שאלת הפטריות הגדלות על מצע חמץ בפסח עוררה הדים רבים, בהליכות שדה 217 כבר הובא מאמרו של ראש בית המדרש הג"ר יוסף י. אפרתי שליט"א כשהוא מבאר בסדר נכון את אופן גידול הפטריות והשאלות המתעוררות מכך לפסח ולשאר ימות השנה, ומביא את הוראת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל בעניין. סוגיה זו מסתעפת לעניינים ופרטים רבים, מאמר זה משלים חלק נוסף בתמונה הגדולה שיש להביט בה בדיון בשאלה מורכבת זו, והינו עומד על האופן בו ראו רבותינו ז"ל את הגדרת הפטרייה כצמח.

רבי יוסף י. אפרתי שליט"א

ראש בית המדרש

דין פטריות הגדלות על מצע חמץ

מאמר מתוך הליכות שדה גיליון 224 – תמוז תשפ"ג

ביאור הוראת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל

א. בחוברת מוריה ניסן תשפ"ג נתפרסם מאמרו של הרב י. שרשבסקי אודות פטריות הגדלות על מצע שיש בו חיטים, ומסקנתו שפטריות אלו הינם חמץ ואסור להשתמש בהם.

סמוך ונראה לפרסום המאמר, הובאו לארץ פטריות “כשרות לפסח" שמצע גידולם היה מחמשת מיני דגן, ותלמידי חכמים אף דנו האם יש צורך להכשיר כלים שבושלו בהם פטריות אלו. במאמר הנזכר לעיל כתב המחבר “והנה יש מבין ארגוני הכשרות המחליפים לפני פסח את גרעיני הדגן בגרעיני דוחן שהם קטניות, ולעניות דעתי אף זאת צריך עיון."

ה"צריך עיון" של המחבר הינו על הנהגת ועד הכשרות “כשרות למהדרין" (ואולי עוד ועדי כשרות) אשר מזה שנים רבות, נהגו להחליף את מצע הגידול לפטריות שישווקו ככשרות לפסח מדגן לדוחן, וזאת על פי מה ששמענו כמה וכמה פעמים ממרן רבינו הגרי"ש אלישיב, וכבר פירטנו הדברים בהליכות שדה (גליון 217) ובשו"ת ישא יוסף חלק ז' (סימן פח–פט).

הדברים דלהלן אין כוונתם להרחיב בכל היסודות שנכתבו במאמרו של הרב שרשבסקי, אלא רק להסביר מדוע ההנחה הראשונית שבמאמר, שפטריה הגדלה על בסיס חמץ “הופכת להיות חמץ" או “תערובת חמץ" ואינה רק גידול על חמץ, איננה נכונה. גם הוראתו המעשית של מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, כמו דברי בעל השבט הלוי זצוק"ל מורים כן .

בטרם נכנס לגופם של דברים נקדים ונאמר, הגדרות של חכמי הטבע בעניין פטריות לעומת צמחים, עלולים להטעות, כי פטריות בניגוד לצמחים אינו דבר שגדל ביניקת מקור חיצוני כמו צמחים, אלא פטריות הינו דבר שמצע גידולו הופך להיות מהותו. אולם המעיין בדברי חז"ל ובדברי רבותינו הראשונים גם אחרונים יראה כי להלכה פטריות הינם גידול רגיל, אלא שמקור הגידול איננו מן הקרקע, ונבאר הדברים בקצרה.

ברכת פטריות

ב. בגמ' ברכות (מ, ב) נקבע שעל פטריות מברכים שהכל ולא בורא פרי האדמה. ובהבדל שבין צמחים לפטריה “אמר אביי מירבא רבו מארעא, מינקי לא ינקי מארעא", הרי דבניגוד לצמחים שמקור היניקה הינו הקרקע, אין מקור היניקה של הפטריה מן הקרקע, אבל וודאי היא גדילה ויונקת ככל הצמחים, אלא שמקור היניקה מבואר בגמ' נדרים (נה, ב), “מירבא רבו מארעא ,מינק מאוירא ינקי ולא מארעא". נדמה שאם היינו רוצים לבאר הדבר על פי “עולם המושגים "הנוכחי היינו אומרים שהפטריות הינו גידול של אירופוניקס (גידולי אוויר).

