דין הגבול הדרומי מזרחי לעניין שמיטה

"ממזרח לנחל ערבה" ואזור יהל, עד להיכן צריך לחוש לארץ ישראל בגבול המזרחי דרומי?                              

שאלת הגבול הדרומי – ובעיקר במזרחו, עלתה בשמיטה זו ביתר שאת ועוז, והינה נוגעת למעשה לרבים, מאמר זה מבאר את הכרעת מרן הגריש"א בהסתמך על הכרעת החזון איש להלכה ולמעשה. מאמר זה חבר לפרקים רבים בספר 'ישא יוסף' המבארים סוגיא גדולה זו, ומבאר את בסיס הדברים לתועלת הרבים.

רבי יוסף יקותיאל אפרתי שליט"א

ראש בית המדרש

עוד בענין הגבול הדרומי מזרחי של ארץ ישראל

גבול הנגב

למרות שהמפורסמות אינם צריכים ראיה, הרי מזה כמה וכמה שמיטות אנו נשאלים אודות דעת מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל בדבר השטחים – בצד המזרחי של אר"י שהם דרומה לים המלח בואכה אילת, וכבר נתפרסמו הדברים בכמה וכמה מקומות – בישא יוסף שביעית סי' כ ואילך.

השנה התמקדו השואלים בשני נושאים. האחד, מדוע לפי מרן הגרי"ש אלישיב השטחים המזרחיים לנחל הערבה – באזור פארן וכדו', אינם חו"ל. ומנגד שואלים אחרים – אודות שדות הנמצאים מזרחה מהישוב יהל – למעלה במקצת מהמעלה ה – 30, למה שטחים אלו – אנו מחשיבים כחו"ל.

בטרם נתיחס לשתי שאלות אלו, נשוב בקצרה על דברי מרן הגרי"ש אלישיב.

התורה הקדושה קובעת את ים המלח כנקודת גבול, "מקצה ים המלח קדמה", "ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים" (במדבר לב ג – ד). אלא שיש שני נושאים שטעונים בירור. האחד – היכן אכן הסתיים ים המלח. שהרי כידוע יש ספיקות אודות המפלס המשתנה של גובה ים המלח, המשפיע על תחום הים. לדוגמא, מה שציין יוסיפון (מלחמות היהודים ספר ד סוף פרק ח לפי התרגומים הישנים), שים המלח משתרע עד צוער אשר "בערב למטה", וכוונתו לאותה צוער המוזכרת בדברי חז"ל (יבמות קכב, א) "מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרים", ובמלחמות היהודים אף ציין לישוב שהיה קיים בזמנו. כך שקצה ים המלח הינו דרומה באיזור צוער ומזוהה עם מה שנקרא היום 'צפי', מזרחית דרומית למיקום שהים מסתיים כיום. ורבים אף העריכו כי ים המלח השתרע דרומה  יותר. [במאמר שהתפרסם בזמנו במוריה מנ"א תשנ"ד – להגר"ז קורן – ביקש להוכיח שאין היתכנות למתוח את קו גבול הים דרומה, מעבר לסביבות תל צוער וצפי, אולם גם לדעתו ים המלח ודאי השתרע אף מעט דרומה מתל צוער וצפי. ובעצם מסקנתו ההחלטית כי אין היתכנות שים המלח הגיע דרומית יותר, ראה פירושי הרב דוד צבי הופמן (בראשית, יט כט), וראה עוד אילת השחר למרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל, פרשת מסעי (פרק לד, ג) שכתב שגם שינוי גבול ים המלח יגרום לשינוי גבולות א"י, וראה דברי מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל ולהבחל"ח מרן הגרח"ק בענין ארץ הצבי המובאים בישא יוסף סי' טז. והעולה מדבריהם, כי אם נמצא בדברי רבותינו להחשיב מקום כארץ ישראל (או ספק א"י), אין המציאות העכשווית משמשת ראיה מוחלטת, וראה ר"ה (כג, ב אסתתום להו דרכי, ואכמ"ל).

ולכאורה עלה בידינו דגם במקומות שהם מזרחה לנחל הערבה, שהוא איזור צוער – צפי, הינם ארץ ישראל.

(וראה בגיליון 'הליכות שדה' 216 במאמרו של הגאון ר' אריאל בוקוולד שליט"א).

