עוד על מצוות שמיטה

תגיות קשורות

שאלה

מידי יום שישי, בשובי הביתה, עוצר אני ליד אחד הדוכנים שבצד הכביש וקונה פרחים לכבוד שבת קודש. ברצוני לשאול, האם בשנת השמיטה אוכל להמשיך לקנות פרחים באותם הדוכנים, או שעלי לחפש חנות שיש בה השגחה מוסמכת?

וכן, ברצוני לדעת האם נוהג איסור ספיחין בפרחים העומדים לריח, או לנוי?

תשובה

לגבי איסור ספיחין: פרחים רב-שנתיים אין בהם איסור ספיחין כלל. וכן פרחים חד-שנתיים שאין בהם ריח, אין בהם איסור ספיחין. אולם בפרחים חד-שנתיים שיש בהם ריח, נחלקו הפוסקים אם יש בהם איסור ספיחין.

ולגבי קניית פרחים בשנת השמיטה: פרחים שיש בהם חשש ספיחין, כאמור, בוודאי אין לקנותם אלא בחנות העומדת תחת השגחה מוסמכת.

גם פרחים רב-שנתיים שאין בהם חשש ספיחין, אם יש בהם ריח, יש דעות שיש בהם קדושת שביעית. ולכן אין לקנותם באופן הרגיל, משום איסור סחורה ומשום איסור מסירת דמי שביעית לחשוד, אלא יש לקנותם בחנות שעומדת תחת השגחה מוסמכת – כפי שקונים פירות שביעית.

וגם פרחים שאין בהם ריח, ואין בהם קדושת שביעית, אין לקנותם ממי שאינו שומר את מצוות השמיטה, שהרי יתכן שהם נעבדו באיסור בשביעית. ואף המקילים להשתמש בפירות של ‘שמור ונעבד’ לא יקנו פרחים כאלו, כמו שנבאר בהרחבה.

להלן רשימה חלקית של פרחים רב-שנתיים שאין בהם איסור ספיחין:

אגפנתוס, אדמונית, אכיאלאה, אלסטרומריה, אסטילבה, אסתר [ריחני], אקוילגיה, אקוניטוס, ארמורוס, גיבנסית, גרברה, גיאום, דליפינויום, הליקוניה, ורד, חרציות, ליזאנטוס, לימוניום, ליזימכיה, סטרליציה, פרח שעוה, קלה.

 הרחבה

כפי שנתבאר כאן, לא גזרו חכמים איסור ספיחין בפירות האילן, וצמחים רב שנתיים שאינם נזרעים אלא אחת לכמה שנים, דינם גם כן כאילן, ואין בהם איסור ספיחין.

פרחים חד-שנתיים לכאורה דינם כירק, ויש בהם איסור ספיחין. אולם יש לחלק בין פרחים שיש בהם ריח לבין פרחים שאין בהם ריח, ונבאר את הדברים.

שנינו במשנה (שביעית פרק ז משנה א): “כלל גדול אמרו בשביעית, כל שהוא מאכל אדם ומאכל בהמה וממין הצובעים ואינו מתקיים בארץ, יש לו שביעית ולדמיו שביעית, יש לו ביעור ולדמיו ביעור”. הרי שקדושת שביעית חלה רק על צמחים שעומדים למאכל אדם או למאכל בהמה, או לצביעה. ובמשנה (שביעית פרק ח משנה ב) מבואר שאף הצמחים העומדים לסיכה ולהדלקת הנר, יש בהם קדושת שביעית. אבל פרח שעומד לנוי בעלמא – אין בו קדושת שביעית.

והנה, ברמב”ם (שמיטה פרק ד הלכה ט-יב) מבואר שאיסור ספיחין תלוי בקדושת שביעית, וירק שאין בו קדושת שביעית אין בו גם איסור ספיחין. (והבאנו דבריו לעיל בתשובה א). ולפי זה נראה שצמחים שעומדים לנוי בעלמא, שאין בהם קדושת שביעית, גם איסור ספיחין לא נאמר בהם.

ויש ראיה לדבר מן הירושלמי (מעשרות פרק ה הלכה ג) שהסתפק: “כרכמין מהו שיהיו מותרים משום ספיחים”. ומבאר החזו”א (שביעית סימן י ס”ק יב ד”ה ירושלמי, וכן במעשרות סימן א ס”ק יט), שספקו של הירושלמי הוא האם גזרו חכמים איסור ספיחין בדברים שאין בהם קדושת שביעית. והגם שאיסור ספיחין הוא משום עוברי עבירה שלא יזרעו, מכל מקום אפשר שלא גזרו חכמים אלא באלו שיש בהן קדושת שביעית, וכרכמין הוא דבר שאינו מאכל לאדם ולא לבהמה ואין קדושת שביעית נוהג בו.

וכן נראה מדברי החזו”א במקום אחר (שביעית סימן ט ס”ק ד ד”ה והא) שדין קדושת שביעית ודין ספיחין שוים.

