עוד על מצוות שמיטה

תגיות קשורות

שאלה

בביתנו מועסק עובד זר, ולפי הסכם-העבודה, רשאי העובד לאכול מהמאכלים המצויים בבית. האם מותר להחזיק בבית פירות שביעית, או שעלינו להמנע מלהחזיקם בבית כדי שלא יאכלם הנכרי?

תשובה

הגם שאסור לתת פירות שביעית לגוי, מכל מקום גוי שמתארח אצל ישראל ואוכל על שלחנו, מותר להאכילו פירות שביעית.

וכל שכן בעובד זר שהוא מתגורר בקביעות בביתו של הישראל, והוא כאחד מבני הבית, שמותר להאכילו פירות שביעית.

הרחבה

בתורת כהנים (פרשת בהר פרשתא א פיסקא ז) דרשו: “והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, לכם ולא לאחרים”. ופירשו הראב”ד והר”ש משאנץ שהכוונה שאין מאכילים פירות שביעית לעובדי כוכבים. וכן פסק הרמב”ם (שמיטה פרק ה הלכה יג): “פירות שביעית וכו’ אין מאכילין אותן לא לעכו”ם ולא לשכיר” (פירוש: שאפילו אם הגוי שכיר יום אצלו, אינו רשאי להאכילו פירות שביעית).

בירושלמי (דמאי פרק ג הלכה א) מבואר שמותר להאכיל פירות שביעית לאכסניא של עכו”ם. ופירש בפאת השלחן (סימן כד ס”ק נח) שהכוונה שמותר להאכילם לגוי המתארח על שלחנו. וכן כתב בסדר השביעית (שכתב הג”ר זליג שפירא על פי הוראות החזו”א) באות ח.

וכתב החזו”א (שביעית סימן יג אות כו ד”ה שם ומאכילין) שמכאן מוכח שהאיסור להאכיל פירות שביעית לגוי הוא מדרבנן, ודרשת התורת כהנים אסמכתא בעלמא היא, שאם היה זה אסור מן התורה, לא היו מתירים להאכיל את האכסניא פירות שביעית.

והטעם שאסרו חכמים להאכילם לגוי, פירש החזו”א (שביעית סימן י ס”ק יד), משום שהגוי אינו נוהג בפירות בקדושת שביעית, ואף על פי שהגוי אינו מצווה על קדושת שביעית, מכל מקום כשהישראל מוסרם לו הרי זה כמו שמפסיד את פירות השביעית.

והנה בתוספתא (שביעית פרק ה הלכה כא) מבואר שאין מאכילים פירות שביעית לשכיר יום, אבל לשכיר קבוע, כגון שכיר שבת, שכיר חודש או שכיר שנה, מאכילים. וכן פסק הרמב”ם (שם): “ואם היה שכיר שבת, או שכיר שנה, או שכיר חודש, או שקצץ מזונותיו עליו, הרי הוא כאנשי ביתו ומאכילין אותו”.

וביאר החזו”א (סימן יג ס”ק כו) שכשמאכילים לשכיר יום הרי זה כפורע חובו בדמי שביעית, שהרי נתחייב לזונו, והרי זה כעין סחורה בפירות שביעית. אכן אין זו סחורה ממש שאסורה מדאורייתא, אלא כעין סחורה, ואיסורה הוא מדרבנן, ולפיכך הקילו רבנן בשכיר קבוע שנראה כאנשי ביתו.

נציין שהר”ש משאנץ (על התורת כהנים פרשת בהר פרשתא א) חולק על פסק הרמב”ם וסובר שאם התחייב לזון את הפועל, אסור להאכילו פירות שביעית, שהרי זה כפורע חובו בהם. ובחזו”א (דמאי סימן ז ס”ק ג) הביא שכך גם דעת הגר”א.

אכן להלכה נוקטים כדעת הרמב”ם. ובמהר”י קורקוס (שם) מבואר שההיתר להאכיל פירות שביעית לשכיר קבוע, היינו אפילו לשכיר גוי. וכן כתב בפאת השולחן (סימן כד ס”ק נח). והדבר מובן היטב לפי מה שהבאנו למעלה שמותר להאכיל פירות שביעית לגוי המתארח על שלחנו, אם כן מובן שהתירו להאכילם גם לפועל גוי הנמצא אצלו בקביעות.

ולפי זה, כל שכן שמותר להאכיל פירות שביעית לעובד זר, שהרי הוא מתגורר בקביעות בבית הישראל והוא ממש כאחד מבני הבית. וכך נוקטים להלכה.

ועי’ בחוט שני (שביעית פרק ה הלכה יג ס”ק מא) שהסתפק אם מותר להאכיל פירות שביעית לאורח גוי, וכתב שאפשר שמה שאמרו שמאכילים פירות שביעית לאכסניא של עכו”מ, הכוונה לחיילי המלך התובעים מזונותיהם מבני העיר, ודווקא באכסניא כזו התירו חכמים, אך לא התירו בסתם אורח גוי. ולפי זה אין מקור להתיר להאכילם לשכיר קבוע שהוא גוי, וגם לא לעובד זר. ואחר זה הביא את דברי מהר”י קורקוס הנ”ל.