציין שבביאור ההלכה (פרק ד הלכה כד, בסוף ד”ה מ”ע להשמיט) הסתפק האם חייב בעל הבית להרשות את הכניסה לחצרו במשך כל היממה, או דסגי שיתן ליכנס כמה שעות ביום, דומיא דפאה דסגי בג’ פעמים ביום.

וכתב שם שמלשון המכילתא ‘פורץ בה כמה פרצות’ משמע לכאורה דצריך שיוכלו להכנס תמיד.

ובספר חוט שני כתב שצריך לתת אפשרות להכנס בכל זמן שדרך בני אדם רגילים לבוא לקטוף, אמנם בשעות הלילה רשאי לנעול את חצרו, ואינו צריך לאפשר את הכניסה.