 

קו השלושים – הכרעת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל

גם אם נקבע שקצה ים המלח הינו באיזור צוער – צפי, עדיין יש לברר האם קצה ים המלח הינו נקודת גבול דרומית, או נקודת גבול דרום מזרחית, כאשר קו הגבול ממשיך הרבה דרומה מים המלח, לדוגמא נתבונן בגבול כפי שיטתו של הגרי"מ טיקוצ'ינסקי זצ"ל (המסתמך בין היתר על דברי התבואות הארץ), נקודת הגבול השניה אחרי ים המלח הינה מעלה עקרבים, והוא מזהה אותה עם עקבה, (לדעת התבוה"א והגרי"מ טיקוצ'ינסקי הדברים מבוססים על דברי הרס"ג. ראה ספר ארץ ישראל עמ' פב – פג). וא"כ לדבריהם ים המלח משמש נקודת גבול המזרחית דרומית, אולם הנקודה הדרומית של הגבול מרוחקת כמאתים קילומטר מים המלח.

הקביעה כי אילת הינה גבול ארץ ישראל איננה נסמכת רק על זיהוי עקבה כמעלה עקרבים, אלא ישנם סיבות נוספות לחוש שהגבול הדרומי הינו סביבות העיר אילת, שהרי שלמה המלך כבש עד אילת, וכן מצינו אצל המלך עוזיהו (מלכים ב פרק יד, כב) "הוא בנה את הילת וישיבה ליהודה". וכמעט ברור אצלי דאלמלא שהיתה עדות שמרן החזו"א הורה שאיזור אילת הינו חו"ל באופן וודאי, (שהרי התיר לזרוע באילת כלאי זרעים, ועוד ראיות) הרי מסתמא מרן הגרי"ש היה מורה שגם אילת הינה בשטחים המסופקים שהם מא"י ואי אפשר להקל בהם. וכפי שהבאנו שמרן החזו"א החמיר בספק א"י אף באיסור ספיחין, וכן היה מורה ובא מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, ולא הקיל מחמת ספק דרבנן, או מפני שחשיב ספק בחסרון הידיעה או מפני שבשביעית וודאי תקון רבנן כעין דאוריתא, (כמו שכתבו בשם הגרי"פ עפשטיין – ראה מתורתו של רבי פנחס עמ' פ, אמנם יש לעיין בספק איסור ספיחין ואכמ"ל).

אולם אחרי שהוברר למרן רבינו זצוק"ל, בין היתר מדברי תלמידי החזו"א ובכללם הגאון הגדול ר"י שפירא זצ"ל, שהחזו"א סבר שאף איזור יטבתה הינו חו"ל (והגר"י שפירא כתב כן אף לגבי גרופית), נקט מרן רבינו הלכה למעשה, שמקומות אלו הינם חוץ לארץ. אלא שכאן נתעוררה שאלה נוספת קמיה מרן רבינו זצוק"ל מה דין שטחים שהם מספר ק"מ צפונה מגרופית, שהרי ודאי גרופית אינה ציון קו או גבול, אלא שטח שהוכרע שהוא חו"ל, ואינו ספק ארץ ישראל. ועל זה נשאל רבינו האם שטחים צפוניים סמוכים ניתן להחשיבם כחו"ל. ועל כך ניתנה התשובה שכל מה שהוא למטה מהמעלה השלושים, שהיא מספר קילומטרים מעל גרופית, אינם בגבול ארץ ישראל.

וביאור הענין, כי המעלה השלושים מוזכרת כמקום הדרומי ביותר שיכול להיות בה שטח מארץ ישראל וכמו שכתב הרמב"ם (בפי"ח מהל' קידוש החודש הל' טז) שתחום ארצות המכוונות כנגד א"י הוא מהמעלה הל' עד המעלה הל"ה, וכבר הביא הכפתור ופרח (סוף פרק ט בביאור דעת ר"י שכל שכנגד א"י חשיב בתוך גבולות הארץ) "כל מקום הן בים הן ביבשה לפי חקירת הר"מ צ"ל שגובה קטבו מל' עד ל"ה, הנה הוא מכוון כנגד ארץ ישראל". ולכן כאשר ברור שהוראת החזו"א להחשיב יטבתה וגרופית כחו"ל, ומאידך ברור שמקומות אלו אינם סימני גבול, אולם הם מקומות שמתחת למעלה השלושים, הורה מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל כי גם הישובים הסמוכים שהם מתת למעלה השלושים, כגון קטורה, גרופית, יטבתה, סמר ואליפז. הינם חוץ לארץ, ויהל הינה צפונית לקו השלושים, ושדות לוטן נמצאים על קו הגבול הזה.