גם המנחת שלמה (חלק א סימן נא אות יא) נקט כך, שצמחים שאין בהם קדושת שביעית אין בהם גזירת ספיחין, על אף שרגילים לזורעם ושייך בהם שפיר הטעם של גזירת ספיחין, כגון פרחי נוי, משום שכך משמע ברמב”ם (פרק ד הלכה טו) שלא נוהג איסור ספיחין אלא בדבר שנוהג בו קדושת שביעית.

ומעתה, פרחי נוי שיש בהם ריח, יתכן שיש בהם איסור ספיחין. שהרי לענין קדושת שביעית הסתפק הירושלמי (שביעית פרק ז הלכה א) אם יש קדושת שביעית במיני בשמים.

ביאור צדדי הספק: בפירוש הניר על הירושלמי וכן בחזו”א (סימן יד ס”ק ט) פירשו, שהירושלמי מסופק אם הנאת ריח נחשבת להנאה השוה לכל נפש, כמבואר בירושלמי שם שצמחים שעומדים לרפואה אין בהם קדושת שביעית לפי שאינם שוים לכל נפש. והרש”ס (על הירושלמי שם) פירש שהספק הוא משום שהנאתם קודמת לביעורם, שמריחים בהם לפני שהם מתכלים, והרי בגמ’ (בבא קמא קא ע”א) נתבאר שאין קדושת שביעית נוהגת אלא במינים שהנאתם וביעורם שוה ומשום כך אין קדושת שביעית בעצי הסקה, לפי שהנאתן באה לאחר ביעורן. (אמנם עיין בחידושי רבי עקיבא איגר בבא קמא שם, ובמשנה ראשונה שביעית פרק ז משנה ו שנחלקו הראשונים בהנאה הקודמת לביעור).

ועל כל פנים, הספק בירושלמי לא הוכרע. ולהלכה, דעת הגרי”ש אלישיב (הובאה במשפטי ארץ פרק יד סעיף ב הערה 10), וכן כתב הדרך אמונה (פרק ז משמיטה ס”ק קכז) שיש להחמיר ולנהוג בהם קדושת שביעית, ובציון ההלכה ציין שכן דעת המשנה ראשונה והאמרי בינה ועוד. אולם דעת הגרש”ז אויערבאך ועוד פוסקים שאין בהם קדושת שביעית, כמובא במשפטי ארץ (שם).

ולפי המבואר לעיל שאיסור ספיחין תלוי בקדושת שביעית, הרי שלשיטות הסוברות שיש קדושת שביעית בפרחים שיש בהם ריח, יש בהם גם איסור ספיחין. וכן מבואר בחזו”א (סימן יד ס”ק ט ד”ה ובתשובת) שיש איסור ספיחין גם בפרחים. ולכן יש להחמיר ולנהוג איסור ספיחין בפרחים שיש בהם ריח.

לסיכום: פרחים רב-שנתיים אין בהם איסור ספיחין כלל, שהרי דינם כאילן שלא גזרו בו חכמים איסור ספיחין. פרחים חד-שנתיים שאין בהם ריח, אין בהם איסור ספיחין משום שאין בהם קדושת שביעית.

פרחים חד-שנתיים שיש בהם ריח, נחלקו הפוסקים האם יש בהם קדושת שביעית, ובמחלוקת זו תלוי גם הנידון אם יש בהם איסור ספיחין, ולכן אין לקנות פרחים כאלו בלא השגחה מוסמכת.

אמנם, גם פרחים רב-שנתיים שאין בהם איסור ספיחין, אם יש בהם ריח, הרי יש בהם קדושת שביעית לאותן הדעות, ואין לסחור בהם. ולכן גם פרחים כאלו אין לקנות באופן הרגיל, שהרי מכשיל את המוכר באיסור סחורה, ועוד, שהרי דמיהם נתפסים בקדושת שביעית ואסור למוסרם לחשוד על השביעית. ולכן אין לקנותם אלא באופנים ובתנאים שמותר לקנות פירות שביעית.

וגם בפרחים שאין בהם ריח, יש בהם חששות של נעבד. ואם יתכן שהם נעבדו באיסור, או שנשמרו על ידי בעליהם ולא הופקרו, יש להחמיר ולא לקנותם, שהרי נעבדה בהם עבירה. והגם שכתבנו לעיל בפרק ה בתשובה ה שאפשר להקל בשמור ונעבד, הרי הזכרנו שהיתר זה נאמר רק בשעת הדחק, ורק בדברי מאכל שהם צורך אוכל נפש, אבל בפרחים ושאר גידולים שאין בהם צורך אוכל נפש אין להקל. וכך כתב בספר תודעת השמיטה בשם הגרי”ש אלישיב, וכן הורו הגר”ש ואזנר והגר”נ קרליץ.

ויש להוסיף שלהלכה אנו חוששים לאיסור נעבד גם בדברים שאין בהם קדושת שביעית. (יעויין בדרך אמונה (פרק ד ציון ההלכה ס”ק קפח) שדן בזה). ולכן אין לקנות פרחים כאלו בשביעית אם יתכן שגידלו אותם באיסור.