- ירק הנלקט במוצאי שביעית הרי הוא קדוש בקדושת שביעית מדרבנן, ואם גדל ביד ישראל באופנים האסורים יש עליו איסור ספיחים, ולכן אסור לקנות ירקות בחנויות שאינם תחת השגחה.
- דינים אלו נמשכים עד לאחד משני המועדים – או עד מועד שיש אפשרות שירק שנזרע בשמינית יגיע לשיווק (לדוגמא, המלפפון הוא ירק מהיר צימוח שאם יזרע בתחילת תשרי ראוי לשיווק בחשון ולכן במלפפון קדושת שביעית ואיסור ספיחין פוקעים בתחילת חשון), או עד חנוכה1.
- ירקות שגדלו בשדה נכרי ונלקטו בתקופה זו (שבין ראש השנה לחנוכה או למועד שבו יגיעו ירקות מזריעת שמינית) הכריע מרן החזון איש שגם בהם יש קדושת שביעית2.
- יש מקום לומר, שירקות שאין בהם בכלל גזירת ספיחין (כגון בננות) אין בהם קדושת שביעית אפילו אם נלקטו לפני חנוכה3.
- לכן מעיקר הדין, מותר לקנות בננות שנלקטו אחרי ראש השנה, בכל חנות. אמנם יש לציין כי כפי הנראה הבננות שיהיו בשוק עד ערב יום הכיפורים הבעל"ט הינם מלקיטת שביעית וקדושים ככל ירק הנלקט בשביעית.
- לפי דעת מרן החזו"א, בירקות נכרים הנלקטים עד חנוכה יש ביעור אולם למעשה כמעט ולא נוהג דין זה משום שמסתבר שהירקות שמינית שבמחובר מצילים אותם מן הביעור4.
- מרן החזו"א הכריע שאחרי חנוכה מותר לקנות ירקות שנזרעו בשביעית. אמנם, הנוהגים להחמיר באיסור נעבד (ומקובל שכן הוא מנהג בירושלים) צריכים להקפיד על כך. ובמציאות קשה להקפיד הואיל ורוב ועדי הכשרות אינם מקפידים להודיע שהירק מזריעת שביעית5.
- ירק שנלקט בתחילת השנה השמינית אסור משום ספיחין וכמו שכתב הרמב"ם, פ"ד מהלכות שמיטה ויובל ה"ה וה"ו, "ספיחין של שביעית שיצאו למוצאי שביעית אסורין באכילה וכו', ועד מתי אסורין ספיחי שביעית במוצאי שביעית, מראש השנה ועד חנוכה, ומחנוכה ואילך ספיחין מותרין". הרי שלדעת הרמב"ם אחרי חנוכה הותר איסור ספיחין בירק שנלקט בשמינית, ואילו הראב"ד שם השיג וכתב שחיפש זאת המימרא ולא מצאה לא במשנה ולא בתוספתא ולא בירושלמי, והסיק שם דספיחין אין להם היתר בחנוכה (אא"כ רבה החדש על העיקר דההיתר מעלה את האיסור ברוב), עיי"ש.
[כאחד מן המקורות לרמב"ם שהתיר ספיחין בחנוכה הובא הירושלמי דמאי פ"ב ה"א, שנסתפק האם איסור ספיחין חוזר אחר העצרת של שמינית. ולכאורה תמוה דאם כבר פקע איסור ספיחין בחנוכה של שמינית מדוע נימא דהאיסור חוזר בעצרת. וכתב בדרכי נועם (אביו של הגינת וורדים) בחלק יו"ד סי' כ"ב, בביאור הך מילתא, דמחנוכה עד עצרת, אפשר להבחין בין החדש של שמינית לישן של שביעית, דשל שמינית עדיין לא נתייבש, ולפיכך אינו נוהג אז איסור ספיחין, אבל אחר העצרת של שמינית, שגם הפירות של השנה השמינית נתייבשו ונראים כישנים, לפיכך נסתפק הירושלמי שמא חוזר איסור ספיחין, כי שוב כבר אין ניכר בין פירות שביעית לפירות שמינית. אכן להלכה פסק הרמב"ם דספיחין אסורין רק עד חנוכה, דכיון דאיסור ספיחין אינו אלא מדרבנן לכן פסק לקולא].
