תגיות קשורות

שאלה

בחבורה לאפיית מצות בה אני חבר, קצרו וטחנו את החיטים ולא הפרישו תרומות ומעשרות, ונמצא שעלינו להפריש תרומות ומעשרות ביחד עם הפרשת חלה, האם הפרשת חלה נעשית לאחר כל התרומות ומעשרות או לא? כמו כן הסתפקנו האם לברך על הפרשת חלה או שמצווה זו כלולה בברכת הפרשת תרומות?

תשובה

כאשר חובת הפרשת התרומות ומעשרות היא מטבל וודאי הפרשת החלה נעשית לאחר הפרשת המעשר ראשון, קודם הפרשת המעשר שני, אולם אם זו הפרשה לחומרא יכול להקדים מה שירצה.

באורים

במשנה בדמאי (פרק ה משנה א) תנן "הלוקח מן הנחתום כיצד מעשר נוטל כדי תרומת מעשר וחלה ואומר אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו והשאר חלה ומעשר שני בצפונה או בדרומה ומחולל על המעות".

נמצא שסדר ההפרשה המבוארת המשנה היא להפריש את החלה קודם הפרשת מעשר שני, ובירושלמי נחלקו בזה האמוראים, "רבי יונה בשם זעירא אמר חלה אין בה משום בל תאחר רבי יוסי בשם רבי זעירא אין משנה אמורה על סדר". דעת רבי יונה שחלה אין בה דין הקדמה וסדר בהפרשת חלה בתוך הפרשת מעשרות ויכול להפריש כמו שירצה, אולם רבי יוסי סבר שאין משנתנו אמורה על הסדר ויש חיוב הקדמה בחלה ומעשרות.

אולם לא התבאר בדבריו היכן הוא מקומה של הפרשת החלה, והגר"א בפירושו כתב שצריך להפריש חלה ראשונה דכתיב בה "ראשית עריסותיכם" ולכאו' כוונתו דהוה דומיא דתרומה שהיא ראשית. ויש לדון לדבריו חלה ותרומה מי יקדם. אולם הרש"ס כתב להיפוך שחלה באחרונה מפריש כיון שבתרו"מ נתחייבו בגורן.

אולם מבואר בירושלמי שכל זה הוא בטבל וודאי אבל לגבי דמאי כתוב במשנה פרק קמא דמעשרות שאם הקדים מע"ש לראשון אין בזה כלום, ונמצא דבמשנה שמדובר בדמאי צריך לומר שלאו דווקא היכן מפריש.

ומוסיפים המפרשים שבירושלמי שם יש מחלוקת האם בדמאי יש דין הקדמה לכתחילה ולדעת רבי יוחנן שאין דין הקדמה בדמאי, אולם לדעת רבי יהושע בן לוי שגם בדמאי יש דין הקדמה לכתחילה הרי שהמחלוקת בדין הקדמת חלה שייכת גם לדמאי.

ובהמשך הסוגיא איתא "אמר רבי מתניה בדין היה שתקדים לכל ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן וכתיב בו ראשית שני אע"פ שקדמו לגורן אין כתוב בו ראשית".

והיינו דעה שלישית דבדווקא צריך להפריש קודם מע"ר וחלה מפרישה באמצע. ומשום דאף שחלה ראשית היא מ"מ תרומה קדמה לחיוב וכלפי מע"ש אמרי' דאף שמע"ש קדמה לגורן מ"מ חלה ראשית היא. אולם ע"פ הרידב"ז רב מתניא לא אמר רק מדרבנן אבל מן התורה מודה הוא שאין סדר בהפרשת חלה.

והנה לכאו' דברי רב מתניה קאי רק על הפרשה מן הוודאי אבל מדמאי דשרי להקדים בה ליכא סדר לכו"ע, וצ"ב דבר"ש באר את דברי ר"מ על מתני' דידן.

אלא באורו פשוט דהנה בדין התר הקדמה בדמאי כ' הר"ש דאם הקדים שני לראשון אין זה מעכב את הווידוי ומשמע דפסק דהקדמה בדמאי דיעבד היא ולא לכתחילה ושוב ליכא לקו' הירושלמי והדרינן לומר דהפלוגתא בדין הקדמת חלה ותרו"מ קאי על דמאי.

הרמב"ם (הל' מעשר פ"ט הל' ו) הביא את ההלכה מתי מפרישים חלה, לגבי הפרשת תרומות ומעשרות של דמאי, ונקט כדעת רבי מתניא שיפריש את החלה בין המעשר ראשון לשני. ויש לעיין האם לדעת הרמב"ם דין זה הוא גם במפריש טבל ודאי שצריך להפריש את החלה בין המעשר ראשון למעשר שני.

