עוד על מצוות שמיטה

תגיות קשורות

שאלה

בחנות הירקות שלי אני מוכר בשביעית יבול חו”ל, אולם נתבקשתי על ידי לקוחותיי, להקצות בתוך חנות הירקות שלי גם מדפים למכירת ירקות יבול נכרי ולמכרם על ידי שליחות, וגם מדפים לחלוקת פירות אוצר ב”ד. האם יש בכך בעיה שפירות שביעית נמסרים לציבור בתוך חנות ירקות?

תשובה

פירות שביעית אסור למכרם כדרך שמוכרים אותם בשאר השנים, אולם פירות שהם מחולקים לציבור ואינם נמכרים כלל, מותר לחלקם בחנות רגילה כאשר ניכר שפירות אלו הינם מאוצר בית דין, ויש מחמירים שאין לחלקם בחנות שמוכרים שם שאר פירות וירקות.

הרחבה

במשנה (שביעית פרק ז משנה ג) מבואר שיש אופנים שמותר לאדם למכור פירות שביעית, וכגון באופן שלקט פירות לעצמו ונותרו לו מהם, רשאי למכור את הנותרים. וכך שנינו: “ולא יהיה לוקח ירקות שדה ומוכר בשוק כו’, לקח לעצמו והותיר מותר למכרן”.

והר”ש (שם) מביא את דברי הירושלמי: “אמר ר’ יוסי בר בון ובלבד שלא יעשה פלטר. מהו ובלבד שלא יעשה פלטר? דלא יהא מזבן בההוא אתרא בכל שנה, ואית דבעי מימר דלא יהא מזבן בכל שעה”. כלומר: שלא ימכרם בשוק, מקום ממכר הירקות. ולדעה השניה, שלא ימכרם בקביעות. דברי הירושלמי הללו הובאו גם בתוספות במסכת סוכה (דף לט ע”א).

ובתוספות (עבודה זרה דף סב ע”א) כתוב: “ויש ליתן טעם למה אסור יותר בשוק, שכשמעמיד חנות בשוק דומה יותר שמשתכר בפירות שביעית”.

וכן כתב החזון איש להלכה בסדר השביעית (סימן כו ס”ק ו): “כשמוכר הלוקט עצמו, או שמסרם לחנוני למכור, אסור למכור בשוק במקום שמוכר כל השנה. וכן אסור למכור בחנות שמוכר כל השנה. אלא מוכר בבית או בסמטא ובחצר”.

והנה המשנה מדברת במי שמוכר פירות שביעית, במכירה ממש, באופן שמותר לו למכור, ובזה נאמר שאסור למכרם בשוק או בחנות שמוכר בה כל השנה. אך יש לעיין לגבי חלוקת פירות של אוצר בית דין, האם גם חלוקה זו אסור לעשותה בשוק ובחנות שמוכרים בה בכל שנה.

בחוט שני (קוטנרס אוצר בי”ד) כתב: “פירות שמוסרים על ידי שליחות, שהקונים עושים את החנוני שליח לקנות מן הנכרי, הורה בשעתו מרן החזו”א להקל לקבל את הפירות הנ”ל בחנות או בשוק שייעדו את כל החנות למטרה זו, כדי שיהיה ניכר שלא עושים סחורה רק מחלקים”. ובדומה לזה כתב גם לענין פירות אוצר בי”ד. ומשמע שהחזון איש נקט שבאמת גם פירות אוצר בית דין אסור למכור בשוק, ורק ששוק או חנות שמיועדים אך ורק לפירות של שביעית אינם נחשבים לשוק, כיון שניכר שאין עושים סחורה אלא מחלקים.

ויש לעיין, שהרי בתשובה הקודמת הבאנו את דברי החזון איש שהקיל לחלק פירות אוצר בי”ד במידה ומשקל, משום שאין זו מכירה אלא חלוקה. ויש להבין מפני מה לגבי איסור המכירה בשוק אין אנו מתירים מחמת שזו חלוקה ולא מכירה.

ויש לפרש שחלוקה במידה ובמשקל עדיין נראית כחלוקת שותפים, מכיון שדרך שותפים לחלוק כך במידה ובמשקל. אבל חלוקה בשוק כבר אינה נראית כחלוקת שותפים, לפי שאין דרך שותפים לחלוק בשוק, ולכן נראה הדבר כמכירה וסחורה.

אכן בשו”ת ישא יוסף סימן צא כתב ראש בית המדרש הגר”י אפרתי שליט”א “מרן רבינו זצוק”ל (הגרי”ש אלישיב) היה מורה וחוזר ומורה כי אין שום איסור לחלק פירות שביעית ברשתות שיווק שבהם סוחרים בדברים נוספים, ובתנאי שיחלקו שם במחיר חלוקת הבי”ד, ושיהיה ניכר שזה פירות אוצר בי”ד”.

ואפשר שסבר הגרי”ש אלישיב שלא אסרו חכמים בחנות ובשוק אלא במכירה ממש, לפי שמכירה בשוק היא מכירה בדרך של סחורה, אבל חלוקה כעין חלוקת אוצר בי”ד לעולם אינה נחשבת לסחורה, ולכן לא אסרו חכמים לעשותה בשוק. ולמראית העין בעלמא, שמא יחשדו בהם שהם עושים מכירה ולא חלוקה – לכך לא חששו חכמים. או שסבר הגרי”ש אלישיב שאם ניכר שהפירות הם פירות של אוצר בי”ד, מותר לחלקם אפילו בשוק, כי הכל רואים שפירות אלו אינם שייכים לשאר פירות השוק וחלוקתם שם היא ענין בפני עצמו שאינו שייך כלל לסחורה.