וברמב"ם, שם ה"ז, מבואר עוד מועד המתיר ספיחין דכשעשו כיוצא בהן אין איסור ספיחין נוהג עוד במין זה, ובעשה הבכיר הותר אף האפיל, ומותר ליקח ירק במוצאי שביעית מיד, עיי"ש, כלומר שאם יש כבר אפשרות להשיג ירק שנזרע בשמינית בהיתר אין במין זה איסור ספיחין. [וכן מבואר דפסק כרבי שהתיר (שביעית פ"ו מ"ד) ליקח ירק במוצאי שביעית מיד, לפי שהיו רגילין להביא ירק משל חוץ לארץ, ועיי"ש במפרשי הרמב"ם, לגבי גדרי ההיתר של רבי ואכמ"ל].
התבאר, כי ירקות הנלקטים בשמינית הותרו באחד משני הזמנים או כשיש כבר ירקות ממין זה שנזרעו בשמינית או בחנוכה. - אכן בירקות שאין בהם איסור ספיחין, כגון שנזרעו בשביעית ע"י נכרי בהיתר, הרי מעיקר הדין אם נלקטו לאחר ר"ה של שמינית – לא היה צריך להיות בהם קדושת שביעית, והיה צריך להיות שהם מותרים בהפסד וסחורה, שהרי בירק אזלינן בתר לקיטה והם ירק של שמינית וכמ"ש הרמב"ם, פ"א הי"ג, וממילא אין דיני שביעית נוהגין בנלקט בשמינית.
אמנם כתב החזו"א, שביעית סימן ט ס"ק יג, דכמו שאסרו חכמים ירק הנלקט בשמינית באיסור ספיחים משום גזירה שמא ילקוט בשביעית ויטמין לשמינית, באותם ירקות גזרו גם שיהיו קדושים. ואפשר דאפילו בדבר שאין זורעין רוב בני אדם או בשדה ניר שאין בו משום איסור ספיחין, יש בנלקט בשמינית קדושת שביעית לענין סחורה וביעור, ואיסור זה עד שיעשה כיוצא בו, או עד שיגיע חנוכה, וכמו שאין אחר זמנים אלו איסור ספיחים דכיון שכבר מצוי מין זה, ואין הדבר ניכר שמשתמשין בפירות שביעית לא גזרו, ועוד שאין דרך להטמין פירות משנה שעברה לזמן שיש בו כבר החדש, ואם הגיע חנוכה הותרו אף אותן שלא עשו כיוצא בהן, שכבר הוסח דעתם של בריות משביעית, ואין לחוש שיתירו הנלקטים בשביעית, עכת"ד.
ואע"פ שכתב הדבר בלשון "ואפשר" מ"מ בס"ק יז בסיכום ההלכות כתב דבר זה בסתמא, דאף הגדל ביד נכרים או בד' שדות, אף שאין בהם איסור ספיחים מ"מ נוהג דין שביעית ביוצאין לשמינית עד שיעשו כיו"ב או עד חנוכה, ואם הגיע זמן הביעור קודם זמנים אלה חייב לבערן.
והנה דברי מרן זצלל"ה נראים מחודשים, אף בירקות שנוהג בהם איסור ספיחים מנלן שיש בהם קדושת שביעית וכמו שהקשה הג"ר יואל קלופט זצ"ל בדעת יואל היכא מצינו שגזרו חכמים שתהיה קדושת שביעית נוהגת בפירות של שמינית, דמה שגזרו איסור ספיחין על היוצא משביעית לשמינית, הוא כדי שלא יהנו ממה שזרעו בעלי עבירה בשביעית, אבל קדושת שביעית לא מצאנו.