והנה אי נימא שכן, צריך להבין מדוע הרמב"ם לא הביא דין זה במקומו בהלכות תרומות פרק ג הלכה כג ששם כתב את כל דיני הקדימות בהפרשות וז"ל "כשמפרישין תרומה ומעשר מפרישין אותן על הסדר. כיצד מפריש בכורים תחילה לכל. ואח"כ תרומה גדולה. ואח"כ מעשר ראשון. ואח"כ מעשר שני או מעשר עני. והמקדים שני לראשון. או מעשר לתרומה. או תרומה לבכורים. אע"פ שעבר על לא תעשה מה שעשה עשוי. ומניין שהוא בלא תעשה שנאמר (שמות כב-כח) מלאתך ודמעך לא תאחר, לא תאחר דבר שראוי להקדימו ואין לוקין על לאו זה", עכ"ל. וצריך להבין מאחר שהרמב"ם הזכיר את סדר ההפרשה בביכורים ותרומות ומעשרות מדוע לא הזכיר מתי מפריש חלה כשמפריש חלה ביחד עם תרומות ומעשרות.

בספר מצות הארץ (הערה יג) כתב ששלח שאלה זו להגאון רבי יצחק יעקב וייס זצ"ל גאב"ד העדה"ח פעה"ק ירושלים, והשיב לו [תשובה זו נדפסה בשו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' קיח] שטעמו של רבי מתניה שקדמה ראשון משום שקדמה לגורן וכתיב בו ראשית א"כ גם בודאי וגם בטבל הדין כן, וכתב שהרמב"ם בפירוש המשניות הביא את טעמו של רבי מתניה  וכן הרא"ש והרימב"צ הביאו את פירושו ש"מ שגם הם סוברים כאן. ושוב הביא שהמנחת חינוך (מצוה עב) כתב בפשיטות שאם אפה עיסה של טבל יפריש חלה בין מעשר ראשון למעשר שני.

ואם כן צריך להבין מדוע הרמב"ם לא הביא דין זה בהלכות הקדימה. ומדוע רק בהלכות דמאי זכר דין זה.

ומרבי מיכאל גלעדי שליט"א שמעתי לבאר עניין זה באופן נפלא שבהלכה זו שאין להקדים מתנה אחת לחברתה ישנם ב' הלכות ודינים שונים, הדין הראשון הוא מה שלומדים מהפסוק "מלאתך ודמעך לא תאחר" שיש איסור לאחר מה שראוי להקדים, לפי הסדר שמנה הרמב"ם שביכורים קודמים לכל, ואחרי זה התרומה גדולה, ואחרי זה המעשר ראשון, ואח"ז המעשר שני או עני, ואם הקדים המאוחר עבר על לאו של בל תאחר [ומכל מקום הפרשתו חלה כמבואר בתמורה ה, ע"א].

אמנם בסדר ההפרשה יש עוד נפק"מ והיא, שכל המוקדם מחבירו פטור מהמתנה הבאה אחריו, וכגון הביכורים פטורים מתרומה גדולה, וכן מה שמפריש לתרומה גדולה פטור משאר המעשרות, וכן מה שמפריש למעשר ראשון פטור ממעשר שני או עני.

והנה בהפרשת חלה כשאנו דנים לגבי איסור בל תאחר מבואר בירושלמי הנזכר לעיל שהוא פלוגתא בין רבי יוסי לרבי יונה, ולדעת רבי יוסי מי שמקדים חלה לפני המעשרות עובר בבל תאחר. אכן אף לשיטות שיש בל תאחר ואסור להקדים לחלה את מה שמאוחר ממנה, וכן אסור לאחר את החלה למה שהיא מוקדמת ממנו, מכל מקום הדין השני שהזכרנו שכל המוקדם מחבירו פטור מהמתנה שאחריו לא שייך בחלה, משום שהפרשת חלה אינה קשורה לסדר הפרשת תרומות ועמשרות כיון שהחיוב של התרומות ומעשרות הוא קודם גלגול העיסה, ואילו חיוב חלה נעשה בשעת גלגול העיסה ולכן החלה חייבת בכל המתנות [ומה שמקדימים אותה למעשר שני הטעם הוא משום שנקראת ראשית וכדלעיל] ולכן אפילו לשיטות שצריך להפריש חלה בין המעשר ראשון למעשר שני מכל מקום החלק של ההפרשת חלה חייב במעשר שני.