כשנתבונן בדברי רבותינו הראשונים בסוגית הפטריות נראה כי יסוד זה עובר כחוט השני בדברי רבותינו, שההבדל בין פטריות לצמחים הינו מקור היניקה. ויש שמדבריהם אף משמע שהפטריה הינה גידול קרקע רגיל אלא שיש לה יכולת גידול גם ללא יניקה מקרקע, כמו שכתב בחידושי הר"ן (שבת סח) “וגידולו מן הארץ כגון תבואה שעושה שורשים בארץ ולא במקום אחר, למעוטי כמהין ופטריות שגדלים הם נמי בעץ". זאת אומרת כי לדעת הר"ן השינוי בין כמהין ופטריות לצמחים הוא רק בכך שיש להם יכולת יניקה גם שלא מן הקרקע. יצויין כי גם בחסדי דוד נדרים (ריש פרק ד) כתב כלשון זו, “כמהין ופטריות אע"ג דגדלו בארץ ממש… הואיל ודרכם לגדל נמי בקורות". [ובערוך לנר כתב שמדברי הר"ן משמע שכמהין ופטריות שגדלים בארץ מקרי גידולם מהארץ ע"ש בדבריו, אבל נדמה שפשטות הדברים, שלדעת הר"ן יכולת הפטריות לגדול על עץ מוכיחה שמין זה אינו נחשב גדל = יונק מקרקע]. והנה גם לדעת רוב הראשונים שהפטריות כולם אינם יונקים מהקרקע, לא מצאנו שהגידול של פטריות שונה שאיננו “יונק", ולכן גם בגידול של פטריות על חמץ, הרי זה צריך להיות נידון בסוגיה דגידולים [או בהמה שנתפטמה באיסור ואכמ"ל], ואין שום מקור לומר כי הפטריות אינם “גדלים" בסדר הגידול של שאר צמחים .

השינויים המעשיים וההלכתיים אם כן נגזרים אך ורק מחמת שאינם גדלים ויונקים מהקרקע ,משום כך גם אם מסקנת החוקרים החקלאיים היא ש"ממלכת הפטריות היא ממלכה בפני עצמה", הרי הגדרתם של חז"ל ורבותינו הראשונים כי פטריה הינה גידול שמקור יניקתו שונה.

בירך בדיעבד בורא פרי האדמה על פטריות

ג. יצוין כי יש אחרונים דס"ל דבדיעבד אם בירך בורא פרי האדמה על כמהין ופטריות יצא, ראה בערוך השלחן (סי' רד סעיף ה) דכתב וז"ל “ועל כמיהין ופטריות וכו' ברכתן שהכל ואע"ג שגם הם יונקין מן הארץ, מ"מ גידולן הוא מן האוויר ואי אפשר לברך עליהם בורא פרי האדמה וכו .'ונלע"ד דבדיעבד אם בירך עליהם האדמה יצא כיון שיניקתם מן הארץ". וכן הביא בכף-החיים (סי' רד סק"ב) “וגם על כמהין ופטריות אמרו במסכת ברכות מ, ב דגדולי קרקע נינהו ופסקו בשו"ע יור"ד סי' ריז סעיף כג ועל כן נראה כיון דגידולי קרקע נינהו בדיעבד אם בירך בורא פרי האדמה יצא". אמנם רבים ס"ל דלא יצא ידי חובה,  כמ"ש בפתח-הדביר (סי' רד סק"ד) “אם בירך על כמהין ופטריות בורא פרי האדמה אע"ג דגידולן מן הארץ לא הוו פירות הארץ דמאוירא קא רבו, ולא יצא". והן הן הדברים הפטריות גדלים ככל צמח אלא דהשינוי הוא במקור היניקה .ויותר נדמה, דמהלך זה של האחרונים והנידון אודות ברכה, יתכן ומקורו בדברי הדרישה סי' רד ,עיין בשם רבי אברהם פרג: “ואע"ג דקצת גידולי קרקע הם, מכל מקום לא ממש גידולי קרקע ."וראה עוד בספר שמח נפש (ר"ש גאגין, אות ל ערך כמהין ופטריות) אחרי שהביא דברי פתח הדביר, ביקש להוכיח שבדיעבד יוצא יד"ח בברכת בורא פרי האדמה, מדברי הרמ"א (יור"ד סי' פד ס"ו) שתולעין הנמצאים בכמהין ופטריות אסורים משום שרץ השורץ על הארץ כשאר פירות, ולא אמרינן דלא חשיבי כמחובר לקרקע הואיל ואין מברכין עליהם בורא פרי האדמה .ועיין שו"ת שרגא – המאיר ח"ד (סי' קיא אות ג). ומכל מקום לשתי הדעות פטריות וכמהין גידולין המה ולא מציאות אחרת.