אולם יתכן דזה גופא יסוד שיטת החזו"א, דהחזו"א ס"ל שלא יתכן שגזרו איסור ספיחין בלא קדושה, דתרוייהו תליין בהדדי. וכפי שנראית מסקנת דברי החזו"א, שביעית סימן י ס"ק יב, שבפשתן אין איסור ספיחין משום שאינו קדוש בקדושת שביעית )ועיין בחזו"א שם סימן ט סק"ד ובמעשרות סימן א סק"ט שתלה זאת בפלוגתא בגמ' ירושלמי, אבל להלכה נראה שפסק שאין איסור ספיחין במה שאין בו קדושה, ועיין אז נדברו ח"ד ס"ד(, ולפ"ז א"ש שיטתו גם בירק היוצא משביעית לשמינית, דכיון דחזינן שגזרו בו איסור ספיחין עד חנוכה, הרי לשיטתו בהכרח שיגזרו בו גם קדושת שביעית, דבמה שאין בו קדושת שביעית לא גזרו איסור ספיחין. - שמעתי מפי רבינו מרן מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, שאף שהחזו"א החמיר שיש קדושת שביעית בירקות שנלקטו בשמינית אף באותם ירקות שאין בהם איסור ספיחים כגון הגדל ביד נכרים או בד' שדות, מ"מ לא החמיר אלא בירקות שבמינם נוהג איסור ספיחין )ואף שבירקות הללו עצמם אין איסור ספיחין, מחמת שנזרעו ביד נכרים או שעלו מאליהם בד' שדות, ואפילו בירקות הזולים שאין בהם ספיחין מכל מקום חשיב כירקות שיש להם שייכות לאיסור ספיחין כי דינם משתנה לפי זול ויוקר ואכמ"ל(. אבל במיני ירקות שאין איסור ספיחין נוהג בהם כלל גם בשנה השביעית, אין צריך להחמיר לנהוג קדושת שביעית בנלקט בשמינית אפילו לדעת החזו"א. ולפיכך בבננות שהמנהג וההוראה בשם מרן החזו"א )עיין אורחות רבינו( היא שאין איסור ספיחין נוהג בהן ואף שדינם כירק, משום שאין זורעים אותם כל שנה, אלא הם מתרבים מעצמם על ידי שיוצאים צמחים חדשים משרשי הצמחים המבוגרים, וא"כ לא שייך בהם החשש שיזרעם בשביעית ויאמר ספיחין הם, לפיכך פסק מרן הגרי"ש אלישיב דיש להקל בהם דהנלקט בשמינית אין בו קדושת שביעית ולא שום דיני שביעית, ומותרים בהפסד וסחורה כפירות שמינית לכל דבר, דאזלינן בהן בתר לקיטה.
- הנה החזו"א שם כתב דבירק הנלקט בשמינית )עד חנוכה( נוהג דין שביעית ובכלל זה אף ביעור. ויל"ע בזה דהנה החזו"א שביעית סימן טו סק"ג, נסתפק אי זמן הביעור נקבע כאשר כלו מן השדה הפירות הקדושים בקדושת שביעית, ואפילו אם בשדות מצויים ירקות שיצאו משביעית לשמינית, הרי כיון שאינם קדושים בקדושת שביעית שהרי בירק אזלינן בתר לקיטה, אינם מצילין מן הביעור, או שכל ירק שהגיע לעונת המעשרות בשביעית מציל, ואכמ"ל בביאורו, והניח החזון איש בצ"ע. ולפי זה יש לעיין מתי יחול זמן הביעור בירקות הללו שנלקטו בשמינית )מראש השנה עד חנוכה(, דהרי ירקות של שביעית כבר ספו ותמו מן השדות, וירקות שמינית יתכן שאינם מצילין מן הביעור. ולכאורה לפי הצד של החזון איש שירק הנלקט בשמינית אינו מציל יש לחשב את מועד הביעור של ירקות אלו – ביום לקיטת הפרי. ואכן כן כתב לנו מרן הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל במכתב דהואיל וירק של שמינית אינו מציל מן הביעור למינים אלו, מסתבר שמועד הביעור יחול מיד ביום לקיטת הפרי, שהרי על הירקות שבידו חל קדושת שביעית ואילו על הירקות שנותרו אין קדושת שביעית שהרי טרם נלקטו ויתכן שילקטו אחרי חנוכה ודינם כפירות שמינית ואם כן יש לבער ולהפקיר את הירק הנלקט מיד – עם לקיטתו.