ולפי זה יש לומר שהטעם שהרמב"ם לא כתב מתי מפרישים חלה בפרק שלישי מתרומות ששם איירי בהלכות הקדימה, כדי שלא יבואו לטעות שיסברו שגם בחלה יש את הכלל שהקודם את חבירו פטור מהמתנה שאחריו, והיו טועים לחשוב שהחלה פטורה ממעשר שני, ולכן כתב הרמב"ם דין זה בהלכות דמאי אחרי שהקדים בתחילת ההלכה שבדמאי אין דין שלא לאחר את המוקדם ומותר להפריש מעשר ראשון קודם השני, וא"כ אין מקום לטעות ולומר שהקודם את חבירו פטור מהמתנה שאחריו שהרי לא יעלה על הדעת לפטור פירות דמאי ממעשר ראשון בגלל שהקדים את המעשר שני. ובהלכה זו כתב הרמב"ם גם את הדין שצריך להפריש חלה בין המעשר ראשון למעשר שני שהרי לא יבואו לטעות ולומר שהמעשר שני פטור מן החלה.

ונמצא שעיקר החידוש של הרמב"ם בהלכה זו הוא לגבי הפרשה בטבל שצריך להקדים את הפרשת חלה למעשר שני, שהרי בדמאי מותר להקדים, והעיר מזה הדרך אמונה (ס"ק נא) וז"ל "אע"ג שבדמאי מותר להקדים, מכל מקום הרמב"ם נקט הסדר הראוי גבי טבל ודאי".

ויש לברר האם לכתחילה בדמאי יש להקדים את החלה למעשר שני. שהרי בחלה בוודאי לא מצינו בדברי הר"מ סדר מסוים ואם התם ליכא סדר דפסק כרבי יונה א"כ אף הכא אין המשנה בדווקא, ואפשר דאדרבא סמך על מתני' ללמד שכ"ש בוודאי שצריך לזה הסדר. דאם כאן אי"ז עיקר נמצא שהרמב"ם השמיט מקום הפרשת חלה.

אך ד"ז צ"ע שנקט הרמב"ם סדר ההפרשה בדמאי, ובדמאי לאו דווקא הוא, וילפינן מכאן לדין טבל וודאי, והתם דווקא הוא. וצ"ע.

במשנה מבואר שהנחתומין הקילו עליהם שלא להפריש חלה וכ' החזו"א [דמאי ו ב] שהוא כדי שלא יצטרך להקדים חלה למעשרות ושוב הקשה שהרי בדמאי אין דין הקדמה ומציין לסוגיית הירושלמי שהוזכרה לעיל, ואולי כוונתו להביא ראיה שיש דין הקדמה לענין חלה בתוך הפרשת המעשרות גם בדמאי.

הרמב"ם בפירוש המשניות (פרק א משנה ד)  מבאר למה מותר להקדים מעשר שני לראשון "ובעבור שעיקר חובת דמאי מה שזכרתי לך הוא שיוציאו מעשר שני בלבד אף על פי שאין אנו יודעים אם הופרש ממנו מעשר ראשון למדנו מהענין הזה שאם הקדים מעשר שני לראשון אין בכך כלום". (וסברת הר"מ צ"ב הא עיקר תקנת דמאי הוא רק כדי שיפריש תרו"מ שבמיתה הוא והא שמפריש מע"ש הוא משום שאין בזה הפסד. וצ"ע. ובס' משנת אברהם כ' ליישב דמיירי בהפריש תרומת מעשר קודם הפרשת מע"ר, כמתבאר ברמב"ם מעשר ט ה).

ולפ"ז אי אפשר לומר שאין דין הקדמה בדמאי משום שסומכים על רוב ע"ה מפרישים אלא הוא סברא מסויימת לגבי חובת מע"ר כלפי מעש"ש. וקושיית הירושלמי צריך לפרש באופן אחר עיין רידב"ז. ולענינינו עולה שכיון דשייך לומר דנחלקו בדמאי לגבי הקדמת חלה הדרינן לומר דהר"מ פסק כרב מתניה שצריך להפריש החלה בין הראשון לשני.

כ"ש שאם קונה קמח במקום שאין השגחה מוסמכת, שיש לפירות דין של ספק טבל נראה שצריך להקפיד להפריש את החלה בין המעשר ראשון למעשר שני.

אולם הגר"ח קנייבסקי שליט"א השיב (במכתב כת"י) שבדמאי לא מקפידים, [וזה כוונתו מש"כ בדרך אמונה הנ"ל שבדמאי מותר להקדים דהיינו שאין להקפיד בזה אפילו לכתחילה]. ומכל מקום כאשר ההפרשה היא מקמח ששהשגחה מהודרת שנקטו הפוסקים שהיא טובה יותר מדמאי נראה שאין בו דין הקדמה כלל.