[ואם לא שהזמן עושק, הי' מקום לבחון הדברים גם מדין כשות – שבמאירי במסכת ע"ז דף יד הנזכר לעיל כתב בחדא מחתא כמהין ופטריות וכשות, וכשות לפי המבואר בסוגיה דעירובין (כח ,ב) מברכין בורא פרי האדמה, וע"ז כתב בשאילת יעבץ (סי' כ ד"ה אלא) “וזו אחת מהשמטות שלא זכרו טור ושו"ע", ויל"ע דאפשר דכשות שווה לפטריות, ויש סוגיות חלוקות לגבי ברכה ,וראה מתורתו של רבי פנחס כרך א עמ' מג ואכמ"ל.]

פטור פטריות בפאה ושביעית

ד. גם בסוגיות אחרות בהם נדון השינוי שבין ירק לפטריה, כגון פאה או שביעית, אנו לומדים שהשינוי הוא רק שמקור יניקת הפטריה שונה. במשנה פאה (פרק א משנה ד) “כלל אמרו בפאה וכו' וגידולו מן הארץ", וכתב הרמב"ם בפירוש המשניות “רצונו לומר שיהיו לשורשיו שריגים משתרגים תחת הארץ ובהם יפרה, להוציא מכללם הכמהין שאינם חייבים בפאה מפני שאמר הכתוב קציר ארצכם", הרי חסרון השורש בפטריות  הוא הסיבה שאינו גידול קרקע רגיל .

ונדמה שמקור הרמב"ם מסוגיה דעבודה זרה (יד, א), המבארת דדבר שיש לו עיקר יש לו שביעית ,ודבר שאין לו עיקר אין לו שביעית, וביארו התוס' (שם ד"ה תורינתא) ש"אין לו עיקר שורש בקרקע". ואכן המאירי כתב שם לעניין שביעית “כל דבר שהפרי גדל מן השורש כגון רוב פירות או כולם, שיש להם עיקר ומקום באילן [בהערות: בארץ] שגדלים ממנו ולהוציא כמהין ופטריות וכשות שאין להם שורש". וענין “עיקר" מבואר גם בדברי בית הבחירה במסכת נדה (סב, ב ד"ה כל) “אלא עיקר הפירוש שאף בעוד שהוא חי ומחובר בארץ יש לו שורש טמון בארץ שממנו הוא חי וגדל". וראה במאירי (ברכות מ, ב) שכתב “דאף שגידולי קרקע הן, מכל מקום אין עיקר יניקתם אלא מן האוויר, שבעפר מועט הם גדלים על העצים והאבנים". נמצאנו למדים את הדבר הידוע, שכל השינוי בין הפטריה לבין צמחים אחרים הינו רק במקור היניקה, והפטריה חסרה את היניקה מן הארץ.