אולם שמעתי ממרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל דודאי כל זמן שירקות של שמינית (לפחות שהחלו לגדול בשביעית וודאי אותם שהגיעו לעונת המעשרות בשביעית) מצויים בשדה, הרי הם מצילין מן הביעור, וביאר מרן זצוק"ל בכונת דברי החזו"א, דאולי יש לומר שכל ירק שהחל לצמוח בשביעית או שהגיע לעונת המעשרות בשביעית, קודם שנלקט יש בו קדושת שביעית, אלא שאם תיעשה בו "לקיטת שמינית" הרי זה מפקיעו מדין הקדושה. וס"ל להחזו"א שגזרו חכמים שלקיטת השמינית לא תפקיענו מקדושתו עד שיעשה כיו"ב או עד חנוכה, אבל קודם לקיטתו ה"ה בקדושתו, ממילא הירקות של שמינית שבמחובר הם מצילין מן הביעור (ועיין בקהלות יעקב, שביעית סימן ג, שכתב כעין זה וצידד דאותן פירות כשיצאו לשמינית אכתי בקדושת שביעית קיימא עד שילקטו ויחול עליהם שם פירות שמינית, דכל שעדיין לא נלקטו בשמינית אין מה שיפקיע אותם מקדושת שביעית, ולפיכך הם מצילין מן הביעור, עיי"ש).
לפי הוראה זו הרי הלכה למעשה, מועד הביעור לא יהא עם לקיטת הירק הואיל והירקות הגדלים ונמצאים בשדה בשמינית מצילים מן הביעור. - והנה לדעת הרמב"ם הנ"ל (באות א), בחנוכה פוקע איסור ספיחין. וכתב החזו"א, שביעית (סימן ט ס"ק יז ד"ה אורז), שבחנוכה הותרו כל הספיחין אפילו מה שעדיין לא עשה כיוצא בו, וכן כתב להדיא שם (בסקי"ג), וכן הובא באורחות רבינו, (ח"ב עמ' שמ), שהחזו"א הקיל גם לעצמו לאכול את כל הירקות מחנוכה של שמינית (חוץ מחזרת, ואכמ"ל), ויש לעיין בהוראה זו דבמינים רבים עדיין אין מצוי בשווקים בחנוכה משל זריעת שמינית, אלא הם מזריעת שביעית שנעשתה באיסור, והאיך מקילינן בזה.
והנה לעניין פול המצרי כתב הרמב"ם, (פ"ד מהל' שמו"י הט"ו), שאם עבר וזרעו בשביעית לירק (דאז דינו כירקות) ויצא לשמינית, הואיל ונלקט בשמינית בין ירקו בין זרעו מותר. ומבואר דס"ל להרמב"ם דאין איסור ליהנות ממה שנזרע בשביעית באיסור, וכיון שפקע איסור ספיחין הרי הוא מותר. וכן כתב בתשובות פאר הדור(סימן טו). אמנם דעת הראב"ד שם דלא מצינו בשום מקום היתר בנזרע בשביעית וכנ"ל.
ובמקדש דוד, (סימן נט אות ג ד"ה כתב הרמב"ם), ביאר בדעת הרמב"ם, שאין חיוב לעקור את הנזרע בשביעית (כמו שיש חיוב לעקור נטיעה של אילן שניטע בשביעית) משום דהחיוב לעקור הוא כמו בכל מעשה שבת, שאסרוהו חכמים עד בכדי שיעשו, ולפיכך בנטיעה של אילן בהכרח לעוקרו דאם לא יעקרו הרי משום שעבר על האיסור יש לו "רווח" של שנת ערלה. אבל בירקות שאין איסור ערלה נוהג בהם, ממילא מותרין הן לאחר בכדי שיעשו, ולפיכך הינם מותרין לאחר שיעשה כיו"ב או בחנוכה. אכן להך סברא קשיא טובא דבמינים רבים בחנוכה עדיין לא עשה כיו"ב, וא"כ אמאי אין איסורם נמשך עד שיהא מצוי מהם מזריעה של שמינית.