פטריות במעשרות

ה. בירושלמי ריש מעשרות נשאל ר' יוחנן, “כמהין ופטריות מהו שיהיו חייבים במעשרות, אמר ליה כתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך דבר שהוא נזרע  ומצמיח, יצאו כמהין ופטריות שאינם נזרעות ומצמיחות. ר' יונה מפיק לישניה, מפני שהארץ פולטתן". הרי לנו שני טעמים בירושלמי לפטור פטריות ממעשרות, הטעם הראשון שאין נזרעים ומצמיחים, וכתב הפולדא שני הסברים בטעם זה, הראשון שאין גידוליהם באים ע"י זריעה ,שאם נטע כמהין ופטריות אינם מצמיחים .ועוד שמעצמם הם גדלים בלא זריעה ונטיעה כלל.

גם הראשונים מפרשי המשנה, הרימב"ץ והר"ש הביאו את דברי הירושלמי בביאור המשנה ,וכתבו שהפטריה אינה נזרעת. אמנם בריבמ"צ הביא כלשון הירושלמי לפנינו “שאינם נזרעים ואינם מצמיחים" [ועיין במהדורת הירושלמי של ביהמ"ד אמונת אי"ש, שיש שהגיהו בריבמ"צ במקום “ואינם" – צ"ל “והינן", הרי שלפי גירסה זו פטריות צומחות אף שאינם נזרעות].

טעם נוסף נאמר בירושלמי שהארץ פולטתן, ובביאור פולטתן כתב המרא"פ “ולא ינקי מן הארץ לפיכך אינן נקראים זרע הארץ". ענין זה שלא ינקי מן הארץ הוא השוני המובא בברכות (מ, ב) ,ובנדרים (נה, ב).

הרי שההסבר הראשון בירושלמי רואה את העדר הזריעה – כשוני שבין גידולי קרקע ופטריות לגבי פטור מעשרות, [אלא שבביאור העניין שאין הפטריות נזרעות כתב באמרי נעם להגר"א במסכת ברכות (מ, ב), שאינם גדלים פרי מפרי שאין זורעים אותם שיהיו גדלים אחד מאחד].

ואילו הפירוש השני רואה בהעדר היניקה את הייחודיות של פטריות.

כאמור מהר"א פולדא ציין בריש דבריו “שאם נטע כמהין ופטריות אינם מצמיחין". אמנם כיום מגדלים פטריות בבתי גידול בדרך של זריעה על גבי מצע גידול, אולם הדבר אינו מוכיח שינוי מפטריות דידן לדברי המהר"א פולדא, הואיל והוא התכוון לזריעה בקרקע, [ועיין רמב"ם שביעית פ"א ה"ו דבעציץ מלא גללים אין זה זריעה רגילה ודו"ק], ואילו הפטריה היום גדילה על “קומפוסט" בשילוב זרעי חיטה או דוחן ומצע גידול זה נותן מזונו לפטריה בתהליך ריקבון ,כך שאכן אין הפטריה נזרעת מבלי שיהיה לה את אותו מצע גידול, המשמש תחליף לחומר המשמש את הפטריה בטבע, ואין אפשרות לגדל פטריה על קרקע רגילה. ושוב השוני בין הפטריה לצמחים רגילים היעדר אפשרות של גידול על קרקע רגילה, ויניקה ממקור חילופי.

חיוב שביעית בזמן הזה בפטריות

מחמת שכך היא הבנת רבותינו במהות הפטריות וגידולם, נמצאנו מבינים מה שיש מרבותינו האחרונים שדנו בשאלה אודות פטריות בני זמנינו שצורת גידולם נראית בדרך של זריעה, אם יש מקום לחייבם בשביעית, בפאה, וכדומה.  וברור שאם הם היו למדים שמהות גידול הפטריה הינו שונה במהות מגידול צמחים, לא היה מקום לדיון זה. ואף שמסקנת רובם היא שהפטריות פטורות, הרי טעם הדבר כי אין הם יונקים מן הארץ ומחמת כן אינם נקצרים מן הארץ כשאר צמחים.