אכן לדינא מבואר בדברי החזו"א שהקל כדעת הרמב"ם בזה. אף בטרם עשה כיו"ב וממילא בחנוכה של שמינית שפקע איסור ספיחין, הרי כל הירקות מותרין באכילה. (ועיין בספר משפטי ארץ שביעית עמ' 282 במכתבו של אחד מתלמידי החזו"א מש"כ בזה).
אמנם לכאורה הי' מקום לעיין במנהג ירושלים בזה, דהגר"ח ברלין זצ"ל כתב בשנת עת"ר בכרוז רבני ירושלים, דהנזרע בשביעית אין היתר לאיסורו. ובתשובות במשנת יוסף, ח"ג סי' ב סעי' יג, ובנתיבות אדם להגר"מ דייטש, )סימן ע(, שכתבו דאיסור נזרע בשביעית נמשך רק עד חנוכה יעויין שם בדבריהם.
והגם שהאריכו לנמק ולהסביר היאך פקע איסור נעבד בחנוכה, נדמה שעדיין קשה הואיל ואם אמנם טעם הדבר שאסרו את הנזרע בשביעית הוא משום קנס, כדי שלא יהנה ממלאכת איסור שעשה, וכמו שכתב הרידב"ז (הביאו המשנת יוסף שם) בטעם האיסור, א"כ מהיכי תיתי להתירו בחנוכה, דהרי כל זמן שאין מצוי בשוק מזריעת שמינית הרי הוא נהנה מן האיסור שעשה בזריעת שביעית, וא"כ הו"ל לאוסרו עד שיעשה כיו"ב, ואף אם כבר עבר חנוכה.
אמנם יתכן ולמ"ד האוסר נזרע בשביעית מן התורה, כמבואר בדברי האדמו"ר מסאטמאר זצ"ל בקונטרס שלש תשובות אתי שפיר. דמשום הכי הוקשה לו האיך התיר הרמב"ם את הפול המצרי שנלקט בשמינית, ולפיכך חידש דאיסור נעבד, מן התורה חל רק על דברים הקדושים בקדושת שביעית, וממילא אם נלקט בשמינית, שאינו קדוש בקדושת שביעית, אף אינו אסור באיסור נעבד, וממילא בחנוכה כיון שהותרו כל הספיחין הרי גם נעבד הותר, אולם אם הקנס הוא מדרבנן על מי שעבר וזרע בשביעית למה לא יאסר לפחות עד שיהא הרוב מזריעת שמינית שלא יהנו מהזריעה.
אולם הלכה למעשה, המנהג הרווח בישראל הוא להקל אחרי חנוכה בירק הנלקט בשמינית וכהכרעת מרן החזו"א זצוק"ל, וכך הורה לנו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל הלכה למעשה אחרי ששב ושלח לברר אצל חתנו מרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל את הוראת החזו"א בזה.
וכן גם כתבו לנו בשם הגר"ח קניבסקי –
לכבוד …. שליט"א
הרב ביקש לענות כמדומה שהחזו"א לא בירר אם זרעו במוצאי שביעית או לא וכיון שבגמ' כתוב שמותר התיר. ואפי' אם נזרע בשביעית מתיר החזו"א אפי' בשביעית עצמה, אי לאו משום ספיחין. ובמוצאי שביעית לא חשש לזה. כלומר, מעיקר הדין החזו"א מתיר נעבד אף בשביעית, אם לא משום ספיחין ובמוצאי שביעית לא חשש להחמיר גם לעצמו.