הוראת מרן רבינו זצוק"ל בעניין פטריות

ו. לאחר שהתברר כי הפטריות גידולין המה, נחזור להוראת מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל בעניין פטריות. העתקה מפיתקה שרשמתי בעבר, “פטריות שגדלו על מצע חיטה [בזמנו כשהייתי בוועד כשרות מסוים י.א.] אמרתי להם בשם רבינו שליט"א – שלא לאשר פטריות שגדלו על מצע חיטה, בגלל הספק כיצד להגדיר פטריה הגדלה על משטח חמץ.

אמנם שאלתי לרבינו אודות חנות שרוצה למכור פטריות כאלו, שכתוב עליהם כשר לפסח, והשיב רבינו שהחנות יכולה למכור" ע"כ הרשום בפתקה.

ניתנה הוראה ע"י מרן רבינו זצוק"ל: לכתחילה שלא לגדל על מצע חיטה, אבל בד בבד הורה מרן רבינו, שא"א למנוע מבעל חנות למכור פטריות אלו שכתוב עליהם כשר לפסח.

נמצאנו למדים, שהוראת המניעה מלגדל הינה בתחום הידורי כשרות, ואולי יותר נכון לומר בתחום הידורי כשרות בפסח, שאם לא כן בודאי לא היה מרן רבינו מתיר למכור פטריות שכתוב עליהם כשר לפסח והם גדלים על מצע חמץ.

וכאמור, הוראת ההימנעות באה כהידור כשרות לפסח, שלא לגדל על מצע חמץ, אבל לא חשש מרן זצוק"ל אפילו בתורת הידור כשרות להימנע מלגדל את השלב הראשוני – ע"י מצע שיש בו חמץ, אם את השלב העיקרי של הגידול עושים כאשר מעבירים את מה שגדל ומניחים אותו על מצע שאינו חמץ זמן הרבה לפני הפסח, והרי זה כשר למהדרין מן המהדרין.

גידול בפסח על מצע חמץ

ז. אמנם ברשימות שהוכנו לכשרות ונכתבו ע"י ידי"נ הגאון ר"מ טבאל זצ"ל, בהורמנא דמרן זצוק"ל נכתב, “בימי הפסח אין לעשות מצעים חדשים והכנסת גרעיני חיטה לתוך המצע דהחיטה אז יתכן ויכולה להגיע לחימוץ והדבר נעשה בפסח". הנידון הוא להכין מצע בפסח או סמוך לו מחיטה כאשר יתכן והגרעינים יהיו חמץ בפסח (כתוצאה מהרטיבות) וטרם נפסדו, והרי הוא עובר על איסור חמץ והנאה מחמץ בפסח. ופשוט דמקור הוראה זו, מדין מה שאסרו הפוסקים לגדל חיטים בקרקע יום או יומים לפני פסח, ובכה"ג נוהגים למכרו לגויים בפסח משום חשש חימוץ. ואם לא מכר וגדלה תבואתו, נחלקו בזה הפוסקים עיין בתשובת חתם סופר (או"ח סי 'קד), ושו"ת שיבת ציון (סי' ט)  ושו"ת תשובה מאהבה (סי' רנ),  ומהר"י אסאד (או"ח ס' ק) ושו"ת יד רמה (או"ח סי' יד), ושו"ת שבט סופר (או"ח סי' י). [והנה בתשובת חתם-סופר הנ"ל כתב ,שגידולין של אותה זרע חיטה – לא נאסרו כי רוב הגידולים אחרי הפסח.]

והוראה זו של הימנעות מהכנת מצע פטריות בפסח הינה מחמת איסור הנאה והחלפה – של חמץ, ואינו שייך דווקא לפטריות, שהרי דין זה הינו גם בחיטה.

תורת העולה מדברי מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל

א. יש להימנע מלתת “כשרות לפסח" לפטריות שגדלו על מצע חמץ. לעומת זאת, אי אפשר לאסור מדינא פטריות שגדלו על מצע חמץ.

ב. בימים הסמוכים לפסח ובפרט בחג הפסח אסור לגדל פטריות על מצע חמץ.

ג. אין שום שאלה אודות פטריה שתחילת גידולה הייתה על בסיס חמץ, אם לאחר מכן – גודלה בשלב השני על מצע שאינו חמץ.